קדושת יום טוב (ליפמן) לא

נתגרשה בגט זה ונשאת לאחר וזנתה לאחר נשואי שני כו' ואפילו כבר מת בעלה הראשון קודם זנות ול"ח דילמא האי גיטא שגירשה בעלה הראשון לאו דידיה הוא. ואינה מגורשת ואין קדושי שני קדושין. ונמצא שאינה א"א כלל בשעת הזנות. וע"כ אסי' סמכינן. וגם דוחק שם לומר דלא הוו קטלין בכה"ג כיון דשרינן ליה לגרשה בגט זה לכתחילה ולפי מ"ש א"ש דמהתם לא קשיא מידי. דאה"נ דהא דמגרש לה בהאי גיטא איכא למימר דלאו משום סי' סמכינן אלא אט"ע דידיה הוא דסמכינן וכמ"ש. דלאחר שהגט בידו יש לסמוך אט"ע דידיה. ואמנם קשיא לי אדברי התוס' דשם. דכתבו בסוף דבריהם. דלא מפקינן חפץ מיד בעלים בסי' אם באו עדים. ואמרי חפץ דהאי סימנא. והאי סימנא דפלניא הוא לא מפקינן מיניה. והא בסוגיא דהכא בהך דשומשמי מוכח להדיא דבסי' גמור מפקינן בכה"ג אי איכא סהדי. וכמ"ש התוס' כאן בסוגיא דשומשמי. ודוחק לפרש דהתם בסי' שאינם מובהקים קאמרי. דכל דבריהם שם אסי' מובהקים קאי. ואפי' במובהקים גמורים דהוי דאורייתא באבידה. ואין כאן מקומו להאריך. ונחזור לעניננו דסוגיין דכאן א"ש בפשיטות ע"פ פי' רש"י וכמ"ש:

סימן ז שוב ראיתי בתשו' א' מחכם א' מחכמי הזמן שכ' על ענין העגונות המבוארות בתשו' בפ"ע אצלי וכ' שם דברי המבי"ט והביא לו סמך מדברי התוס' דיבמות דף קכ"א ע"א ד"ה ולא היא וכו'. שכתבו שם וז"ל ואע"ג דרובייהו דצורבא מרבנן אי סליק קלא אית ליה מ"מ לא חיישינן לאותו רוב ולא תנשא לכתחילה כמו גבי רוב גוססין וכו' יע"ש. והנראה להדיא דאפי' למסקנא ס"ל דצורבא מרבנן אית לי' קלא והוי רובא אלא דמ"מ לא סמכינן אהאי רובא לענין שתנשא לכתחילה ומשמע מדבריהם דאין חילוק בין מים שאל"ס ליבשה דהך סברא דקלא אית לי' איכא למימר ביבשה כמו במים וכיון שכן דלפי דברי התוס' בצורבא מרבנן אמרינן דרובא קלא אית להו. א"כ לדידן כל אדם הוי כצורבא מרבנן לדידהו. וכמ"ש התוס' במקום אחר דהאידנא שאנחנו מתי מעט הוי כל אדם כמו מפורסם וה"נ בנידון זה אית ליה קלא ואי אזיל לעלמא הי' נודע איה מקומו ודבר זה הוי רובא ומשו"ה אין כאן איסור דאורייתא זהו תוכן דברי החכם בתשו' הנ"ל:

והנה החכם הנ"ל סתם מביא דברי התוס' הך דהאידנא וכו' ולא פי' איה מקומו ואני אפרש שהתוס' כתבו כן במועד קטן דף ח' ע"ב ד"ה וארון עד המת בחצר. וז"ל אמרינן בירושלמי אמר ר' מנא הדא דאמר במת שאינו מפורסם אבל במת מפורסם עושין לו ארון אפי' בשוק וכו' ונראה דלדידן שיש קהלות מועטין חשבינן להו מפורסם לכולהו מתים עכ"ל שם וכוונת דבריהם נראה מפני שמעט יהודים יושבים במקום אחד וכשיש מת בעיר הכל יודעים ממנו והוי כמפורסם ואין כאן חשדא וכן הוא להדיא בלשון הג"א שם וז"ל ועכשיו שאנו מתי מעט וכשיש מת בעיר הכל יודעים. כל המתים חשובים כמת מפורסם עכ"ל הרי להדיא כמ"ש והטור באו"ח סי' תקמ"ז כתב ג"כ האי דינא וכ' בלשון זה ובמקום שהיהודים מועטים דרים במקום אחד והכל יודעין כשיש מת בעיר הכל חשובים כמפורסם עכ"ל והנה לפי הדברים האלו יראה בפשיטות דאין לדמותן אהדדי כלל דהתם בעיר אחת שאנשים בה מעט ומפני זה כשיש מת בעיר זה. כל בני העיר יודעים ממנו כיון שהם אנשים מתי מעט ומה"ט חשבינן לכל מת מפורסם דהתם לא בעינן אלא שיהא מפורסם בעירו. והכל יודעים ממנו שמת וליכא חשדא ובעיר קטנה שיודעים כולם משום איזו איש שמת הכל כמפורסמים לענין זה וזה דבר נכון וברור אבל אין זה ענין כלל להך מילתא דצורבא מרבנן אי סליק קלא אית ליה אפי' אם נפרש קלא אית ליה והיה נודע איה מקומו היינו מפני שהצורבא שמו נודע לרבים מפני חכמתו והיו רבים יודעים ממנו אלו היה יושב באיזו מקום היה נודע לנו ממנו היכן הוא מפני פרסום שמו וכדאמרינן בעלמא שאני רבנן דפקיעי בשמייהו וענין זה לא שייך אלא בצורבא רבנן. ואין חילוק בזה בין זמניהם לזמנינו. דמה לי בזה שאנו יושבים מתי מעט בקהלה אחת. או היו יושבים מרובים בקהלה אחת. כיון שאנו חוששין דלמא אזיל לעלמא ולא נודע לנו מקומו איה. וכי נימא מפני שאנו מתי מעט כל איש ממנו מפורסם בכל קצוי ארץ וים רחוקים. והוא דבר שאין לו שחר ולא טעם ולרווחא דמילתא יש להביא ראיה מהא דאמרינן ביבמות דף ל"ז ע"ב תניא ר' אליעזר ב"י אומר לא ישא אדם אשה במדינה זו. וילך וישא אשה במדינה אחרת וכו' איני והא רב כי איקלע לדדרשיר וכו'. ורב נחמן כי איקלע לשכנציב מכריז ואמר וכו' שאני רבנן דפקיעי בשמייהו ופירש"י דפקיעי כו"ע בשמייהו וקורין לבתו על שמו. ואם יבוא בנו וכו'. ופסק הטור כן בסי' ב' וז"ל לא ישא אדם אשה במדינה זו וכו'. ואדם גדול ששמו ידוע. וזרעו מפורסם אחריו מותר עכ"ל. ולא כ' כלל לחלק בין זמן לזמן ובין מקום למקום. לומר שבמקום שהיהודים מתי מעט כולם הם כמפורסמים. וכמ"ש לחלק בהל' חוה"מ. וה"ט כדכתיבנא דדווקא התם בעיר אחת כשהיא קטנה ולענין מת. הוא דאמרינן כן. אבל לא לענין פרסום השם דמחמת שהוא צורבא מרבנן. שמו ידוע ומפורסם לכל בכל מקום בזה לא שייך לחלק כלל בין היהודים רבים במקום אחד. או מועטים ובכל ענין לא שייך הך מילתא כי אם בצורבא מרבנן דווקא. וכ"ש בנידון דידן דיש נחוש שמא הלך למקום שהיהודים רבים מאד ומשום זה לא נודע איה וזה דבר פשוט וברור דל"ד כלל. ואין בו צורך להאריך:

ואמנם בעיקר מילתא בהך דאי סליק קלא אית ליה נראה לי דאין פירושו משום שהוא גברא רבה. ושמו מפורסם אלו היה חי והוא בשום איזו מקום היה נודע לנו איה מקומו. אלא פי' דאי סליק קלא אית ליה הך גופא דסליק הוי ליה קלא למילתא ומפני שהוא גברא רבה וחשוב בעיני בני אדם אם היה עולה מן הים בדרך נפלא היה הדבר ידוע ומפורסם שפלוני נפל לים. ועלה משם בשלום. ואפי' עלה במקום שאין שם בני אדם הרואים בעלייתו. מ"מ וודאי מסתמא היה מספר דבר זה לפני בני אדם על דרך יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם. כי וודאי הוא מאלו הצריכים להודות. ומפני שהוא צורבא מרבנן וחשוב. וודאי היה דבר זה מפורסם ונודע במקום טביעתו. כי וודאי לא היתה עלייתו רחוקה ממקום טביעתו אלא כדי שיוכל לחיות במים שלא תצא נפשו. דזהו החילוק בין מים שיש להם סוף. למים שאל"ס. דבמשיל"ס אם שהה כדי שתצא נפשו אשתו מותרת כיון שעומד ורואה שלא עלה כל זמן זה וודאי מת. ובמים שאל"ס אפי' שהה כל זמן זה ועמד שם לא מהני. משום דחיישינן דלמא בתוך זמן זה כבר עלה במקום רחוק שלא ראה הוא בעלייתו. וכן פירש"י להדיא ביבמות דף קכ"א. במשנה ד"ה מערה וכו'. שמא יצא לאלתר למרחוק ולא ראוהו עכ"ל. וכיון שכן דע"כ לא היתה עלייתו רחוקה