קדושת יום טוב (ליפמן) ל

דאי משום ששנים נטבעו ושנים העלו מאן לימא לן דליכא במים עוד כמה אנשים אחרים שנטבעו עם אלו שהעלו עתה ואולי כמה וכמה נטבעו מזמן מה עד שנתקבצו. ושנים מהם העלו עתה ולא דמי לסי' מנין דעלמא. דשנים נאבדו ושנים בלבד נמצאו. וידעינן דליכא השתא במציאה במקום אחד אלא שנים. משא"כ הכא בטביעה במים והעלאה מן המים דלא ידעינן אם יש יותר עדיין במים או לא. וזה פשוט וברור. ועוד אפי' אי הוי גם במים מנין סי' מ"מ הכא ליכא לפרושי כן. דהכא כיון דלא מהימני. וודאי בעינן סי' במקום המוצנע דוודאי לא ידעו הנך נשים מסי' אלו בחייהם. אבל בסי' מנין היאך נאמנים. כיון שראו ששנים נטבעו. ממילא אמרי דשנים העלו. ואפשר דגם יותר מהם העלו. ואמנם לשיטת רש"י יש ליישב קצת. ומיהו בלא"ה אין לפרש כן וכמ"ש:

ואמנם היה נראה לי לפרש הסוגיא בדרך אחר דיש לומר הא דמהני סי' גבי מציאה. בין אי סי' דאורייתא מהני כל סי' שאינן גרועין. בין סי' דרבנן מהני מיהת סי' מובהק גמור. היינו משום דהתם ליכא חזקה כנגדה דאין כאן מוחזק. וכמש"ל. וכדברי התוס' דחולין דף צ"ו ד"ה פלניא וכו'. אבל היכא דאיכא חזקה כנגדה יש לומר דלא סמכינן אסי' כלל. דהא ליכא למילף סי' אלא ממציאה ולית לן למילף אלא דומיא דמציאה. והא דאמרינן בב"מ אהך דאיבעי' להו סי' דאורייתא וכו'. למאי נ"מ לאהדורי גט אשה בסי' ואע"ג דגבי גט איכא נמי חזקת אשת איש. יש לומר בזה. דהתם מיירי לענין זה כגון שנאבד הגט מן הבעל או השליח ומצאו איש אחר והבעל או השליח מכירו לגט בט"ע. אלא דאנן לא מהימנינן לי' לאהדורי בט"ע היכא דלאו צורבא מדרבנן הוא. ובסי' מהדרינן שפיר אי סי' דאורייתא. דאין זה נגד חזקה דבמאי דמהדרינן ליה אכתי לא מפקינן לה מחזקת א"א כל כמה דלא מגרש לה בהאי גיטא ולבתר הכי דמגרש לה יש לומר דלאו אסי' סמכינן אלא אט"ע דידיה כיון דכבר הגט בידו מהימן לומר שמכירו בט"ע. דומיא דמנאו הוא בעצמו דכשר הוא אם מכירו בט"ע בלא סי' כלל וכמ"ש התו' בגיטין דף כ"ח וכן הסכימו כל הראשונים. וכמ"ש הטור באהע"ז סי' קל"ב יע"ש. ועיין בב"י מ"ש שם בשם הרב המגיד. דאפי' לית ליה מגו מהימן אם מכירו בט"ע כשמצאו בעצמו יע"ש. וה"נ לאחר שהגט כבר בידו מהימן לגרש בו כמה שמכירו בט"ע. ובהא הוא דמפקי לה מחזקת א"א ולא בסי' ואנן דמהדרינן ליה בסי' שפיר מהדרינן ליה דבהא אכתי לא מפקינן לה מחזקת א"א עד שיגרש אותה באותו גט. והא דאמרינן בב"מ דף כ"ח. היא אומרת סי' הגט והוא אומר סי' הגט ינתן לה. דהשתא בהאי חזרה מפקינן לה מחזקת אישות וסמכינן אסי' בלבד כבר כ' שם הרא"ש דאפי' בסי' שאינו מובהק מהדרינן ואפי' אי סי' דרבנן וטעמא משום דכיון שאמרה שכבר נתגרשה בו. והגיע הגט כבר לידה מאי איכפת לן במאי דמהדרינן לה ואע"ג דהבעל מכחישה ואומר שממנו נפל ועדיין לא נתגרשה בו הא קיי"ל האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת יע"ש. ואין להקשות לפ"ז מאי פריך ביבמות דף ק"כ אהא דתנן ואע"פ שיש סי' וכו'. למימרא דסי' לאו דאורייתא ורמינהו מצא קשור בכיס וכו'. ומאי קושיא הא בגט לא מפקינן לה מחזקה בהאי חזרה משו"ה סמכינן אסי'. אבל בהך דאין מעידין דאי הוי סמכינן אסי' הוי מפקינן לה מחזקת א"א. יש לומר דשפיר פריך. דהא דקתני מצא קשור בכיס וכו'. מיירי שהשליח או הבעל עצמו מצאו. מדקתני או שמצאו בין כליו דמשמע דאעצמו קאי. וא"כ ע"כ מיירי דלית ליה ט"ע בגט. דאי אית ליה בגט עצמו ט"ע. למה לי קשור בכיס או טבעת וכו'. בלא"ה נמי כשר הוא כיון שמצאו בעצמו אם מכירו בט"ע. אלא וודאי מיירי שאין מכירו בט"ע [וע"ש בתו' ד"ה מצאו קשור בתירוצו דשם ועי' במהרש"א מה שפי' בזה יע"ש] וכיון שכן ע"כ הא דמגרש בגט זה ע"כ בסי' לחוד הוא דסמכינן אלמא דמהני סי' אפי' לאפוקי מחזק' ושפיר פריך ומיהו מ"מ באמת אין להוכיח משם כן די"ל דהא דקתני מצאו קשור בכיס או בארנקי וכו' מיירי שמכיר לכיס וארנקי בט"ע וע"כ צריך לפרש כן למאי דדחי רבא שם לא דכו"ע סי' דרבנן ועיין בתוס' שם ולא תיקשי למה ליה למיתני כיס וארנקי היכא דמכירו בט"ע לאשמעינן אם מכירו לגט גופיה בט"ע ואפי' בלא כיס וארנקי יש לומר דאגב אתי נמי לאשמעינן דלא חיישינן לשאלה ואפי' להאי לישנא דבעלמא חיישינן לשאלה אפ"ה הכא לא חיישינן דכיס וארנקי לא מושלי אינשי וכדאמרינן בב"מ דף כ"ז ע"ב. והמקשה למאי דסבר דהתם מיירי בסי' שפיר פריך אהדדי דלפ"ז יש להוכיח משם בפשיטות דאפי' לאפוקי מחזקה סמכינן אסי' אבל באמת למסקנא לא מוכח משם מידי:

והשתא לפי מ"ש אין ראיה כלל משום סוגיא ולא משום ברייתא דנסמוך אסי' היכא דהוי לאפוקי מחזקה דבכל דוכתין דמצינן דסמכינן אסי' איכא לפרושי בכה"ג דלא מפקינן לה מחזקה בסי' לחוד וכדרך שכתבתי והשתא לפ"ז יש לפרש בפשיטות דבהך עובדא דשומשמי אי סמכינן אסי' ע"כ מפקינן לה מחזקה דהיינו חזקת ממון. דהאי אמר דידי הוא ודידך שקלתינהו. ואיהו מוחזק ומה"ט הוצרך רב חסדא למילף האי דינא מהך עובדא דשני ת"ח דמשנינן דלאו עלייהו קא סמכינן. אלא אסי'. אלמא דסמכינן אסי' אפי' לאפוקי מחזקת אישות. ומתירין נשותיהן לעלמא. ורבא דחי ליה. דאכתי לא דמי דהתם איכא סי' גמורים ואסי' גמורים סמכינן שפיר אפי' לאפוקי מחזקה אבל הכא אין זה סי' גמור דאיכא למימר חושבנא הוא דאיתרמי. ואע"ג דגבי מציאה סמכינן אסי' מנין. היינו משום דהתם לא מפקינן מחזקה. אבל הכא לאפוקי מחזקה לא סמכינן אסי' מנין אפי' בממונא. ודווקא סי' מובהק גמור הוא דסמכינן עלה אפי' לאפוקי מחזקה. ומתיישב בזה מה שדקדקו התוס' ד"ה איתרמויי איתרמי וכו'. ודעת התוס' כבר כתבתי בס"ד במקום אחר:

ובמה שכתבתי כאן. יתיישבו לי דברי התוס' דחולין דף צ"ו ע"א ד"ה פלניא וכו'. שהקשו דלחד לישנא דאמר רבא סי' דאורייתא משיאין אשה ע"פ סי' ואם בא עליה אחר לאחר שנשאת לאחר קטלינן ליה. ואע"ג דהשתא ידעינן בעדים שכבר מת בעלה הראשון. ובשעה שקידשה השני לא ידעינן בוודאי כ"א ע"י סי' וסמכינן אסי' וקטלינן ליה להאי ולא חיישינן דלמא חי היה בעלה הראשון בשעת קדושי שני ואין קדושיו קדושין ונמצא שאינה א"א כלל בשעת זנות דקדושי שני אינן קדושין והראשון כבר מת וודאי. וע"כ אי קטלינן ליה היינו משום דסמכינן אסי' ותירץ שם דאה"נ דלא קטלינן בכה"ג יע"ש. והנה לכאורה יש לתמוה אדברי התוס' שהקשו קושיתם בדרך רחוקה מאד. דהיינו שיש עדים דהשתא וודאי מת בעלה הראשון. וע"כ צריך לפרש דיודעין העדים שמת ואינן יודעין זמן מיתתו מתי הוא שמת דאם יודעין העדים זמן מיתתו אין כאן ספק כלל וגם הקושיא הוי לחד לישנא דרבא. ובפשיטות ה"מ לאקשויי מהא דאמרינן בב"מ אי סי' דאורייתא מהדרינן גט אשה בסי' וכן רב אשי מוקי להך דמחזירין גט אפי' לזמן מרובה בגיטין דף כ"ז וב"מ דף י"ח בנקב יש בצד אות פלוני ואם