קדושת יום טוב (ליפמן) מז

לו מתירין ובדשיל"מ אזלינן בספיקו לחומרא אפי' בדרבנן כמו בדאורייתא וכדאיתא להדיא ביום טוב דף ד' דאמר רב אשי הכי וקי"ל כותיה וכמו שפסקו כל הפוסקים ומו"מ מייתי מינה שפיר ראיה לדר"ח לענין רוב וקרוב דלא אזלינן בתר קרוב דאי הוי אזלינן בתר קרוב היינו דהוי ילפינן מקרא א דוהיתה העיר הקרובה אל החלל וכדאיתא בבבא בתרא שם והוי דאורייתא דקרוב עדיף ותו לא הוי כאן ספיקא כלל אלא וודאי דרוב וקרוב לא אזלינן בתר קרוב אלא בתר רוב ומשו"ה אפי' בכה"ג שהם אצל הקן בסמוך לו נמי איכא לאיסתפוקי דילמא אפי' בכה"ג אזלינן בתר וחיישינן דילמא הנך אזלי לעלמא והני אחריני נינהו ואזלינן בספיקו להחמיר וכמ"ש אבל גבי מציאה דהוי איפכא להחמיר אזלינן לחומרא איפכא וחיישינן דילמא מהך כלי נפיל וחייב להכריז וכיון שכן משם יש להביא ראיה איפכא דאפי' זה אצל זה ממש נמי ספיקא הוי ואזלינן בה לחומרא וה"נ בהך דינא דתשו' מ"ב שהכירו את א' מהם לא שרינן נשותייהו דאינך דחיישינן דילמא הנך דהוו עמו אזיל לעלמא והנך אחריני נינהו ומרובא דעלמא אתו וכעין הך דגוזלות דאין הקן מוכיח עלייהו אעפ"י שהן בצדו וסמוך לו ממש וכן הך דכלי ולפניו פירות דמוכח מלשון הרי"ף דהוי ספיקא וכמ"ש:

ונחזור לעניננו לענין הך דשיטת הרא"ש גבי כותי וישראל דלפי מ"ש אכתי תיקשי עלי' הך דכלי ולפניו פירות וכן הך דגוזלות איברא דמהך דכלי ולפניו פירות אין מלשון הרא"ש שם הכרע דס"ל כסברת הרי"ף דמשום ספק הוא שחייב להכריז היכא דליכא הוכחה דלאו מכלי נפיל. דמ"ש שם ונקטינן להחמיר מכל הנך שינויי וכו' היינו לענין דנפסוק הלכת' כאיזו מן התירוצים. דשם כ' דאזלינן להחמיר אבל בכל חד מהנך תירוצי' הא דחייב להכריז היכא דליכא הוכחה דלאו מכלי נפיל הך מילתא לאו משום חומרא הוי אלא מדינא דאמרינן וודאי מכלי נפיל מפני שהן בסמוך לו ובצדו. אמנם הך דגוזלות לא מתיישב היטב דאע"ג דהם לפני הקן וסמוך לו ממש אפ"ה חיישינן דילמא הנך אזלי והני אחריני נינהו ודוחק לחלק משום דמחיצה מפסקת כיון דמ"מ יכולין בפשיטות לפרוח וליצא מתוכו לפניו ואפ"ה לא אמרינן דהקן מוכיח עליו ועוד דוחק בעיני לומר דהרא"ש פליג שם על הרי"ף בהך דכלי ולפניו פירות ובהך סברא דכתיבנא דלהרי"ף ספיקא הוי ולהרא"ש וודאי מכלי אתו. ויותר נראה דגם הרא"ש ס"ל התם כדעת הרי"ף דמספיקא הוא דחיישינן דילמא מכלי נפלו ולהחמיר הוא דחייב להכריז ומ"מ לא קשיא מהתם וכן מגוזלות להך דישראל וכותי משום דהתם ע"כ שינו מקומם הראשון ואינם במקומן הראשון שהיה מעיקרא דגוזלות מעיקרא היו בתוך הקן וכן הפירות ע"כ אי דבעל הכלי הויין ע"כ בתוך הכלי היו וכיון דע"כ שינו מקומן הראשון שפיר איכא לאיסתפוקי דילמא לאו מהכא אתו לכאן אלא מעלמא אתו לכאן כיון דאפי' מהכא אתו ע"כ צריך אתה לומר ששינו מקומן ומהתם אתו לכאן משו"ה איכא לאיסתפוקי נמי דילמא מעלמא אתו. משא"כ בהך דכותי וישראל דליכא שום שינוי דחזינן לי' דבהדי כותים אזיל והשתא נמי הך דאזיל בהדי כותי מת. שפיר אית לן למיתלי דהאי גופי' הוא ולא נשתנה שום דבר ממה שהיה ולית לן למיחש לשינוי כלל דנימא דהך אזיל לעלמא ואחרינא אתי לכאן כיון דליכא השתא שום שינוי אי נימא דהאי הוא לא תלינן בשינוי כלל ולא חיישינן לי'. כן נלענ"ד ליישב דעת הרא"ש בהך דעובדא דכותי וישראל דלשיטתו לא בעינן כלל שיאמר הכותי שיצא עמו ממקום פלוני. ולא שיאמר נמי אותו שראיתם שהלך עמי אלא כל שיאמר סתם יהודי הלך עמי בדרך ומת וידעינן דפלוני הלך עמו אמרינן האי הוא שמת ולא חיישינן דילמא האי אזיל ליה וכו' משום דהשתא אין כאן שום שינוי בדבר ממה שהיה ולא חיישינן לשינוי לומר דנשתנה ממה שהיה ול"ד להנך דע"כ צריך אתה לומר שנשתנה הדבר ממה שהיה ואינו במקומו הראשון א"כ חיישינן נמי דילמא מעלמא אתו וכמ"ש והשתא דהרא"ש מפרש להך עובדא קמייתא כפשטיה דלא אמר הכותי אותו יהודי שראיתם הלך עמי ה"ה וכ"ש דאידך עובדא דקולר נמי מפרש לה כפשטיה דאמר הכותי סתמא קולר של בני אדם שהלכו לאנטוכי' מתו וכן נראה מדבריו שם בתשובה דהך דתלמיד א':

ואמנם עדיין יש לי לעיין בזה ממקום אחר מהא דתניא ביבמו' (דף ק"כ) ובבבא מציע' (דף כ"ז ע"ב) גבי גט מצאו קשור בכיס או טבעת וכו' אפי' לזמן מרובה כשר והיינו במה שיש סי' בכיס או בטבעת שהן וודאי שלו והן מוכיחין על הגט נמי דשלו היא והכי מוכח מדפריך התם וניחוש לשאלה. אלמא דאיירי ביש לו סי' ברור בכיס או בטבעת עיין לפירש"י שם דמיירי שהשליח גופיה מצאו ומדקתני מצאו קשור בכיס וכו' משמע להדיא דדווקא משום דקשור הוא בכיס דוודאי של אדם א' הן שניהם הוא דמכשרינן ביש לו סימן מובהק בכיס דתו ליכא לאיסתפוקי מידי אבל מצאו אצל הכיס או הטבעת ואינו קשור להם לא מכשרינן ולא אמרינן דכיון דהכיס או הטבעת וודאי דידיה הוי מסתמא הגט שנמצא אצל הכיס נמי דידיה הוי אלא חיישינן דילמא האי דידיה נאבד במקום אחר והאי דאחרינא הוא דאזיל הכא ואבד גט סמוך לכיס שלו. ולא מהני הוכחת הכיס על הגט שאצלו בסמוך והכא אין לחלק כמו שחילקתי לעיל בהך דגוזלות ובכלי ולפניו פירות דהכא אי נימא דתרוייהו דידיה הויין אין כאן שום שינוי מדמעיקרא. דמעיקרא היו שניהם אצלו זה אצל זה. והשתא נמי הם מונחים זה אצל זה ואפ"ה חיישינן דילמא הכיס או הטבעת לבד הוא שאבד כאן והגט אבד במקום אחר. ואינש אחרינא הוא דבא לכאן ואבד הגט סמוך לכיס או טבעת שלו ונתקרב הגט אצל הכיס ממקום רחוק. והשתא הרי הדברים ק"ו ומה גבי גט דידעינן בוודאי דהאי אבד גט ומאחר לא ידעינן ואפ"ה חיישינן דילמא אחר ששמו כשמו ושם אשתו כשם אשתו נמי אבד גט ולכאן בא ואבדו כ"ש הכא דלא ידעינן כלל איזו מת ודילמא האי לא מת כלל ועדיין תי הוא. פשיטא דאיכא למיחש להכי דילמא איהו אזיל ליה ואחרינא הוא שבא ונתקרב אצל הכותי ומת וכן כתבו התוס' בב"מ (דף י"ח ע"ב) ד"ה נפק דק וכו'. דגבי גט לא חיישינן לאחר כ"כ כמו גבי מת ואפי' לאביי דס"ל דחיישינן לתרי יצחק. הכא גבי גט מודה דלא חיישינן ומטעמא דכתיבנא יע"ש. והשתא בענין זה כיון דאפי' בגט חיישינן כ"ש גבי מיתה. ותו בענין זה איכא נמי מעליותא אחריתא גבי גט דכתוב שמו ושמה ואפ"ה חיישינן לאחר ששמו כשמו ושמה כשמה וכ"ש הכא דלא ידעינן שמו כלל דאיכא למיחש טפי לרובא דעלמא. ומיהו יש לומר דמשו"ה הוא דבעינן גבי גט קשור משום דמיירי דמצאו לזמן מרובה בענין שאינו זוכר כלל אם היה אצלו הכיס והגט יחד זה אצל זה. תדע מדפריך וניחוש לשאלה אלמא דמיירי אפי' בענין שאינו זוכר ענין אבידת הכיס או הטבעת כלל האיך הוא שנאבד ממנו והיינו משום דקתני סתם ואפי' לזמן מרובה משמע ליה אפי' בכה"ג כשר וכ"ש שאינו זוכר אם היה אצלו יחד זה א"ז בשעה שאבד את הגט ומה"ט הוא דבעינן דווקא קשור בכיס או טבעת. ולא סגי במצאן זה אצל זה להיות הכיס או הטבעת מוכיח על הגט כיון דמעיקרא לא ידעינן אם היה זה אצל זה כלל ול"ד להך דישראל וכותי דמעיקרא ידעינן שזה