קדושת יום טוב (ליפמן) מח

הישראל היה אצל הכותי שראינום יחד. והשתא דידעינן שאצל הכותי מת הישראל תלינן להאי גופיה דחזינן ליה מעיקרא ולא חיישינן לומר דהאי נתרחק ואזיל לי' ואחרינא הוא דנתקרב ובא אצלו משא"כ התם דלא ידעינן דהיה זה אצל זה מעיקרא כלל דנימא דמה שמצאן זה אצל זה הכיס או טבעת מוכיח על הגט דהאי הוא. ומה"ט בעינן דווקא קשור בכיס או טבעת אבל אה"נ אם היה זוכר שבשעה שאבד את הגט היה אצלו זה אצל זה הוי סגי בזה אצל זה בלבד ולא הוי בעינן קשור כן נלענ"ד בישוב דעת הרא"ש בסוגיא הנ"ל:

ונחזור לעניננו דהשתא דמפרש הרא"ש להך עובדא קמייתא דישראל וכותי כפשטא דאמר הכותי סתם ישראל שהלך עמי מת ואעפ"י שלא אמר להם הישראל שידעתם שהלך עמי ממילא. וכ"ש באידך עובדא דקולר דמפרש לה כפשטא דאמר סתם קולר של ב"א שהלכו לאנטוכיא אעפ"י שלא אמר בהדיא אותו קולר שידעתם שהלכו לאנטוכיא. וכ"נ מדבריו שם באותה תשובה שכת' שם וז"ל ולא מיבעי זה שהיה יחידי אלא אפי' חבורת בני אדם דאם איתא שמתו כולם קלא אית להו אפ"ה סמכינן אעדות כותי אעפ"י שלא הכיר שום אחד. אלא שידעו שפלוני ופלוני היו מהלכין באותו הדרך. ולא עוד אלא ששים בני אדם דאיכא קלא טובא וכו' עכ"ל. כן כתוב בתשו' הרא"ש שלפני. ולשון זה נראה דהכותי ידע שפלוני ופלוני היו מהלכין באותו הדרך וזה וודאי אי אפשר שהרי כ' אעפ"י שלא הכיר שום אחד מהן. ודוחק לפרש שלא הכיר שום א' מהם מכבר להכירו בעצמו אבל שמותיהן של כל א' ידע. חדא דמהיכא פשיטא ליה דבעובדא קמייתא לא ידע את שמו וכמ"ש שם. ובהך עובדא מיירי דידע שמם. דהא בגמ' בתרוייהו בחד לישנא איתמר בלשון סתם בקמייתא. חבל על יהודי שהלך עמי וכו' ובהך חבל על קולר של בני אדם שהלכו וכו' ואי דאיכא לפרושי בהך עובדא דמיירי שידע שמותיהן אע"ג דבגמ' סתמא איתמר. א"כ בעובדא קמייתא נמי מנ"ל שלא ידע את שמו ואדרבא טפי איכא למימר בעובדא קמייתא שידע את שמו משום דמיירי בנתלוה עמו והלכו יחדו וסתמא דמילתא ידע נמי שמו מדנימא הכא שידע את שמם שלא נתלוה עמם לילך ביחד כלל אלא שפגע אותם הולכין לאנטוכי' ומנין לו לידע את שמם כיון דלא היה מכירן כלל. ותו דאי אידך עובדא מיירי בידע שמותיהן של כל א' וא' מאי לא מיבעי דקאמר דאדרבא אידך עובדא עדיפא טפי דידע שמותיהן ובעובדא קמייתא לא ידע את שמו וכמ"ש שם בתשובה. וע"כ נראה דט"ס הוא וצ"ל אלא שידעו שפלוני ופלוני הלכו באותו הדרך ופי' שיש עדים שידעו שפלוני ופלוני היו מהלכין באותו הדרך מחמת שראו אותם מתחילה הולכין לשם. וכמ"ש בעובדא קמייתא. וכן מוכח לישנא דשהיו מהלכין באותו הדרך. דאי אכותי קאי שידע שמותם מה ענין לשהיו מהלכין באותו הדרך לידיעת הכותי והל"ל שידע שפלוני ופלוני היו שמתו דזהו אמירת הכותי שמתו אלא וודאי נראה כמ"ש דצ"ל שידעו וקאי אעדות אחרים וכמ"ש בעובדא קמייתא אבל העו"ג לא ידע שמותיהן כלל וכמו בעובדא קמייתא דבחד לישנא איתמר בגמר'. וכן כתב הרד"ך שם בתשובה להדיא והביאו ב"י באה"ע סי' י"ז וז"ל שם ליישב הא דלא כתבו הרי"ף והרא"ש הך דסי' מובהקים ביותר וכ' שסמך על מ"ש הנהו עובדי דסוף יבמות דקולר בני אדם וכו' וכיון דבהני עובדי אע"ג שהכותי לא היה בקי לא בהם ולא בשמותיהם השיאו נשותיהן ע"י שאמר הכותי שהיו הולכין למקום פלוני וכו' וכן כתב בכמה תשובות והביאו החל"מ בקונ"ע בפשיטות דהנך עובדי מיירי שלא הזכיר הכותי שמותיהן ולא ידע כלל שמותיהן וכן כתבו בכמה תשובות הראשונים והביאו ב"י שם דמה"ט בעינן כאן בהנך עובדי קברתי' מפני שלא ידעו שמותיהן יע"ש:

ונחזור לעניננו. דנראה מדבריו להדיא דאמר סתם קולר של ב"א שהלכו וכו' דומיא דעובדא קמייתא. וכיון שכן יש לעיין אהי סמכינן בהך עובדא דקולר דהני נינהו שידעו שהלכו באותו הדרך למקום פלוני הם שמתו. ודילמא אחריני נינהו שהלכו ג"כ למקום פלוני והם שמתו והני דידעי אזלי להו ומ"ט לא חיישינן למיזל בתר רובא דעלמא כיון דאין כאן שום סימן אלא סי' מקום הליכתן בלבד וקשיא על זה טובא כמו שהקשיתי לעיל וכי עדיפא סי' מקום מסי' מובהק שבגופו אם אינו מובהק לגמרי והארכתי בזה כבר לעיל בס"ד. ואף שכ' הטור בחו"מ סי' רס"ד דסי' מדה ומשקל ומנין ומקום הוי סימנים מובהקי' יע"ש. ע"כ לאו מובהקים לגמרי קאמר דליהוי מדאוריי' וכן הוא להדיא בסמ"ע שם ס"ק ז' ובש"ך ס"ק ז' דסי' מקום לא הוי אלא סי' בינונים יע"ש וא"כ היכי מהני בדאוריי' ועוד שאר קושיות שהקשיתי לעיל ותו מ"ט לא חיישינן דילמא לא מתו כולם אלא מקצתן כיון שאין הכותי אומר המנין שמתו:

ומחמת כל זה הי' נראה דלדעת הרא"ש צ"ל כמ"ש המבי"ט והביאו החל"מ בקונטרס עגונות סי' רכ"א. וז"ל. אם נאבד יהודי בדרך שהלך ממקום פלוני למקום אחר. ואח"כ באותו הדרך נמצא הרוג מדאורייתא תלינן שזהו הנאבד דאם איתא שהנאבד ניצול היה נודע מקומו וכו' וכיון שכן דבמצאו הרוג סתם מדאורייתא תלינן שזה הוא בלי שום סי' אחר. ומדרבנן הוא דחיישינן לאחר הוי א"ש דסי' מקום שאומר הכותי שיודע שאותן שהלכו למקום פלוני הוא שמתו מהני להתיר כיון דליכא הכא אלא איסור דרבנן דמדאורייתא בלאו"ה הגהה תלינן שהן אותן שהלכו מכאן ונאבדו ומיהו יש להוכיח מדלא נודע מקומם ובאיסור דרבנן סגי מדברי התוס' דיבמות דף בסי' מקום לחוד ואיכא למימר דאפי' קט"ו ע"ב ד"ה וקאמרי למ"ד גבי מציאה דמקום לא הוי סי' סימנים וכו' דאפי' באיסור אפ"ה מודה באיסור דרבנן דמקום הוי דרבנן בעינן סי' מובהקי' סי' דממונא חמירא מאיסור דרבנן. לגמרי דהויין דאורייתא ומיהו אכתי לא מתיישב מ"ט לא חיישינן דהת' במשאל"ס מיירי דהוי דילמא לא כולם מתו כיון שאין העו"ג דרבנן יע"ש מיהו בתשובת אומר המנין שמתו ומדאוריי' נמי הו"ל תורת יקותיאל כ' דבדבר למיחש דע"כ לא כתב המבי"ט אלא דרבנן סגי בסי' בינוני שנמצא הרוג דתלינן דזהו שנאבד אבל מטעם דהא דסי' דרבנן הוי בעיא דלא איפשטא :

כל שלא נמצא הרוג וודאי חיישינן אע"ג דלא נודע מקומו והרי הכא לא ידעינן כלל שמתו כולם דילמא מקצתן עדיין חיים ולא היו כאן מתים כ"א מקצתן ועוד בעיקר דינא של המבי"ט טעמא דמילתא לא ידענא וכ"ש שראייתו אינה ידועה וספרו לא נמצא אתנו ובקונע"ג הביא דבריו בקוצר וראיתי שכתו' שם דאזלי' בתר רובא מדאורייתא ולא ידענא איזה רובא הוא דקאמר ואדרבא נראה איפכא דאית לן למיזל בתר רובא דעלמא ודילמא מעלמא אתי האי שנהרג ומה שהביא מהך דמשאל"ס לא דמי כלל דהתם איכא רובא דרוב הנטבעים במים שוב אינן עולין לאחר זמן שהייה אלא דחיישינן למיעוטא דילמא גלי אשפלוהו וכדאיתא בגמ' או אירע לו שום דרך אחר שניצול ומשו"ה לכתחילה לא תנשא ואם נשאת לא תצא משום דאזלינן בתר רובא דרוב הנופלים למים בדרך טביעה ממש שוב אינם עולין ואה"ע הוא דסמכינן דאם נשאת לא תצא ולא אטעמא דאם איתא שניצול הי' נודע מקומו וכן מוכח להדיא מדברי תשובת הרמב"ן שהביא הב"י בסי' י"ז שמחלק בין ראה הטביעה ממש ושהה שם בין ראה ספינה שנשברה יע"ש ולא העתקתי לשונו מפני האריכות וספרו הב"י בנמצא