קדושת יום טוב (ליפמן) מג

ואמנם גם בזה יש לעיין דוודאי הך דשהיו מהלכין לאנטוכיא לא הוי אלא כסי' מקום וא"כ קשה הא לענין אבידה דלכו"ע מהדרינן בסי' אפי' שאינם מובהקים לגמרי וכדאיתא בכמה משניות. ואפ"ה בסי' מקום פליגי רבה ורבא בב"מ (דף כ"ב ע"ב) וס"ל לרבה דמקום לא הוי סי' ולא מהדרינן אבידה בסי' מקום אלמא דסי' מקום גרע מסימן מובהק קצת שבגופו. ואפי' מסימנים שאינם מובהקים דבאבידה מהדרינן וכ"ש לענין איסורא דאורייתא דקיי"ל דאפי' בסי' מובהק קצת שבגופו לא סמכינן והאיך נסמוך אסי' מקום דגרע טפי ודוחק לומר דלרבא דס"ל מקום הוי סי' ס"ל דסימן מקום עדיף מסימן מובהק קצת שבגופו דלפ"ז יהיו סברותיהם הפוכות דלרבה אפי' היכא דסמכינן אסי' שאינם מובהקים אסימן מקום לא סמכינן ולרבא הוי איפכא דאפי' היכא דלא סמכינן אסי' שאינם מובהקים אסי' מקום סמכינן. ותו דא"כ נצטרך לומר דסימן מקום לרבא הוי דאורייתא מדסמכינן עלה לענין איסורא וא"כ תיקשי הא דאמר רבא שם (דף כ"ח) סי' דאורייתא דכתיב והיה עמך עד דרוש אחיך וכו' אלא דרשהו אם רמאי הוא וכו' מאי לאו בסי' ומסיק התם דמספקא ליה משום דאיכא למימר דרשהו בעדים ואי סי' מקום הוי דאוריית' הול"ל בפשיטות דרשהו בסי' מקום ולעולם שאר סי' לאו דאורייתא ונהי דבעדים לא מסתבר ליה כ"כ מ"מ בסי' מקום דשכיח טובא בפשיטות איכא לאוקמי קרא בהכי ואין לתרץ כמו שתירץ הב"י אהך דסי' מובהק לגמרי שהקשה שם ולשיטתו דהוי דאורייתא מ"ט לא אמרינן בסי' מובהק והוא הקשה שם אדברי התו' שכתבו כן בפ' כל הגט והיה רוצה להוכיח מדבריהם דס"ל דאפי' סימן מובהק לגמרי לאו דאורייתא ודחי דסימן מובהק לגמרי היינו עדים וקצת קשה על דבריו דה"ל להקשות מסוגיא דגמ' דאמרינן כן וכמ"ש והו"ל לאקשויי מהתם אהנך פוסקים דס"ל סי' מובהק לגמרי הוי דאורייתא ולתרץ כן ואין כאן מקומו לעניננו דאין לתרץ כן אסימן מקום דהוי כמו עדים דנהי דאסימן מובהק לגמרי איכא למימר דלא ניחא ליה לאוקמי קרא בהכי משום דלא שכיח סימן מובהק כי האי והוי כמו עדים דלא שכיח לאשכוחי עדים שידעו בבירור שנאבד לו אותה אבידה ממש מ"מ בסי' מקום. וודאי דליכא למימר דלא שכיח דוודאי שכיח ושכיח הוא שידע המקום שנאבד לו אותו דבר ותו דא"כ תיקשי מהך מעשה דקולר של בני אדם לרבה דהך מעשה דקולר של בני אדם ברייתא היא ואבא יודן איש ציידין אמרה ברייתא דתנא הוא ותיקשי מינה לרבה דהכא מוכח דמקום הוי סי' אפי' באיסור דאורייתא ואיהו ס"ל דאפי' מדרבנן לא הוי סי' ואין לתרץ דהכא מיירי דלא שכיחי שיירות שהיו מהלכין לאנטוכיא ובכה"ג מודה רבה דמקום הוי סי' דזה אינו דרבה דקאמר התם מקום לא הוי סי' אהא דתנן ברה"י נוטל ומכריז קאמר ומוקי לה ביש בה סי' דווקא אבל מקום לא הוי סי' אפי' ברה"י דלא שכיחי שיירות ואע"ג דרש"י פי' שם ברה"י כגון בשדה זרועה שאין רוב בני אדם הולכין שם ויש מיעוט שהולכין בה מ"מ וודאי משום המיעוט שהולכין בה לא מיקרי שכיחי שיירות והא דהוצרך רש"י לפרש כן משום דאי ברשות היחיד לגמרי כגון בחצר של בעל הבית האיך נוטל כלל דסתמא דבעל הבית הוי ומאי מכריז שייך כאן וכן נמי במקום שאין שום בן אדם הולך בה נמי לא הוי אמר רבה דלא הוי סי' דטעמיה הוא משום דאמרינן ליה כי היכי דאיתרמי לך האי מקום ה"נ איתרמי לחברך וכדאמרינן שם (דף ל"ג ע"ב) אלא דמיירי במקום שיש לומר דגם אחר עבר שם ואבד במקום זה ומה"ט פי' רש"י כן ומיהו וודאי דמשום זה לא מיקרי שכיחי שיירתא וזה וודאי דוחק לומר דהך שהיו הולכים לאנטוכיא מיירי בכה"ג שבזמן הזה לא היה שום אדם הולך לאנטוכיא כלל בענין דליכא לאיסתפוקי כלל באחרים ואי נמי נדחוק כן אכתי תיקשי אהך דתשובת ב"י שכ' סתמא שהיו מהלכין במקום פלוני וכן תיקשי אהרי"ף והרא"ש שסתמו ולא כתבו דבכה"ג מיירי ובאמת בפשיטות לא מסתבר כלל לאוקמי בהכי וא"כ נראה דע"כ ליכא לפרושי דמשום הך סי' לחוד שהיו מהלכין לאנטוכיא היו סומכין להתיר נשותיהן ותו דהא סתמא קאמרי קולר של בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכיא שמתו ומנא ידעינן שכולם מתו דילמא מקצתן מתו ואפילו אמרו שכולם מתו. עדיין מנא ידעינן שמקודם לא פירש א' מהם לילך בדרך אחר או שילך קודם להם לאנטוכיא והוא לא מת. שהרי לא אמר העו"ג מנין המתים ולא מנין הקולר שראה. ואמנם לפי' הרמב"ם שפי' שהיו נתונים בקולר היה נראה ליישב קצת. דנהי דמקום לחוד לא הוי סי' מדאורייתא מ"מ מהני סי' דמקום בהדי סי' דקולר דסמכינן עלה אפי' בדאורייתא דזה וודאי לא שכיח שיהיו הרבה בני אדם הולכים נתונים לאנטוכיא. ולא חיישינן לאחרים. מיהו אכתי לא מתיישב קצת מנא ידעינן שכולם מתו דילמא קצתן הוליכו אותו מקודם לאלו. ועדיין חיים והוא לא ראה אלא קצתן שמתו ודוחק לפרש דמיירי שהיו נתונים בקולר אחד בענין שאין לחוש שקצת מהם פירשו. והיותר נכון בעיני גירסת הרי"ף דגרס מעשה בקולר של שני בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכיא ובא עו"ג אחד ואמר חבל על קולר של שני ב"א שהיו מהלכין לאנטוכיא שמתו כן הוא בל' הרי"ף ונראה דבכוונה כ' הרי"ף הגי' כן דהשתא א"ש דאיכא נמי סי' מנין. ומנין לכו"ע הוי סי' [וכן מצאתי בתשובת הר"ן בסי' ג' שהביא שם הך דקולר בלשון הזה שני בני אדם וכו' יע"ש] ומיהו מ"מ בעינן נמי הך דשהיו מהלכין לאנטוכיא דבלא"ה איכא למימר נהי דמנין הוי סי' גבי ממונא מ"מ לגבי איסורא לא הוי מנין סי'. דומיא דשאר סי' מובהקים ואינם מובהקים לגמרי משום דאיכא למימר סי' דרבנן ומשו"ה מצרכינן נמי הך דשהיו מהלכין לאנטוכיא דהוי סי' מקום. והשתא איכא למימר דאפי' למ"ד מקום לחוד לא הוי סי' אפי' בממונא מודה דמהני לאיצטרופי בהדי סימן מנין אפי' באיסורא דאורייתא ולא תיקשי עליו מהכא מידי. ואתיא נמי שפיר דלא תיקשי אהא דאיבעי לן בבא מציעא (דף כ"ג ע"ב) מנין הוי סי' או לא הוי סי' והוצרך לאתויי מברייתא דמשקל הוי סי' ומדמשקל הוי סי' מדה ומנין נמי הוי סי'. ומ"ט לא פשיט ליה מהך ברייתא דהכא דמעשה בששים בני אדם דלכו"ע אפי' לפי' הרמב"ם אין כאן אלא סי' מנין. וכיון דאפי' באיסורא מהני כ"ש בממונא ולפמ"ש א"ש משום דאיכא למידחי דשאני הכא דאיכא נמי סי' מקום. ואיכא למימר דמקום לחוד הוי סימן בממונא ומצטרף בהדי סי' מנין לענין דמהני אפי' באיסור דאורייתא אבל סי' מנין לחוד אכתי איכא למימר דלא מהני אפי' מדרבנן. איברא דבלא"ה אינה קושיא כ"כ לפי מ"ש התוס' שם (דף כ"ה) ד"ה ש"מ וכו' דלא אלימא ליה הך ברייתא דמנין מהך ברייתא דמשקל יע"ש. ואין להאריך כאן בזה ולעניננו דלגי' הרי"ף א"ש דאיכא הכא סי' מנין וסי' מקום דבשנים נמי הוי מנין סי' דהא דבמטבעות בעינן תלתא שם (בדף כ"ה) וכן בשטרות (דף כ' ע"ב) היינו משום טבעא מכריז ושטרא מכריז ומיעוט מטבעות שנים. ומיעוט שטרות שנים משו"ה לא סגי בשנים וכמו שפירש"י שם אבל היכא דליכא האי טעמא בשנים סגי למיהוי מנין סי' וכן מוכח להדיא מהא דקתני שם (דף כ"ד) אבל מצאן שנים שנים חייב להכריז. והיינו