קדושת יום טוב (ליפמן) מט

ויעוין שם ועל עיקר דינו של המבי"ט קשיא לי מהא דאמרינן ביבמות (דף קט"ו ע"ב) יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוי קאזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב שלחו מהתם יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוי קאזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב מי חיישינן לתרי יצחק או לא אביי אמר חיישינן וכו' ואמר אביי מנא אמינא לה דההוא גיטא דאישתכח בנהרדעא והוי כתוב בה בצד קלוניא מתא וכו' ושלחה אבוה דשמואל לקמי' דרב יהודא נשיאה ושלח לי' תבדק נהרדעא כולה ולדבריו בהך עובדא דיצחק ר"ג אפי' אי לא הוי ידעינן שזה שמת שמו יצחק ר"ג אלא שיודעין איש א' שהלך מקורטבא לאספמיא מת. מדאורייתא הוי לן למימר דזהו יצחק ר"ג שהלך מקורטבא לאספמיא הוא שמת ולא הו"ל למיחש דילמא איהו דאזיל לעלמא ואחר הוא שהלך מקורטבא לאספמיא ומת ומטעמי' דידי' דאם איתא דחי הוא היה נודע איה מקומו ולא הוי הכא אלא איסור דרבנן אפי' אי לא נודע שמו והשתא דידעינן שמי' היכי מייתי אביי ראיה דחיישינן לתרי יצחק מההוא גיטא הא גבי גט הוי מדאורייתא דהתם ליכא טעמא למימר דמדאורייתא הו"ל למימר דהאי הוא אפי' בלא סי' דשם דהא באבידה אי סי' לאו דאורייתא לא מהדרינן מדאורייתא אלא בעדים ואי סי' דאורייתא מהדרינן בסי'. אבל בלא עדים או בלא סימנים וודאי לא מהדרינן מדאורייתא משום דאזלינן בתר רובא דעלמא ואע"ג דידעינן דהאי אבד אבידה אמרינן דילמא אחר נמי אבד וכדאיתא בבבא מציעא דף כ"ב ע"ב בתוס' ד"ה אי דליכא סי' וכו' וכן בסוגיין שם דף כ"ג ע"ב. וכיון דבלא גט בלא סי' דשם מדאורייתא לא אמרינן דהאי הוא משו"ה לא סמכינן אסי' דשם עד דידעינן דליכא אחר בהאי שם אבל הכא דאפי' בלא סי' דשם אמרינן מדאורייתא דוודאי הוא זה ומדרבנן בלבד הוא דחיישינן שפיר איכא למימר דלא חיישינן לתרי שמא כהאי שם ומאי ראי' מגט להכא ורבא נמי דדחי לי' לא דחי אלא דהתם משום כבודו דאבוה דשמואל ועוד יש להביא ראיה ממ"ש התוס' שם דע"כ איירי בלא הוחזקו וכו' דאי בהוחזקו א"כ אמאי לא חייש רבא וכו' יע"ש ואי הכא לא בעינן סי' השם כלל אלא מדרבנן לא הוי מייתי התוס' ראיה מידי ואין להאריך ויש עוד לעיין בסברא זו מכמה מקומות ומפני שאין עיקר הספר בידינו וטעמא וראיה דהאי גברא רבה לא ידענו בבירור לכן אין להשיב על דבריו הרבה. ואמנם לשונו שכ' דאם איתא שהנאבד ניצול היה נודע מקומו איה משמע דמיירי שידוע לנו שזה הנאבד היה במקום סכנה בוודאי שהדעת נוטה שנהרג אלא שיש לחוש דילמא ניצול מסכנה זו והוי דומיא דנטבע במים שאל"ס ובהאי הוא דקאמר דמדאורייתא אמרינן דהאי הוא שנהרג ואם אמנם גם בכה"ג עדיין יש מקום עיון בזה אין כאן מקומו להאריך שאין זה לעניננו:

ונחזור לעניננו בענין דעת הרא"ש בהך דקולר דעדיין לא עלת' ארוכ' וראיתי בתשו' צמת צדק סי' מ"ב שכ' בזה אהך עובדא דקולר וז"ל לכך נ"ל דהנך תלתא עובדי וכו' כולהו בחדא מחתא מחתינהו וכולהו טעמא חדא אית להו דמיירי שהיו יודעים שהכותי הזה שבא והגיד לפי תומו היה הולך עם הישראל בדרך וכן היו יודעים במעשה דקולר שהכותי הזה היה הולך עמהם בקולר וכן היו יודעים במעשה דששים בני אדם שהכותי הזה היה הולך עמהם. ובא אח"כ ואמר וכו' יע"ש שהאריך בזה ואם אמת היה הדבר שהמעשה כן היה. היה הדין נכון בלי פקפוק וקושיא. ואמנם פי' זה לא נהירא בגמ' חדא דלא הוזכר בתחילת המעשה מהליכת הכותי כלל ואם בעובדא קמיית' יש לדחוק דהכותי בכלל הקולר והחבורה היה. מ"מ באידך עובדא דששים בני אדם וודאי א"א לומר דהכותי היה מכלל הששים שהרי אומר הכותי ששים בני אדם מתו. הרי דזה המעיד לא היה מכלל הששים ולגי' הרי"ף דגרס בקולר של שני בני אדם וכו'. גם בעובדא קמייתא א"א לפרש כן ותו דבלשון הגמ' איתא בעובדא דקולר ובא כותי א' ואמר וכו'. ולישנא דכותי א' משמע להדיא דבא איזו כותי מעלמא ואמר כן ולא זה הכותי הידוע לנו וכן הוא בדברי הרא"ש בפסקיו בלשון זה ובא כותי א' ואמר וכו' וכן מוכח מדברי הרא"ש בתשובה דבעובדא קמייתא כ' שהיו עדים שפלוני נתלוה עם זה הכותי בדרך וכו' ובהך עובדא כ'. אלא שידעו שפלוני ופלוני היו מהלכין באותו הדרך. ולא הזכיר הידיעה מהליכת הכותי עמהם כלל. ואלו היה זה עיקר טעם ההיתר לא היה הרא"ש מעלימו:

עוד ראיתי בתשובת האחרונים שפי' דברי הרא"ש כפשטן. ולמדו מכאן דין חדש. והיינו שבתשובת מהר"י וויי"ל סי' ע"ט. והביאו בתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"א. וז"ל מהרא"ש הנ"ל וכו' בעובדא דידן שידעינן שאותו יהודי היה על הדרך תלינן שאותו נהרג. וכ"כ הרא"ש בתשובה דר' אשר מרוסיא והראה התוס' שהעתיק ממנו. וקשה ליחוש לשאלה או שהעתיק א' ממנו. אלא וודאי וכו'. עכ"ל מהרי"ו. ומעשה זה של מהרי"ו היה שנהרג איש והעידו כותים עליו ולא הכירו אותו ולא הזכירו את שמו אף שיש לחוש שהיהודי הראשון הלך. ואחר נהרג אעפ"כ התיר דתלינן בראשון וכו' גם בתשובת בן לב הובא בקונ' וכו'. ואע"פ דהרמב"ם חושש הלכה כבתרא הרא"ש. עכ"ל. והנה בתשובת ראב"ח וכו' דדווקא ג' דמנין סי' ולא נתן לבו לתשובת הרא"ש הנ"ל וכו' והאריך עוד בזה בתשו' כיח"ז. והביא ראיה לזה מהא דלא הביא הטור הא דקולר וששים בני אדם. אלא נראה דדעתו כדעת אביו הרא"ש. וא"כ א"צ להני תרי דינין דכ"ש מדין הראשון דגרע שהיה ישראל עם כותי בדרך או הרבה ישראלים עכ"ל בכנסת יחזקאל וקצרתי בקצת לשונו. יע"ש באריכות. ואנא שותא דיליה לא ידענא. מאי גריעותא דדין הראשון. ואדרבא עדיפא מיניה טובא. דבדין הראשון יש סי' גדול מה שאמר יהודי שהלך עמי. ויש עדים שראו שאותו פלוני הלך עמו. ואם באנו לחוש לאחר. ע"כ צ"ל שזה שהלך עמו נפרד ממנו והלך לו לעלמא. ושוב בא אחר ונתלוה עמו. להא וודאי לא חיישינן. וכמ"ש הרא"ש שם והארכתי לעיל בס"ד בטעמא דהא מילתא משא"כ בהך עובדא דקולר לפי שפי' בדברי הרא"ש דמיירי בלא שום סי' כלל כ"א ממה שידעו עדים שפלוני ופלוני היו מהלכין באותו הדרך. ואין כאן שום סי' כ"א הילוך אותו הדרך למקום פלוני בלבד. וזה וודאי גרע. דהלא הדרך כבושה היתה לכל. וכל בני העולם עוברים. ואותו שהלך כאן דרכו לילך משם למקום אחר. ואין כאן לא פירוד לזה ולא חיבור לאחר. אי נימא דזה הלך ואחר בא לכאן להלוך בדרך זה דלהכי עבידא. ואין כאן שום שינוי בדבר אי חיישינן ליה. והך מילתא וודאי הוי חידוש ורבותא טפי מדין הראשון. וזה פשוט וא"צ להאריך:

ואמנם בעיקר הדין אני מתמיה שהנראה מדבריהם שהם מקילין ביותר מתשו' המבי"ט שהבאתי לעיל שהוא לא כ' אלא דמדאורייתא אמרינן בכה"ג שזהו שנאבד הוא שנמצא ואם נשאת לא תצא דמדרבנן אכתי חיישינן ולדבריהם בכה"ג אפי' לכתחלה תנשא וא"כ מה שהקשיתי לעיל אדברי המבי"ט כ"ש דקשיא טפי אדבריהם ועוד יקשה על דבריהם מסוגיא דב"מ (דף י"ח) בהך דגט דהיכי דשכיחי