קדושת יום טוב (ליפמן) מב

הרמב"ם וכו' יע"ש. ונראה דמיירי שהזכיר נמי שם של אחותו דאל"כ לא מסתבר כלל שבסי' זה לחוד שיש לו אחות במקום פלוני סגי כאלו הזכיר שמו וכי אין שם באותו מקום עוד נשים שיהיה להם אח באיזו מקום וגם מיירי שאומר שיש לו עכשיו אחות במקום פלוני והיא עדיין קיימת דאל"כ אפי' בהזכרת שם אחותו לא סגי דשמא כבר היתה אשה א' בשם זה והי' לה אח במקום אחר והיא כבר מתה וכמ"ש בענין שם אביו וכן משמע הלשון שיש להנהרג אחות וכו' משמע דעכשיו יש לו מיהו בענין הזכרת שם של אחותו מפשט לשונו משמע דלא מיירי בהכי ונראה דמיירי שהזכיר שם העיר של הנהרג כגון שאומר איש א' ממקום פלוני נהרג ויש לו אחות במקום פלוני דהשתא א"ש דליכא למיחש כיון דעכשיו אין אנו יודעין אשה אחרת בכאן שיהא לה אח במקום פלוני להא לא חיישינן שמא מכבר יצא איזו אח של איזה אשה מכאן ומקרוב קבע דירתו במקום פלוני וכן משמע מדבריו שם מ"ש בשמו בסי' קל"ה וז"ל כי היכי דאמרינן וכו' ה"נ לא חיישינן דילמא איש א' יצא ממקום פלוני ודר במקום פלוני ויש לו אחות במקום פלוני וכו' ומשמע דבכה"ג נמי מיירי כאן וכן משמע מהא דכתב וא"צ לומר קברתיו ואפי' לדעת הרמב"ם וכו' ובהכי מיירי הרמב"ם בהזכיר שם העיר שיצא הנהרג ממנה וכמ"ש בשו"ע שם יע"ש. ואם אמנם גם בזה יש לפקפק דאכתי איכא למיחש דילמא איכא נמי אשה אחרת שיש לה אח באיזו מקום בעולם ועכשיו בא למקום פלוני ויצא משם ואין להאריך בענין זה בכאן דאין זה דומה לנידון שלפנינו:

והנה בנידון שלפנינו שכתבתי בהזכיר שם אביו ושם העיר של אביו ואומר שיש לו עכשיו אב במקום פלוני ששמו כן. נראה דלכו"ע מהני אפי' בלא הזכרת שמו של הנהרג ושם עירו דעדיפא משמו ושם עירו בלבד וכמ"ש. ואמנם עדיין יש לעיין בזה דוודאי בשהעד המעיד הוא שאומר כן מעצמו שיודע שזה הנהרג יש לו עכשיו אב במקום פלוני ששמו כן וודאי סגי בהכי דליכא למיחש מידי אבל היכא שהעד המעיד הוא בעצמו אינו יודע כלום אלא ששמע מפי הנהרג שיש לו אב במקום פלוני ששמו כן אכתי איכא למיחש דילמא זה הנהרג יצא זה כמה שנים ממקום פלוני ובעת יציאתו הי' עדיין אביו חי ואח"כ מת אביו ולא נודע לו ממיתתו ומשו"ה אמר שיש לו אב במקום פלוני ואכתי לא מהני מה שאין יודעים עכשיו איש אחר בשם זה במקום זה שנאבד לו בן שמא כבר מת איש בשם זה והי' לו בן במקום אחר רחוק שלא ידע ממיתת אביו וזהו שנהרג עכשיו ואפי' נימא דלא חיישינן להכי דמילתא דלא שכיחא הוי דלא נודע לבן במיתת אביו כמה שנים ונדמי להזכרת שמו ושם עירו דלא חיישינן דילמא כבר יצא איש א' ששמו כן זה כמה שנים ושכחו עכשיו משום דלא שכיח הוא שישכחו כולם ממילתא דאית לה קלא וכמ"ש. מ"מ אכתי יש לומר דווקא בשם אביו בשם העיר הוא דמהני בכה"ג מהך טעמא. אבל בשם אחיו או אחותו או שאר קרוביו בשם העיר שאומר שיש לו אח במקום פלוני ששמו כן אכתי איכא למיחש שפיר דילמא זה כמה שנים היה לו אח באותה העיר ששמו כן וכבר מת ולא נודע לו ממיתתו ומשו"ה הוא שאומר כן וזה וודאי שכיח הוא שיהא לאיש אח או שאר קרוב במקום רחוק שכבר מת ולא נודע לו ממיתתו וא"כ בנידון דידן דמיירי בכה"ג שהעד אינו יודע אלא מפיו שאמר לו שהוא גיסו של ר' אברהם מהארוויל איכא למיחש לכה"ג דכתיבנא דאף על גב דעכשיו אין בהארוויל ר' אברהם אחר שנאבד גיסו מ"מ דילמא כבר הוי בהארוויל איש אחד ושמו ר' אברהם וכבר מת וגיסו היה באיזה מקום ולא נודע לו ממיתתו וזהו שנהרג עכשיו ול"ד להזכיר שמו ושם עירו וכמש"ל. ואמנם ראיתי באגרת דמר שכ' שנודע למכ"ת אחר החקירה שהעד מוה' יהודא הנ"ל יודע בוודאי שעל ר' אברהם הארווילער הידוע עכשיו הוא שאמר לו שהוא גיסו באופן שאין לחוש כלל שעל ר' אברהם אחר הוא שאמר בכה"ג וודאי נראה דאין לפקפק כלל ומהני לכו"ע ואפי' לדעת הסוברים דשמו ושם עירו לחוד לא מהני בכה"ג מודה דמהני דליכא למיחש למידי כיון דידעינן דאין לר' אברהם הידוע שום גיס אחר שנאבד כי אם זה ה"ר חיים מהאמו ולא היה מן הצורך להאריך בזה ואמנם הארכתי קצת לדבר דבור על אפניו במידי דאיכא נפ"מ לדינא אע"ג דאין בו צורך לדין זה:

והנה כיון שזכינו לדין שהעד מוה' יהודא הנ"ל וודאי הוא שראה את מוהר"ח הנאבד עם בע"ג שלו שנתלוו בדרך עם שני א"י לנסוע עמם לעיר ח' והגיד נמי בעדותו שאמרו לו שיצא עתה מעיר. והרי עתה נראה דיש לדמות לדין קולר של בני אדם שהביאו הפוסקים והנה בחל"מ שם העתיק מתשובת הרב ב"י בסי' קפ"ג וז"ל מעובדא דקולר שמעינן אף שלא אמר הא"י המנין שלהם ולא אמר שנתלוה עמם רק שאמר הקולר של בני אדם שהיו מהלכין במקום פלוני מתו ואין אנו יודעין קולר אחר שהלכו בדרך ההוא לא חיישינן שמא ג"כ קולר אחר היה וכן אם אומר מנין בני אדם שהלכו למקום פלוני ואין אנו יודעין מנין אחר כזה שהלכו למקום פלוני אלא אותן שיצאו מכאן משיאין נשותיהן עכ"ל ובפשיטות נראה דיש ללמוד כן מהא דאמרינן ביבמות (דף קכ"ב) ושוב מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכים לאנטוכיא ובא כותי אחד ואמר חבל על קולר של בני אדם שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהן. ושוב מעשה בששים בני אדם שהיו מהלכין לכרכי ביתר ובא כותי אחד ואמר חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין בדרך ביתר שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהן עכ"ל. והנה באמת משמע כן בפשיטות ואמנם לפי לשון זה הוי לן ללמוד מכאן אפי' אומר קולר של בני אדם שמתו ולא הזכיר שהלכו למקום פלוני נמי וזה וודאי תמוה שאין כאן שום סימן מאחר שלא הזכיר שמות האנשים ולא מנין האנשים ולא שום מקום שמתו שם אהאי נסמוך שאלו היו בעליהן של אלו ואמנם לפי' הרמב"ם דמפרש קולר של בני אדם היינו שהיו נתונים בקולר הוי ניחא קצת שיש כאן סי' שהיו נתונים בקולר ומ"מ הוא תמוה. היאך נסמוך על סימן זה לחוד דהא אפי' סי' בגופו ואפי' בסי' מובהק פסקינן הלכתא דסי' דרבנן וכמה שפסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כלישנא בתרא דרבא דכו"ע סי' דרבנן ולא סמכינן עלייהו לענין איסור דאורייתא והביא הב"י בסי' ה' דבריהם ודברי הרמב"ם בפ"ז מהל' נחלות שפסק כן להדיא. ואע"ג שכתב הב"י דבסי' מובהק לגמרי לכו"ע הוי דאורייתא. מ"מ לא מסתבר שיהא סי' דנתונים בקולר סי' מובהק לגמרי טפי מסי' מובהק קצת שבגופו והלא אין סימן דקולר אלא כסי' דבגדים שהם חוץ מגופו דאפי' בסימנים מובהקים לגמרי לא סמכינן עלייהו וכדמסיק הב"י שם שהוא דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ודלא כמ"ש הנ"י ביבמות והר"ן בב"מ יע"ש. וזה וודאי פשוט דסי' דקולר לא עדיף מסימן מובהק דבגדים ואפי' סי' מובהק דבגדים לא הוי ואין בו צורך להאריך וכמו שיתבאר אי"ה בס"ד וכ"ש דקשיא טפי לפי' רש"י שפי' קולר חבורה ונמצא שאין כאן שום סי' כלל ואמנם באמת בדברי הרי"ף והרא"ש איתא בהאי לישנא חבל על קולר של בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכיא שמתו וקברתים דלפ"ז הוי סי' מה שהיו מהלכין לאנטוכיא וזהו כמ"ש בתשו' ב"י: