קדושת יום טוב (ליפמן) כו

במרדכי יע"ש ועכ"פ הא וודאי דלהנך פוסקים דפסקו התם כר"מ א"ש בפשיטות דהכא לא סמכינן אסי' כלל לבתר דאישתהי ונתפח ואפי' באותן שאינן משתנין דגזרינן אטו המשתנין. כן נלע"ד ברור ונכון:

מיהו לפ"ז נראה. דלאו דווקא בנפל למים והעלהו ושהה אחר עלייתו מן המים. אלא דה"ה ביבשה אם שהה ג' ימים דקיי"ל נמי דלאחר ג' ימים משתנה פרצוף פניו וצורתו. ומתפח. ה"נ דלא סמכינן אז אסי' ואפי' מובהקים לגמרי. ואפי' לשיטת ר"ת דס"ל דהיכא דכל גופו שלם מהני ט"ע אפי' לאחר ג"י מ"מ סי' לא מהני דומיא דמים ואישתהי לאחר עלייתו. דה"נ מהני ט"ע לשיטת הרא"ש. דס"ל כר"ת בעד שלא ראה הטביעה דמהני ביה ט"ע מהני אפי' בשהה וכל גופו שלם. וכמ"ש הטור. ובראה דלא מהני ט"ע לחוד אפי' לאלתר לא מהני. ואפ"ה אסי' לא סמכינן בשהה. ובסי' וודאי אין חילוק בין עד שראה בין עד שלא ראה. וזה פשוט וברור. אלמא דאע"ג דט"ע מהני אפי' שהה. אפ"ה סי' לא מהני בשהה. וה"ה ביבשה לאחר ג' ימים. דאע"ג דט"ע מהני היכא דכל גופו שלם. אפ"ה סי' לא מהני. וחד טעמא לתרוייהו. משום דאיכא סי' טובא דמשתנים מחמת שנתפח. גזרו בכולן שלא לסמוך אסי' כלל לאחר ששהה בין במים לאחר שהועלה. בין ביבשה לאחר ג' ימים:

והשתא נראה. דזהו דעת הרא"ש בתשובה כלל נ"א סי' זיין. והביאה הטור באהע"ז סי' קי"ח. וז"ל שם. וששאלתם על היהודים שנהרגו בדרך ולבסוף ט"ו ימים מצאו והכירו ראשו של א' מהם. שהיה עדיין שלם בסי' מובהקים ושאר הגוף אכלו חיות. דע כי אינו עדות להתיר את אשתו. דתנן בפ' האשה בתרא. אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ואין מעידין אלא עד ג' ימים כי המת משתנה לאחר ג' ימים. ואותן שמצאו רגליו. והכירו הבתי שוקים שהיה שלו סי' מלבושיו לא הוי סי' שפעמים משאיל אדם מלבושיו לאחרים. והעו"ג שאומר שהוא ועו"ג אחרים הרגום לאומרים הסי' שהיה בכל א' ואחד. ושמותם לא ידע. הא תנן אין מעידין על סי' הגוף. כגון ארוך או קטן. או חיור וסומק לא הוי סי'. אבל אם אמר סי' מובהק כגון שהיה חסר א' מאיבריו. או יותרת ברגליו או בידיו. או שום שינוי בא' מאיבריו. סומכין עליו עכ"ל. והנה אמנם כן כבר כתבתי במקום אחר לפרש הך דכתב הרא"ש שהכירו ראשו של א' מהם וכו' בסי' מובהקים. דכוונתו בסי' בינונים שגם הם לפעמים קראום בלשון מובהקים. וכדאיתא בב"מ (דף כ"ז ע"ב) ועיין בתו' שם וכתבתי שם עפ"י זה מה שכתבתי. והאמת כי שם כתבתי עפ"י פשיטות הרב"י והרמ"א דסי' מובהקים גמורים סומכי' עליהם אפי' בנשתהה וכמ"ש הב"י בפשיטות על הך דתשו' הר"ן דמיימון מאלקו. וכן כ' הרש"ל ביש"ש ביבמות ג"כ בלשון זה. וכמ"ש הרמ"א בשו"ע ועפ"י דבריהם ע"כ צריך לפרש כן. ואמנם עתה אחרי אשר הוכחתי בס"ד. דלדעת הרא"ש ורוב הפוסקים הראשונים הסוגיא מוכחת דלא סמכינן אסי' אפי' אמובהקים. אלא דחזינהו לאלתר וכמ"ש בס"ד בטעמא דמילתא השתא נראה בפשיטות דכוונתו פשוט כמשמעותיה דסי' מובהקים ממש היו שם. ומה שלא סמך עליהם להתיר. היינו משום דאישתהי יותר מג"י. והיינו מ"ש על זה דתנן וכו' ואין מעידין אלא עד ג' ימים כי המת משתנה לאחר ג' ימים. וכוונתו כיון דמשתנה שוב אין סומכין על סי'. כי הסימנים נמי פעמים משתנים. ומה"ט אין לסמוך על שום סי' מובהק. וכמש"ל בטעמא דמילתא בסוגיא דגמ' תדע דאל"כ אמאי כתב שם כל זה דמפשט לשונו משמע להדיא שמה שהכירו ראשו של א' מהם. לא הכירו כ"א בסי' שהרי לא הזכיר שם שום ט"ע כלל. ואי הנך סי' לאו מובהקים גמורים הוי מאי איריא אחר ג' ימי' ומשום דמשתנה אפי' תוך ג' נמי אע"ג דלא נשתנה נמי כיון דסי' אלו לאו כלום נינהו. ותו דאי הא דלא סמך כאן אסי' היינו משום דלאו מובהקים גמורים הויין. הו"ל לכתוב כאן הא דתנן ואין מעידין על סי' הגוף. וכמ"ש בסמוך על הסי' שאמר הכותי והו"ל לפרושי דאפי' אסי' בינונים דעדיפי מהך דארוך וגוץ נמי לא סמכינן ובסמוך לא כ' אלא הך דארוך וגוץ משום דסי' דאמר הכותי בכה"ג מסתמא הויין. ובכאן הי' צריך לפרש. דאפי' אסי' דעדיפי מינייהו נמי לא סמכינן ומדלא הזכיר כאן מענין סי' כלום נראה בפשיטות דלא הוצרך כאן לכל זה. וסגיא ליה בהך דאין מעידין אלא עד ג' ימים מפני שהמת משתנה לאחר ג' ימים. דתו לא מהני אפי' סי' מובהקים ממש. ומ"ש בסוף התשובה אבל אם אמר סי' מובהק כגון שהיה חסר א' מאיבריו וכו'. סומכין עליו. זה קאי על אמירת הכותי שהיה אומר הסי' שהיה בכל אחד מהם. וראה אותן בשעת הריגה או קודם או לאחריו תיכף דהיינו תוך ג' דבהא וודאי אם היה אומר הכותי סי' מובהק. וודאי סומכין עליו. וזהו פשט לשונו בבירור דמ"ש אבל אם אמר סי' מובהק וכו' דאאמירת העו"ג קאי ולא קאי אהכרה דאותן שמצאום אחר ט"ו ימים. ועוד מדכתב שם הסי' כגון חסר א' מאיבריו וכו'. והרי אותן שמצאו לא מצאו אלא ראשו של א' ורגלו של א' ולא שייך שם כל הני סי' וזה פשוט וברור דאאמירת הכותי קאי והתם וודאי א"ש בפשיטות. דאסי' מובהק יש לסמוך ומה שלא סמך אסי' מובהקים שהיו בראשו של אחד. היינו משום שלא ראו הסי'. אלא לאחר שכבר נשתהה יותר מג' ימים. כן נלע"ד ברור בדעת הרא"ש בתשובה זו. וזהו ג"כ דעת הטור דכתב מעיקרא הא דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם וכתב על זה דעת ר"ת דבכל גופו שלם מעידין אפי' אין שם פרצוף פנים עם החוטם וכ' שם דבין בט"ע בין בסי' מובהקים סמכינן שפיר ואח"כ שכ' הך דאין מעידין אלא עד ג' ימים וכ' ג"כ כדעת ר"ת דאם כל גופו שלם. ואינו חבול בפניו. מעידין עליו אפי' לאחר כמה ימים ע"י ט"ע ולא הזכיר בכאן סי' כלל. והיינו טעמא משום דסי' לא מהני מידי לאחר ג' ימים כ"א ט"ע בלבד בגופו שלם ואינו נחבל בפניו וכמו דלא מהני באישתהי דמים לאחר העלאה. וכמ"ש בטור בסמוך דדוקא לאלתר בעינן ה"נ לא מהני ביבשה לאחר ג' ימים דדא ודא אחת היא וחד טעמא אית להו. וכן יש ללמוד מדברי התוס' דיבמות (דף ק"כ ע"א) ד"ה אין מעידין וכו' דאע"ג דט"ע מהני אפי' לאחר ג' ימים היכא דגופו שלם ולא נחבל אפ"ה אסי' לא סמכינן ממ"ש שם לפרש דהא דקתני אין מעידין אלא עד ג' ימים. שמא דווקא בסי' הוא דקאמר הכא אבל ע"י ט"ע הוא ניכר היטב ע"י סי' הגוף כיון שיש כל גופו ואפי' לאחר כמה ימים וכו' יע"ש. וע"כ בסי' מובהקים דהויין דאורייתא קאמרי דאל"כ מאי איריא לאחר ג' ימים אפי' תוך ג' ימים נמי לא סמכינן עלייהו בלא ט"ע אלא וודאי סימנים גמורים קאמר ואפ"ה לאחר ג' ימים לא מהני. ואע"ג דט"ע מהני:

והנה העולה מכל מה שביארנו. דכל דברי הראשונים כמעט רובם ככולם. נראין להדיא דלא סמכינן אסי' ואפי' מובהקים גמורים אלא בדלא אישתהי ביבשה ג' ימים