קדושת יום טוב (ליפמן) כה

לא איפשטא מהך דדיגלת. וס"ל לחלק דהא דקמיבעיא לן הכא היינו בעד א' במלחמה וה"ה בע"א במשאל"ס היכא דראה הטביעה. דחשדינן ליה למימר בדדמי דומיא דעד א' במלחמה לפי שיטתם. אבל בהך דדיגלת מיירי דהנך שושביני שסמכו על ט"ע שלהם הם לא ראו הטביעה ולא שייך בהו בדדמי וליכא למפשט מהתם כלל. וס"ל דלמסקנא נמי לא איפשטא. ומחלקינן בין היכא דראה. להיכא דלא ראה. ודברי הרא"ש ביבמות צריכין יישוב. דמעיקרא כ' לשון הרי"ף. ודאפשט בעיין מהך דדיגלת. ואח"כ כ' לחלק בין היכא דראה. להיכא דלא ראה. ומסתימת לשונו שם יראה דלא פליג בזה אדברי הרי"ף. ואמנם באמת פלוגתא היא. דלדברי הרי"ף איפשטא בעיין ולא מחלקינן. ולמאי דכ' לחלק לא איפשטא בעיין כלל וכמו שהוא להדיא בדברי הרז"ה. שמטעם זה דחה דברי הרי"ף שכ' דאיפשטא בעיין מהך דדיגלת יע"ש ואין להאריך כאן. ובענין הך דפליגי בעד שלא ראה דס"ל להרא"ש דאפי' לא חזינהו לאלתר מהני ט"ע. ולהר"ן לא מהני נראה דתליא בהך דר"ת. דס"ל דהא דאין מעידין אלא עד ג' ימים היינו בשאין הגוף שלם. אבל כשהגוף שלם מעידין אפי' אחר ג' ימים וס"ל דה"ה במים אפי' שהה אחר העלאה כשהגוף שלם מעידין. וסמכינן אט"ע. ונראה שמכאן למד הטור בדברי הרא"ש דס"ל כן דבלא ראה מהני ט"ע אפי' שהה ממה שכ' כאן ואפי' אחר כמה ימים מהני ט"ע וכן פיר"ת וכו' משמע להדיא. דלפיר"ת ה"ה במים אפי' שהה לאחר עלייתו. והרא"ש פסק כר"ת בהך דג' ימים וכמ"ש ג"כ בטור שם. וזה נראה ברור. ובתשו' א' שבחל"מ נדחק בזה על חנם יע"ש. והר"ן לא ס"ל כר"ת בהך דג' ימים. וס"ל דאפי' גופו שלם לא מהני ט"ע לאחר ג' ימים. וה"ה במים כל ששהה אחר עלייתו. וכמבואר בדבריו בתשו' שם בהך דמיימון מאלקו יע"ש. ואמנם בפי' הסוגיא בהך דאסקינהו קמן וחזינהו לאלתר. וקאמרי סי' לכל השיטות הנ"ל פירושו הוא דאסי' לחוד סמכינן. ובסי' מובהקים דהויין דאורייתא ואפ"ה בעינן חזינהו לאלתר:

והנה כל זה נלמד מסוגיית הגמ' לפי שיטת כל הראשונים הנ"ל ואמנם הוא לכאורה כהלכתא בלא טעמא דכיון דאיכא סי' מובהקים דהויין מדאורייתא לסמוך עליהם דוודאי האי הוא מה לי אישתהי או לא אישתהי. והנראה בעיני בזה עפ"י מאי דאמרינן בב"מ דף כ"ז ע"ב אהא דבעי למימר סי' אי דאורייתא או דרבנן תנאי מהא דאין מעידין על השומא וכו' אמר רבא לא דכו"ע וכו' והכא בסי' העשויין להשתנות אחר מיתה קמיפלגי דמר סבר סי' עשויין להשתנות לאחר מיתה ומ"ס אין עשויין להשתנות ופי' רש"י סי' העשויין להשתנות וכו' אם עשויין להשתנות או אין עשויין להשתנות וכו'. וכוונתו משום דלשון העשויין להשתנות משמע דבהנך סי' שהם וודאי עשויין להשתנות לאח"מ בהנך פליגי. ובאמת אינו דאם היו וודאי עשויין להשתנות לא הוי פליגי מידי ולכו"ע אין מעידין עליהם אלא וודאי פי' דבסתם סי' פליגי ובהא פליגי אם סי' עשויין להשתנות לאח"מ או לא וכדאמרינן דמ"ס וכו' ומ"ס אין עשויין להשתנות. והנה לכאורה לפ"ז היה נראה דבכל סי' דעלמא פליגי דמ"ס כל סי' עשויין להשתנות לאח"מ ומ"ס אין עשויין ואמנם באמת אין לומר כן דא"כ מ"ש דפליגי בשומא ליפלגו בכל סי' דעלמא וגם לא מסתבר כלל דכל סי' בעולם יהיו משתנים לאח"מ דוודאי איכא סי' טובא כגון אצבע יתירה או שאר סי' ניכרים שאין לתלות בהם שינוי דלאחר מיתה והשתא הא ס"ל דכל סי' דאורייתא לבד מארוך וגוץ וחיור וסומק אלא וודאי פי' בסי' העשויין להשתנות דאיכא סי' העשויין להשתנות דמ"ס דאיכא סי' העשויין להשתנות ושומא נמי עשויה להשתנות ומ"ס אין עשויין להשתנות דאין שום סי' עשוי להשתנות וביבמות הגי' להדיא והכא בשומא העשויה להשתנות קמיפלגי. דמ"ס שומא עשוי' להשתנות לאח"מ ומ"ס אין עשויה להשתנות. דלפ"ז משמע דבשומא לבד פליגי אם עשוי' להשתנות א"ל. אבל בשאר סימנין לא פליגי ולכו"ע אין עשויה להשתנות ובהכי ניחא לי נמי דפריך בתר הכי ביבמות ולהך לישנא דאמרת סי' דאורייתא הא דתנן אעפ"י שיש סי' בגופו ובכליו ומשני בגופו דארוך וגוץ כליו דחיישינן לשאלה ובפשיטות הו"מ לשנויי דבסי' גמורים בגופו מיירי דומיא דסי' כליו דאיירי אפי' בסי' גמורים כיון דחיישינן לשאלה אפי' סי' גמורים לא מהני ודומיא דהכא איירי בסי' גופו ומשום דעשויין להשתנות לאח"מ אין מעידים עליהם דהשתא למאי דמשני בארוך וגוץ מיירי הך דסי' בגופו וכליו בתרי גווני וכמ"ש. ועדיפא ה"ל לשנויי משום דמשתנים. אבל לפי מ"ש דבשומא לבד הוא דפליגי אי עשויים להשתנות או לא א"ש דמתני' סי' סתמא קתני איברא דבלא"ה אינה קושיא כ"כ דיש לומר דניחא ליה טפי לאוקמי מתני' ככו"ע. ועוד יש לתרץ דקאי אשינויא קמא דמשני בשומא מצויה בבן גילו פליגי ואין להאריך ומ"מ נראה טפי דדוקא בשומא פליגי אי עשויה להשתנות וכגי' דיבמות. דלמה לן למימר דפליגי נמי בסי' אחרים כיון דלא קתני בפלוגתייהו אלא שומא לית לן למיעבד פלוגתא אחריתא:

וכיון שכן יש לי לומר דקים ליה להש"ס דנהי דאין כל הסי' משתנים מחמת מיתה. מ"מ לאחר ששהה ותפח דמשתנה פרצוף פניו וכל צורתו גם סימנים משתנים ונהי דוודאי משכחת לה איזו סי' דאין משתנים ואפי' למאי דקיי"ל סי' דרבנן ולא סמכינן אלא אסי' מובהקים שאינן מצויין כלל בא' מאלף וכמ"ש הפוסקים. מ"מ גם בהנך נראה דמשכחת איזו סי' שלא ישתנה לעולם. ואפ"ה יש לומר כיון דאיכא סי' טובא דמשתנים בתר דאישתהי ונתפח גזרו חכמים בכל הסי' שלא יהיו סומכין עליהם בתר דאישתהי ונתפח. ומצינו כה"ג בבכורות דף כ"ח דתנן השוחט את הבכור ואח"כ הראה את מומו. ר' יהודה מתיר ר"מ אומר הואיל ונשחט שלא עפ"י מומחה אסור ואמרינן בגמ' אמר רבב"ח אר"י בדוקין שבעין דכו"ע לא פליגי דאסור משום דמשתנין כי פליגי במומין שבגוף דר"מ סבר. גזרינן מומין שבגוף אטו מומין שבעין ור"י סבר לא גזרינן ופסקו שם בעל הל"ג והרמב"ם והרמב"ן והרא"ש כר"מ דקיי"ל הלכה כר"מ בגזרותיו ועיין ברא"ש שם וכן פסק הטור וב"י והשתא י"ל דלא מיבעיא להנך דפסקו התם כר"מ דוודאי א"ש גם בכאן דס"ל להש"ס להלכה דגזרינן בכל הסי' אטו הנך דמשתנים אלא אפי' להנך פוסקים דס"ל דהתם הלכה כר"י וכמ"ש התוס' והרא"ש שם. וכן כתבו התוס' בביצה דף כ"ז בשם ר"י יע"ש יש לומר דהכא משום דאיכא סי' טובא דמשתנים ואפשר דרובא משתנים הם לכו"ע גזרו שאינן משתנין אטו המשתנין אבל התם דדוקין שבעין הוא דמשתנים אבל מומין שבגוף אינן משתנים תיכף לאחר השחיטה והנך וודאי רובא נינהו לא גזרו לר"י אטו מיעוט המשתנים. ואמנם אפשר לי לומר אם זה הר"י שהביא המרדכי ביבמות בפ' האשה הוא עצמו הר"י שכתבו התוס' בביצה שם בשמו דפסק דלא כר"מ יש לומר דגם בכאן אזיל לשיטתיה דגם בכאן פסק דעל אותן שאינן משתנין סומכין עליהם להתיר אפי' אישתהי וכמ"ש שם