קדושת יום טוב (ליפמן) נד

והאי טעמא שייך נמי בסי' בינונים וגם הראיה שהביא מדברי הרמב"ם נראה כן שהרי הטור כתב על דברי הרמב"ם האלו שכ' ישראל שאמר וכו' וכך וכך סי' אין אומרים באומדן דעת פלוני הוא וכו' כ' הטור ע"ז משום דקיי"ל סי' דרבנן וכו' הרי דמשמע להדיא דאפי' בסי' בינונים מפרש לה דאסי' בינונים הוא דקיי"ל סי' דרבנן ומ"ש בתשובת עה"ג סי' ה' ליישב דברי הטור דאסי' גרועים מפרש לה הוא דוחק וכמ"ש הוא בעצמו ודברי הב"י בזה וז"ל ורבינו כ' על דברי הרמב"ם וטעמא משום דקיי"ל סי' לאו דאורייתא לומר דאפי' היו סי' יותר חשובים מאלו דמכלוף בן מלול לא סמכינן עלייהו עכ"ל. הרי להדיא דס"ל להב"י דהטור מפרש לדברי הרמב"ם אפי' בסי' בינונים יע"ש. אמנם לענ"ד נראה דבלאו"ה אין ראיה מלשון הרמב"ם דהכי איתא בלשונו. ישראל שאמר מת יהודי עמנו במקום פלוני וכך וכך צורתו וכך וכך סימניו אין אומרין באומדן דעת פלוני הוא וכו' ומפני שכ' וכך סימניו דהוי לשון רבים הוא שלמד המהרי"א כן ובאמת אין לשון זה ראיה דא"כ תיקשי מ"ש הפוסקים בשם ר"ת והביאו הטור שם וז"ל אין מעידין אלא על פרצוף פנים וכו'. וכ' ר"ת דווקא שאין שם אלא הראש וכו'. אבל אם כל גופו שלם וכו' יכולין להכירו בט"ע או ע"י סי' מובהקים שיש להם בגופו עכ"ל. והיינו סי' מובהקים לגמרי וכמו שפי' הב"י שם ונקט לשון רבים משמע דטובא בעינן ובאמת בסי' מובהק לגמרי אפי' בחד סגי וכדאיתא להדיא בב"י שם וראי' מהך דגט בנקב יש בצד אות פלוני אלא וודאי דהאי לישנא לאו דווקא אלא בחד נמי סגי וסימני דעלמא נקט וכן לשון הגמ' איכא טובא כה"ג מציעא (דף כ"ז ע"ב) ואנא יהיבנא סי' מובהקים דידי וכו' והתם וודאי בחד סגי וכן בדף כ"ח הוא אומר סימני הגט והיא אומרת סי' הגט וכו' ומוקי לה בנקב יש בצד אות פלוני דלא הוי אלא חד סי' וכן בסימני החוט שם וכן בכמה מקומות איברא דיש לדחות דהתם דאין חילוק בין סי' א' לשני סימנים דאפי' חד מהני לא איכפת ליה למינקט האי לישנא אבל אי נימא דיש חילוק בין סי' א' לשני סימנים דסי' א' לא מהני ושני סי' מהני לא הוי לי' להרמב"ם למינקט האי לישנא דסי' לשון רבים כיון דתרי כי הדדי מהני. ומיהו מ"מ אין ראי' כ"כ דיש לומר דמיירי בכולן גרועים וחד מינייהו מובהק קצת ואפ"ה לא מהני. ולכאורה נראה דע"כ צריך לפרש כן דאל"כ יהיו דברי הרמב"ם סותרין זא"ז דהא בהך דקולר פסק דסמכינן אכמה סי' ביחד אעפ"י שכל א' מהם אינן סי' מובהק לגמרי דאי א' מהם סי' מובהק לגמרי תו לא הוי צריך לאינך דבחד סי' מובהק לגמרי נמי סמכינן להרמב"ם וכמ"ש הב"י מהך דנקב יש בצד אות פלוני יע"ש. אלא וודאי דאין שום א' סי' מובהק לגמרי ואפ"ה בהרבה סי' מיצטרפי אהדדי וסמכינן וא"כ יהיו דבריו סותרים זא"ז אלא וודאי צ"ל כמ"ש:

אבל מדברי תשובת הר"ן יש להביא ראיה דתרי סי' אפילו תרוייהו בינונים לא מיצטרפי אהדדי. דהנה בתשו' סימן ע"א כתב והביאו ב"י סימן ז' וז"ל שנשאל על מיימון מאלקו שהיה בספינה וכו' ועתה בא הכותי ואמר מסל"ת וכו'. וגם סימן שהיה בראשו וסימן אחר מצלקת שהיה בזרועו ושאלוהו כמה ימים וכו'. עכ"ל. וכ' הב"י ע"ז ונראה מדבריו שאותן סי' שאמר הכותי שהיה לו בראשו ובזרועו לא חשיבי סי' מובהקים לגמרי דא"כ אעפ"י שנשתהה הו"ל למישרי אשה זו עכ"ל. משמע להדיא דסי' מובהקים לגמרי הוא דלא הוי הא בינונים וודאי הוי אלמא אע"ג דאיכא תרי סי' שאינן מובהקים לגמרי לא מיצטרפי למיהוי כסי' אחד מובהק לגמרי. מיהו ראיתי בתשובת הר"ן גופיה ואיתא התם בהאי לישנא ועתה מקרוב בא הכותי אחד ואמר מסל"ת וכו' וגם סימן שהיה בראשו וסימן אחר מובהק היה בזרועו ושאלוהו כמה ימים וכו' ומדכ' אסימן אחר שבזרועו סי' אחר מובהק ואסי' שהי' בראשו לא כ' מובהק משמע להדיא דאותו סי' שבראשו לא היה סי' מובהק כאותו שבזרוע וכיון דהאי סימן מובהק שבזרוע ע"כ לאו סי' מובהק לגמרי קאמר וכהוכחת הב"י אלא סי' מובהק בינוני א"כ ע"כ האי סימן דראש סימן גרוע הוא דהוי ומשו"ה לא סמך הר"ן עליהם אבל בשני סי' מובהקים אמצעים שפיר איכא למימר דמודה הר"ן דסמכינן עלה כסימן מובהק לגמרי וכדמוכח פשטא דשמעתין דהנך עובדי דקולר ודששים בני אדם דנראה להדיא שסמכו על סי' המנין והמקום שהלכו לשם והתירו נשותיהן אמנם לענ"ד היה נראה דאין ללמוד מכאן לשני סימנים דעלמא שיצטרפו ואפילו הם סי' בינונים דבהנך עובדי איכא למימר כיון דאנן וודאי ידעינן דהנך פלוני ופלוני הלכו בזה הדרך לילך למקום פלוני בלבד ועכשיו ידענו או שלא באו למקום הנ"ל או שבאו לשם ולא חזרו לכאן ואנן ידעינן שהלכו לשם ע"ד לחזור וכיון שכן בלאו כל זה יש קצת אומדן דעת שהקרה להם איזו מקרה לא טהור ואולי מתו דאלו חיים היו היה להם או להיות במקום פלוני או לחזור לכאן. ומיהו אנן וודאי לא סמכינן אהא לומר שמתו דחיישינן דילמא איזו מקרה אחר אירע להם שמחמת זה לא ידענו מה היה להם והיכן הם וכיון שכן אם שוב נודע לנו שבדרך הזה מתו אנשים אפי' בלא שום סי' בעולם נתחזק לנו אומד הדעת שיש לנו לומר אלו הם שמתו בדרך הזה ולא אחר משום דעליהם נודע לנו בלאו"ה חשש מיחה מאומד הדעת ועל אחרים אין לנו שום חשש וזה דומה קצת לחילוק שכתבו התו' בבבא מציעא (דף י"ח ע"ב). והבאתיו לעיל בס"ד. ואמנם עדיין אין לנו לסמוך ע"ז דמ"מ אכתי מידי ספיקא לא נפקא דמ"מ אכתי איכא למיחש דילמא הני אחריני נינהו והנך אירע להם איזו מקרה אחר ולא מתו והשתא נראה דבכה"ג איכא ספק שקול ואע"ג דאיכא הכא רובא דעלמא לתלות באחריני מ"מ כיון דמסתבר לן טפי לתלות בהנך דידעינן מינייהו ואיכא עלייהו חשש מיתה בדרך הזה. משא"כ באחריני משום ה"ע הו"ל ספק שקול ואיתרע לה רובא דעלמא וכ"ש שיש לפרש הנך עובדי בדלא שכיחי שיירות לפי מה שמפרש הרמב"ן שם במלחמות הך עובדא דביתר דשעת חירום ומלחמה הוי ואין כאן רוב ברור בלאו"ה ואמנם לשון הרמב"ם בהך דקולר לא משמע כן. ומיהו הא וודאי מהני הך סברא לחוד למיהוי ספק שקול אי הני נינהו או אחריני נינהו. דמחמת הך סברא ואומדן הדעת איתרע לה רובא ועוד דבלא"ה אין כאן רוב ברור דאפי' בדרך דשכיחי שיירות כיון דאנן לא ידעינן אם בזה הזמן הלכו שם שום אדם בעולם ובאלו ידעינן שהלכו שם לא הוי הם מיעוט כנגד רובא דעלמא כיון דלא ידעינן כלל אם היה כאן מרובא דעלמא בדרך הזה וכיון שכן איכא למימר דמשו"ה סמכו אשני סי' אמצעים לומר דוודאי אינהו נינהו כיון דבלאו"ה נמי אין כאן אלא ספק שקול משא"כ בעלמא. וכענין הך דהרמב"ם דמיירי בישראל שמעיד שאדם א' מת בעולם ובזה וודאי כל זמן שלא אומר סי' אין לנו שום צד לומר שזה האיש שמת בעולם הוא בעלה של אשה זו דוודאי איכא כנגד זה רובא דעלמא טובא ואין לנו שום צד לומר שהוא המת יותר מא' מכל העולם כולו ולא ניתוסף לנו בדברים אלו שום דבר מחשש מיתה על בעלה של זו יותר מקודם אמירתו דבלאו"ה אטו מי לא ידעינן שכמה וכמה אנשים מתים בעולם בכל יום. א"כ כל עיקר