קדושת יום טוב (ליפמן) כח

שנלענ"ד בפי' הא"נ שכ' התוס' ועכ"פ דין זה אין להוכיח מחמת קושיא זו כיון דאפי' הדין כן אכתי קשה כעין זה ויותר עוד כ' שם הטעם דמהני צירוף הט"ע עם סי' שאינו מובהק משום דע"י הסי' הוי ט"ע עדיף והביא לראיה ממה שכ' התוס' בדף ק"ך אהך דאין מעידין ובאמת דלא דמי אהדדי כלל דהתם כתבו כן התוס' לענין השחתת הצורה או מחמת שנחבל בפניו או לאחר ג' ימים. דמחמת זה אין היכרא כל כך בט"ע שנשתנה הט"ע קצת בהא וודאי שייך לומר דע"י סי' הגוף נעשה הט"ע טוב ועדיף שע"י הסי' מכירין אותו היטב בט"ע וזהו כדרך שכ' הרא"ש בב"מ דף כ"ח לענין תכריך ש"ש בתירוץ א"נ עיי"ש. אבל הכא דוודאי יש להכיר בט"ע לחוד דלאלתר מיירי והא דלא מהני הכא ט"ע משום דלא מהימנינן להו דחשדינן להו דאמרי בדדמי ולעולם לא הכירו אותו בט"ע אלא שנדמה להם כן מחמת שראו שנטבע א"כ מה מועיל צירוף הסי' שאומרים שע"י הסי' הכירו אותו היטב בט"ע כיון דלא מהימני אט"ע כלל ה"נ איכא למימר דילמא לא הכירו אותו בט"ע כלל ואפי' ע"י סי' ואמרי בדדמי וכמו בט"ע גמור בלא סי' ואדרבא השתא איכא בדדמי טפי. דיש לומר שסמכו עיקר על הסי'. ואפי' בלא ראה הטביעה נמי איכא למימר הכא בדדמי משום שראה הסי' שהי' מכיר בו סמך עצמו דהוא הוא ולא הכירו בט"ע כלל והסי' בעצמו באמת אינו כלום מיהו אפשר דמשום הא לחוד לא שייך בדדמי כל שלא ראה הטביעה מ"מ בהך דהכא דבלא"ה חיישינן לבדדמי בכה"ג אין הסי' מועיל כלום ולא דמי כלל למ"ש התוס' בדף ק"כ וזה פשוט. עוד כ' טעם אחר דכיון דחזינן דדקדקו כ"כ לחפש אחר סי' שהם במקום המוצנע וכמ"ש הרמב"ן והרשב"א דבסי' כה"ג מיירי תו לא חיישינן שבדבר מועט יאמרו שאלו בעליהן גם זה אינו כלום דאין זה מראה לנו אלא שדקדקו היטב לראותן ואכתי לא מהניא מידי דאפי' דקדקו לראותן היטב מ"מ דילמא אכתי לא הכירו באמת בט"ע ולאו אלו הם ואחרים הם שיש להם סי' אלו כיון דסי' בלבד לאו כלום הויין לסמוך עליהם שאלו הם וחיישינן לאחרים בסי' הללו אה"נ שהם דקדקו יפה לראותן ולא הכירום בט"ע כלל באמת ומשום בדדמי אמרי שאלו הן בעליהן של אלו ולדבריו אם היינו יודעים בבירור שדקדקו יפה לראותן היטב היינו סומכין עליהם אפי' בלא סי' כיון דאין תועלת הסי' אלא לידע שבוודאי דקדקו יפה וא"כ על חנם דחקו לחלק בין הך דהכא להך עובדא דדיגלת דאנסבה רבא לדביתהו אפומא דשושבינא דהכא מיירי בשראו הטביעה והתם בשלא ראו ולשיטת הרי"ף איפשטא בעיין משם דבפשיטות יש לומר דהתם מיירי דאיכא עדים שדקדק השושבין יפה לראות אותו היטיב או שבפני רבא עצמו הוי עובדא. וראה שהשושבין מדקדק יפה לראותו אלא וודאי אפי' ידעו שדקדק יפה נמי לא מהני כל היכא דאיכא למיחש בדדמי דאכתי חיישינן דילמא אחרי כל הדקדוקים לא הכירו היטב ומה שאומר שמכירו הוא בדדמי וזה דבר פשוט וא"צ להאריך:

ואחרי כל הדברים והאריכות עדיין אין לנו להוציא הדברים מפשטן דלא סמכינן אסי' אפי' מובהקים כל היכא דאישתהי בשיעור שיכול להיות שנתפח בין בים בין ביבשה כל חד כשיעוריה וכמו שמורין כל דברי הראשונים שהבאתי ועדיין תמיהני מהב"י ורש"ל ורמ"א ושארי אחרונים. מנין להם בפשיטות דסי' מובהק מהני אפי' בדאישתהי והדבר אצלי צריך תלמוד:

סימן ה ועוד לי דברים מענין תשובת המבי"ט שהביא בקונטרס עגונות סי' רכ"א. וז"ל אם נאבד יהודי בדרך שהלך ממקום פלוני למקום אחר ואח"כ באותו הדרך נמצא הרוג מדאורייתא תלינן שזהו הנאבד דאם איתא שהנאבד ניצול. הי' נודע איה מקומו וע"כ אם נשאת לא תצא יותר מן הנטבע במים שאל"ס דהתם איכא למימר שהים פלטו לאי רחוק וכו' עכ"ל. והנה כבר כתבתי בס"ד בתשובה אחת מענין עגונות מה שיש לתמוה על דברי המבי"ט וסברתו וביותר על דברי מהרי"ו שמיקל טפי להתיר אפי' מדרבנן ואמנם קצרתי שם מפני שלא הי' נוגע לענין עובדא דהנך עגונות דבלאו"ה בעז"ה מצאנו להם היתר עפ"י הדרכים המבוארים שם בס"ד ועתה אחרי רואי בס' זכרון יוסף שהביא בשם תשו' שב יעקב שעשה סימנים לדברי המבי"ט והגם שבס' הנ"ל דחה דבריו עכ"ז עשה לו גם הוא סימנים ממקום אחר. ועוד הגיעני תשו' א' מענין העגונות הנ"ל אשר כתבתי עליהם עיקר התשו' מחכם א' שמו נודע בשערים וכ' גם הוא איזו סמוכים לדברי המבי"ט הנ"ל. וע"כ שמתי פנאי לעיין ולבאר בכל הדברים הנאמרים ומה שיורוני מן השמים בזה אגלה במכתבי למען יעמוד ימים רבים:

הנה בתשו' שב יעקב מביא ראיה מהך דמייתינן בפסחים דף יו"ד. דפליגי רבי ורשב"ג דלרבי אמשינן הוא קבר שאבד הוא קבר שנמצא יע"ש. ומן התימא בעיני על פה קדוש כזה להביא ראיה מענין דלא דמי כלל דהכא חיישינן דילמא האי אזיל לעלמא דמידי דנייד הוא ואדעתא דהכא אזיל מתחילה לילך למקום אחר ולא להשאר שם במקום שנמצא עתה ההרוג אבל גבי קבר וודאי הקבר שאבד כאן הוא באותו שדה ואחרי שמצאנו כאן קבר ולא נודע לנו מקבר אחר כי אם זה שיש לו להיות בוודאי באותו שדה. ס"ל לרבי דל"ח לאחר משא"כ הכא דאין אנו יודעין אם זה נשאר כאן או הלך לו ולא מיבעי' בבן אדם המהלך ברגליו ותחילת הליכתו אדעתא לילך משם למקום אחר ומעולם לא הוקבע מקומו במקום זה אלא דרך הליכה בלבד אלא אפי' במידי דלא נייד כלל וגם ידענו שהי' מקומו כאן דרך העכבה קצת כמו בגט שנאבד במקום דשכיחי שיירות והוחזקו אחריני בהאי שמא נמי לא דמו כלל להך דקבר ולא מיבעיא לפי מש"ל בס"ד דבהוחזקו ושכיחי שיירתא חיישינן מדאורייתא אלא אפי' לסברת הפני יהושע בגיטין שכתב שם דאפי' בכה"ג לא הוי אלא מדרבנן יע"ש. ע"כ אין לפרש דהוי הטעם דאמרינן זהו הנאבד זהו הנמצא דא"כ לא משכחת לה המציאה דבענין סי' מדאורייתא או עדים ואין לומר דהתם משום דחשדינן לי' במשקר. זה אינו. דאע"ג דלא חשדינן לי' במשקר נמי לא מהדרינן אלא בסי'. וכמ"ש התוס' להדיא בב"מ דף כ"ב ע"ב ד"ה אי דליכא סי' וכו' וכדאמרינן בגמ' דף כ"ג ע"ב והביאו התוס' שם. תדע דהא לצורבא מדרבנן לא חשדינן לי' במשקר דהא מהדרינן לי' בט"ע ולע"ה לא מהדרינן משום דחשדינן לי' במשקר וכמ"ש התוס' בב"מ דף י"ט וכמה דוכתין ואפ"ה לא מהדרינן לצורבא מדרבנן בלא ט"ע ואפי' בכה"ג דלא ה"ל למיהוי בגווי' ט"ע כגון כלי שלא שבעתן העין וכדאמרינן להדיא בב"מ כ"ג ע"ב דלעולם דלית בהו סי' ונפ"מ לאהדורי לצורבא מדרבנן בט"ע כי שבעתן העין וכו' כי לא שבעתן העין וכו' לא מהדרינן לי'. ואמאי כיון דמהימנינן לי' שנאבד לו כלי כזו מ"ט לא אמרינן זהו הנאבד זהו הנמצא וחיישינן לאחרינא דילמא לאחר נמי נאבד כלי כזו ושל אחר הוא. ואין לומר דשאני