קדושת יום טוב (ליפמן) כז

ובמים לאלתר דווקא. אבל כל דאישתהי בכל א' כשיעורו תו לא סמכינן אשום סי' מובהק וא"כ מן התימא בעיני על הבית יוסף שכ' בפשיטות דסמכינן אסי' מובהק אפי' אישתהי ויותר תימא דמשמע מדבריו דליכא מאן דפליג על זה כלל וכן נמשך אחריו הרש"ל ביש"ש וכ' כן בפשיטות וכן פסק הרמ"א בשו"ע ומשמע נמי דאליבא דכו"ע הוא וליכא מאן דפליג בזה. ואחריהם נמשכו כמה אחרונים בתשובותיהם. ומה מאד פליאה נשגבה היא בעיני על כל הגדולים אבל מה אעשה כי אין בידי להשיב על זה. ולא לדחות כל הנך ראיות שכתבתי. ואף אמנם ידעתי כי בדרך פלפול יש ליישב ולפרש פירושים שונים ומשונים. עכ"ז דרך הלימוד האמיתי באסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. אינו אלא על דרך הפשוט והנכון ומתיישב בסוגיא ובדברי הראשונים במתק לשונם בלי שום דוחק ודרך רחוק. ועל הדרך הזה אינו נלענ"ד שום יישוב:

סימן ד אחר כתבי כל זה. בא לידי ס' ח' משו"ת מחכם א' מחכמי הזמן ושם שמו לזכרון יוסף. וראיתי שכתב שם בסי' ה' בחלק אהע"ז כמה דברים מענין הנ"ל וכ' שם על דברי התו' ד"ה וקאמרי סי' וכו' וז"ל. וקשה דלפ"ז למאי צריך דחזינהו לאלתר ותירץ ע"פ מ"ש הבה"ט בשם תשובת מוהר"ם סי' ל"ז דיש מיני סי' מובהקים שמשתנין לאחר מיתה. כמו שומא אליבא דרבנן. ודר"א בן מהבאי. א"כ יש לומר דהש"ס בעי לאוקמי בכל גווני. ואפי' בסי' העשויין להשתנות. וכי היכי דבעינן למימר לשיטת ר"ח ור"ת דרוצה לאוקמי אף בנחבל ע"י דגים ומש"ה הוצרך לאלתר דווקא. דאז לא חיישינן שנשתנו דבמים וודאי לא נשתנו. דמיצמת צמיתי וכו' יע"ש. ודבריו תמוהים דוודאי הנך סי' שמשתנים ע"י מיתה. והיינו מחמת מיתה עצמה הוי בהם השינוי כמו שומא לרבנן ומיד כשמת נעשה בהם השינוי מחמת המיתה בזה וודאי אין חילוק כלל בין מת ביבשה למת במים דע"כ לא מחלקינן אלא לענין השינוי שמשתנה אחר המיתה מחמת דאישתהי דביבשה מתפח מחמת השהיה אבל במים אינו משתנה מחמת השהיה. והיינו דאמרינן דמיא מיצמת צמיתי והיינו שאין מניחין אותו לנפוח וכמו שפירש"י בדף ק"ך והיינו דווקא בשינוי שבא מחמת הנפיחה שע"י השהיה מתפח ביבשה משא"כ במים דלא מתפח בשהיה במים אבל השינוי שבא מחמת מיתה עצמה אין חילוק כלל בין יבשה למים. דמה לי מת ביבשה או מת במים היכא דליכא שהיה וניפוח ואדרבא איכא למימר איפכא דאפי' אי אינך סי' דלא משתנים ביבשה משתנים במים. כגון הנך סי' שבאים מחמת מכה כמו צלקת או איזה סי' רושם הבא מחמת מכה משתני' במים טפי מביבשה וכדאמרינן התם דמיא מירזו מכה ועיי"ש פירש"י ומשתנה הרבה מקום המכה וזה פשוט וברור ואי הוי מיירי בהנך סי' המשתנים מחמת מיתה. א"כ אפי' חזינהו לאלתר נמי לא מהני דאין בהם שיעור כלל כיון דמחמת המיתה משתנים וכ"ש שכבר נשתהו במים ולא שייך בכאן מיא מיצמת צמיתי כיון שאין השינוי מחמת הניפוח וכמ"ש:

ואמנם בעיקר הדין של תשו' מוהר"ם. כבר כתבתי דהסוגיא מוכחת טפי דאין שום סימן מובהק משתנה לאחר מיתה אלא בשומא בלבד הוא דפליגי דאל"כ ליפלגו באינך נמי כמו דפליגי בשומא. ותו דמנ"ל לעשות עוד פלוגתא במה דלא מצינו. וכיון דאפי' בשומא איכא למ"ד דלא משתנה בסי' אחרים מנ"ל דפליגי. וזה וודאי אין לומר דבסי' אחרים לא פליגי ולכ"ע משתנים. א"כ למה ליה לאוקמי מתני' דאין מעידין על סי' הגוף בארוך וגוץ בפשיטות הו"ל לאוקמי בסי' מובהק ובאותן המשתנים. כיון דלכ"ע איכא סי' מובהקים המשתנים מחמת המיתה. דהשתא אין לתרץ כמו שתי' לעיל. דבעי לאוקמי מתני' ככ"ע וגם תי' השני שכתבתי לעיל לא שייך לפ"ז אי נימא דמיפשט פשיטא דאיכא סי' המשתנים לכ"ע. דא"כ לכל התירוצים שבגמ' כן היא ואין זה תלוי כלל בהאי דמתרץ בשומא עשויה להשתנות קמיפלגי. ואין להאריך בזה כאן:

עוד ראיתי שם בדבריו. דמדמי אהדדי. ספיקא דלאלתר לספיקא דתוך ג' ימים וכמו לשיטת ר"ת מספק אמרינן דהוי תוך ג' ימים. ה"נ אמרינן מספק דמסתמא הוי לאלתר יע"ש במחילה מכבודו. אישתמיטתיה תשו' הר"ן סי' ע"א בהך דמיימון מאלקו שכ' שם להדיא. דאפי' לשיטת ר"ת דבס' תוך ג' ימים מיקל וס"ל דמספק אמרינן תוך ג' הוי בס' דלאלתר גבי מים מודה דלא אמרינן מספיקת דלאלתר הוי והחילוק בזה פשוט. ותשו' זו הביאה הב"י בסי' י"ז וכ' ג"כ החילוק הזה ואין כאן מקומו:

ונחזור לעניננו בענין הך דסי' דאמרינן בהו וחזינהו אלתר דאף שדחינו מ"ש בס' זכרון יוסף דקאמר כן משום דבעי לאוקמי בסי' המשתנים לאח"מ וכתבנו דא"א לאוקמי בהכי מ"מ אכתי איכא למימר לפי הדרך שכתבתי דיש סי' מובהקים המשתנים ע"י שהוי ותפיחה ונימא אכתי דאה"נ דהנך סי' שבוודאי אין משתנים ע"י שהוי ותפיחה סמכינן עלייהו אפי' לאחר ששהה ודקאמרינן בגמ' וחזינהו לאלתר היינו משום דבעי לאוקמי בכל הסי' אפי' באותן סי' שמשתנים בשהוי ותפיחה וכדרך שכתב הוא לפי דרכו באמת גם זה דוחק בעיני חדא דמנ"ל כן כיון דסתמא קאמרינן דבסי' בעינן חזינהו לאלתר בפשיטות י"ל דבכל סי' קאמר וטעמא רבה איכא למילתא דגזרינן שאין משתנין אטו משתנין וכדגזרינן גבי בכור. וכמש"ל ועוד דכל הראשונים סתמו דבריהם ולא חילקו בזה וקצתם כתבו להדיא דלא סמכינן אסי' לאחר שהוי ותפיחה. וכמש"ל מתשו' הר"ן והרא"ש מנ"ל לחלק כן מדעתנו ועוד דהך דאין מעידין אלא עד ג' ימים שכתבו התוס' דבסי' מיירי משמע בפשיטות דבכל סי' בעולם אין מעידין אלא עד ג' ימים ועוד דזה גופא דוחק הוא דמשום דבעי לאוקמי בכל גווני סי' אפי' במשתנים קאמר דאסקינהו קמן וחזינהו לאלתר. דאדרבא. זה הוי בכל גווני טפי אי הוי מוקי לה דאסקינהו סתם ולא קמייהו ואפי' לא חזו להו לאלתר ומיירי בסי' שאינן משתנים ומה שהביא דלדברי ר"ת ור"ת. נמי צריך לדחוקי בכה"ג אה"נ דכבר כתבו הראשונים דדוחק הוא ולא ניחא להו בפיר"ת מה"ט ותו למה לנו להאי דוחק כיון דניחא בפשיטות. דאפי' בכל סי' בעינן לאלתר דווקא וכטעמא דכתיבנא ואין בו צורך להאריך עוד:

עוד ראיתי שם כתוב אהך דכתבו התוס' א"נ עפ"י ט"ע מהני ורוצה להוכיח משם דשני סי' בינונים לא מצטרפי דאי מצטרפי למה ליה לאוקמי לאלתר ובסי' א' לוקמיה בתרי סי' בכל א' ואפי' בלא לאלתר יע"ש ודבריו תמוהים דמ"מ אכתי תקשה מאי דוחקיה לאוקמי לאלתר ובסי' בינונים לוקמיה בסי' מובהק גמור דהוי דאורייתא ואפי' בלא לאלתר ובאמת הקשיתי כן כבר לעיל בס"ד ועוד קושיא אחרת מה שקשה על פי' זה וכתבתי מה