קדושת יום טוב (ליפמן) נב

וכתב שם דלדעת הרא"ש בתשובה דס"ל דלא חיישינן לשמא נתלוה עמו אחר. ע"כ ס"ל ג"כ דמנין לחוד הוי סי' יע"ש. ודבריו תמוהים. ואין להם ביאור. במה שתלה סי' דמנין בהך דנתלוה עמו וכ' שטעם א' לשניהן ולא דמיא חד לאידך כי עוכלא לדנא ואין צורך להאריך כי כבר ביארנו בס"ד באריכות טעמא דמילתא דהך דנתלוה עמו דלא חיישינן לדעת הרא"ש. ואמנם בעיקר הדין דתשו' מ"ב שכ' דמנין הוי סי' וראייתו וודאי אינה ראי' כלל דהיכי מייתי ראי' מממונא לאיסורא ולהדיא אמרינן בב"מ (דף כ' ע"ב) היכי פשיט מר איסורא מממונא יע"ש. ועיין ביבמות (ד' קט"ו ע"ב) בתוס' ד"ה והא חבי בר נאני וכו' מ"ש מזה ובפשיטות בממונא מהדרינן אפי' בסי' שאינן מובהקים ומטעם דניחא ליה לבעל אבידה וכו' כדאמרינן בב"מ (דף כ"ז ע"ב) וסי' דמנין דמהדרינן אבידה בהאי סימנא נמי משום הך ניחותא הוא דהוי ומדרבנן בעלמא הוי כמו כל סימנים דרבנן ואף דהטור בחו"מ כ' דסי' מנין הוי סי' מובהק כבר כתבתי דכוונתו דהוי סי' בינוני ולא סי' מובהק לגמרי וכן הוא בסמ"ע וש"ך שם להדיא וכבר הארכתי בזה לעיל קצת בס"ד ומלבד שאין ראייתו כלום יש לי להביא ראיה ברורה דסי' מנין לא הוי סי' מובהק לגמרי לענין איסורא דלמאי דקיי"ל סי' דרבנן ובעינן באיסורא סי' מובהק לגמרי לא הוי סי' מנין סי' מובהק לגמרי אלא כשאר סימנים דרבנן דבבבא מציעא (דף כ"ז ע"ב) אמר רבא את"ל סי' לאו דאורייתא היכי מהדרינן אבידתא בסי' דניחא לי' למוצא וכו' עד אלא דניחא ליה לבעל אבידה למיהב סי' וכו' אלא הא דתנן רשב"ג אומר א' הלוה משלשה יחזיר ללוה וכו' ניחא ליה ללוה לאהדורי למלוה א"ל התם סברא הוא א' הלוה משלשה יחזיר ללוה דגבי לוה שכיחי גבי מלוה לא שכיחי ש"מ מלוה נפל שלשה וכו' ופירש"י התם בסי' כי האי לא איכפת לן בניחותא דלוה וכו' אלא הא דתנן מצא תכריך של שטרות או אגודה של שטרות ה"ז יחזיר ה"נ דניחא לי' ללוה לאהדורי למלוה אלא אמר רבא סימנים דאורייתא דכתיב וכו' אמר רבא את"ל סי' דאורייתא את"ל. הא פשיט ליה סי' דאורייתא משום דאיכא למימר כדשנינן וכו' ופירש"י כדשנינן בעדים עכ"ל ולעיל (דף כ"ז ע"ב) משנינן כן אהאי קרא ועל כרחין הא דאמר רבא מעיקרא את"ל סי' לאו דאורייתא היכי מהדרינן אבידתא בסי' היינו אסי' שאינן מובהקים לגמרי קאמר דבמובהקים לגמרי לא מספקא לן דהא אפי' למאי דקיי"ל סי' דרבנן ומדאורייתא דרשהו בעדים קאמר ואפ"ה בסי' מובהק לגמרי קיי"ל דהוי דאורייתא וה"ט משום דהוי כעדים וכמ"ש הב"י סי' י"ז והבאתיו לעיל וע"כ אשאינן מובהקים לגמרי קאמר את"ל לאו"ד היכי מהדרינן וכן משמע להדיא מדברי התוס' ד"ה ואנא יהיבנא וכו' ומשו"ה משני אהא דפריך אלא הא דתנן שלשה שלוו מא' וכו' התם סברא הוא וכו' והיינו דבסי' מובהק כי האי וודאי מדאורייתא מהדרינן ולא איכפת לן בניחותא דלוה דדווקא בסי' שאין מובהק לגמרי הוא דבעינן למימר דמדאורייתא לא מהדרינן אלא מתקנתא דרבנן ומשום ניחותא דבעל אבידה אבל בסי' מובהק לגמרי דוודאי מדאורייתא מהדרינן לא איכפת לן בניחותא דבעל אבידה וה"נ הוי סי' מובהק לגמרי משום דסברא הוא וכו' והשתא לפ"ז ע"כ הא דפריך מתכריך של שטרות ואגודה של שטרות ה"נ מי ניחא ליה ללוה וכו' והוצרך רבא למימר עלה אלא סי' דאורייתא ש"מ דאי סי' דרבנן ליכא לשנויי עלה דסי' דהכא הוי מובהק לגמרי וכדשנינן אהך דשלשה שלוו מא' והיינו משום דסי' דהכא לאו מובהק לגמרי הוי וודאי ולעיל ספ"ק (דף כ':

) מסקינן להדיא אהך דתכריך של שטרות ואגודה של שטרות הוי סי' דהוי סי' דמנין דמסקינן עלה שטרי מכריז ואיהו נותן סי' מנין ומשו"ה בעינן תלתא משום דמיעוט שטרי תרי משמע וכן פירש"י שם להדיא וכיון שכן הרי ראיה ברורה דסי' מנין לאו סי' מובהק לגמרי ולא דמי אלא לשאר סי' בינונים ואי אינהו דאורייתא איהו נמי דאורייתא ואי אינהו דרבנן איהו נמי מדרבנן ומשו"ה בעי רבא לאוכוחי מעיקרא דע"כ סי' בינונים דאורייתא למאי דמפרשינן טעמא דאי לאו"ד ע"כ משום ניחותא דבעל אבידה מהדרינן והכא ליכא ניחותא דבעל אבידה אלא וודאי סי' בינונים דאורייתא ובעי לאוכוחי מקרא דסי' מהני ולמסקנא אידחי לה דמקרא ליכא לאוכוחי ומשו"ה אית לן למימר דסי' לאו דאורייתא ומיהו הא דמהדרינן אבידתא בסי' בינונים ע"כ דאיכא טעמא אחרינא בהאי תקנתא ולאו משום ניחותא דבעל אבידה כי היכי דלא תיקשי הך דתכריך של שטרות וכן הדבר מפורש להדיא בדברי הרא"ש שם וז"ל ואע"ג דרבא קאמר אלא סי' דאורייתא שנאמר וכו' הא איהו גופי' קאמר אההיא דאין מעידין וכו' דכולי עלמא סי' דרבנן ואמר נמי אם תימצי לומר סי' דאורייתא אלא וודאי רבא גופיה מספקא ליה. ולפי שלא היה יכול למצוא טעם למה תיקנו להחזיר אבידה בסי' משום דהוי קשה ליה מההיא דמצא אגודה של שטרות אמר מאחר שאין אנו יכולין למצוא טעם להשבת אבידה בסי' מסתברא דהוי דאורייתא. ואין זה הוכחה דאם ממנו נעלם הטעם שתיקנו חכמים להחזיר אבידה בסי' הם ידעו טעמו של דבר. ועוד י"ל הא דתנן דמחזירין תכריך של שטרות ואגודה. לאו משום סימנים דלא הוי סימנא כולי האי אלא לצורבא מרבנן מהדרינן בט"ע. דע"י סי' כל דהו מכירו בע"ע הלכך לא מהדרינן גט בסי' אלא בסי' מובהק דחשיב או בעדים או לצורבא מרבנן בט"ע עכ"ל. הרי הדבר מפורש בדברי הרא"ש להדיא כמ"ש ומפורש ג"כ דסי' דתכריך ואגודה של שטרות דמהדרינן ביה אינו סי' מובהק כולי האי דנימא דהוי דאורייתא דומיא דעדים. ומשו"ה ע"כ צריך לומר או דאיכא טעמא אחרינא הוא דמהדרינן אבידה בסי' בינונים או אי נימא דטעמא משום ניחותא דבעל אבידה ע"כ צ"ל דלאו בהאי סימנא לחוד מהדרינן. וסי' של תכריך ואגודה דמהדרינן ביה כ' הרא"ש גופי' לעיל להדיא דמנין הוא הסי' דמהדרינן ביה. הרי להדיא הדבר מבואר בדברי הרא"ש דסי' מנין לא הוי סי' מובהק לגמרי ולמאי דקיי"ל סי' דרבנן סי' מנין נמי ע"כ דרבנן היו. וזו ראיה שאין עליה תשובה ואחרי שהוכחנו בבירור דדעת הרא"ש דסי' מנין אינו סי' מובהק לגמרי ממילא נפל היסוד של אלו הבונים על דעת הרא"ש בהנך עובדי ללמוד משם דסי' מנין הוי סי' מובהק לגמרי וכ"ש דסוגיא דתלמודא מוכחת כן. ולא מצינו שם מי שחולק על הרא"ש בזה ואדרבא בהך דכאן מוכח מדברי הרמב"ם דס"ל דסי' מנין לאו סי' מובהק לגמרי הוי וכמו שמבואר בהך דעשרה ב"א אסורים בקולר. [אח"ז מצאתי שהביא הב"י בחו"מ סי' רצ"ז בשם הרמב"ן והרשב"א שכתבו להדיא דסי' מנין לא הוי סי' מובהק גמור יע"ש]:

ולרווחא דמילתא יש להביא ראיה עוד ממקום אחר דסי' דמנין לחוד לא מהני באיסורא מסוגיא דיום טוב (דף יו"ד ע"ב) והבאתי לעיל בס"ד דמפרשינן הא דתנן זימן שחורים ומצא לבנים וכו'. כגון שזימן שחורים ולבנים והשכים ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים מ"ד הני אינהו נינהו וכו' קמ"ל הנך אזלי לעלמא והני אחריני נינהו והא רישא דמתני' ע"כ מיירי בשמצאן כולן במנינם בשלימות