קדושת יום טוב (ליפמן) כג

דטבע בדיגלת. ואסקוה אגישרא ואנסבה רבא לדביתהו. אפומא דשושבינא לבתר חמשא יומי. ומפרש התם משום דמים צומת ולא נשתנה הפרצוף. ואמאי צריך סי'. ואין נראה לומר דסימנים לאו דווקא אלא בט"ע ונראה לר"י דלא שייך בדדמי אלא כשמעיד שטבע ולא יצא משם והיינו בדדמי דאפי' לא ידעה בבירור אמרה מסתמא לא יצא משם. אבל בעדות שמעיד שהועלה מן המים וראוהו מת לא שייך בדדמי דאין לו במה לטעות. והכי פריך והא מים דכמלחמה דמי קס"ד שהעידו הנשים שטבע ולא יצא משם והיינו בדדמי כדפרי' ומשני ותסברא וכו' עד דאסקינהו קמן מת לאלתר פי' לאלתר חזינהו ולא שהה בין עליה לראיה וכו' וראוהו והכירו בו ואין זה אמרה בדדמי. וקאמרי סי' פי' א"נ קאמרי סי' ולא ראו לאלתר אלא שהו בין עליה לראיה וכגון דקאמרי סי' שמועיל העדות ובסי' מובהקים שאין עשויין להשתנות לאחר מיתה ולאו עלייהו קא סמכינן פי' לא על ט"ע קא סמכינן שהי' לחוש דילמא תפח ונשתנה הפרצוף אלא אסי' קא סמכינן ואע"ג שאין כתוב א"נ בספרים וכו'. עכ"ל המרדכי. הנה לשיטה זו דס"ל דהיכא דאסקינהו מת וחזינהו בשעתי' והכירו בט"ע לא שייך בדדמי ואע"ג דבכה"ג עד א' מהימן אכתי לא איפשטא בעיין דעד א' במלחמה דהא הכא בסוגיין דחינן דלא למיפשט בעיין מהכא ומוקי לה בדאסקינהו קמן וכו' והכירו בט"ע והכא הוא דמהימני אבל בעיין אכתי לא איפשטא וא"כ לפ"ז הוא הדין דליכא למיפשט בעיין מההוא דטבע בדיגלת וכו' ואנסבה רבא לדביתהו וכו' דהתם נמי בכה"ג ממש מיירי שהוציאו לפניו מת והכירו בט"ע דומיא דהכא וכמו שמפרש הר"י להדיא ולא שייך התם בדדמי כמו דדחינן הך עובדא וזה פשוט וברור:

ואם כן הרי"ף שכ' דאע"ג דבעיין לא איפשטא הכא מ"מ איפשטא לה מהך עובדא דההוא דטבע בדיגלת וכו' ואנסבה רבא לדביתהו וכו' ע"כ לא ס"ל לפרש כשיטת הר"י שבמרדכי. דלשיטתו. כי היכי דלא איפשטא מהכא הכא נמי לא איפשטא מהתם דהיינו הך ממש ובלא"ה נראה להדיא דהרי"ף לא מפרש כן דאיהו מפרש בעיין אפי' בכה"ג דאומר העד דבר ברור כגון מת וקברתיו או במים ואסקוהו קמיה. ואישתמודעינהו נמי קא מיבעיא לן דילמא לא מהימן דהא לבתר דפשט לה לקולא דמהימן. כ' והני מילי דמסהיד בדבר ברור דאמר אסקינהו קמיה וחזייה בשעתיה ואישתמודעינהו וכו' וכן בעד א' במלחמה באומר מת וקברתיו וכו' יע"ש אלמא להדיא למאי דמיבעיא לי אפי' בכה"ג הוי בעי למימר דלא מהימן וא"כ ע"כ הא דדחינן דלא למיפשט בעיין ואמרינן כגון דאסקינהו קמן וחזינהו בשעתיה ע"כ אין לפרש כשיטת הר"י דבהכירו בט"ע לחוד קאמר דמהימני א"כ הרי איפשטא בעיין דבכה"ג מהימנינן לעד א' וכמו דפשיט לה הרי"ף מהך עובדא דדיגלת דבכה"ג מהימנינן אלא וודאי דהרי"ף לא מפרש לה בדרך א"נ אלא חדא מילתא היא דאסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סי' ודווקא אסי' סמכינן אבל אט"ע לא סמכינן דלא מהימני ולא איפשטא בעיין וזה דבר ברור בלי פקפוק וכיון שכן הר"ן בתשו' שם שהביא דברי הרי"ף הללו במה שפשט הך דעד א' במלחמה מהך עובדא דדיגלת והביא ג"כ מה שפסק דלמאי דאיפשטא נמי אפ"ה מת וקברתיו בעינן והביא שם שכן פסק הרמב"ם והסכים הוא לדבריהם שם. ע"כ נמי דלא ס"ל כשיטת הר"י שהביא המרדכי וכמ"ש דלשיטת הרי"ף ע"כ אי אפשר לפרש כן וכן בתשו' סי' ג' הביא ג"כ הר"ן דברי הרי"ף והרמב"ם הללו . ופסק כותייהו יע"ש ואפי' לשיטת היש מפרשים שהביא הר"ן שם בסי' ג' נמי ליכא לפרושי כשיטת הר"י יע"ש היטיב ואין בו צורך להאריך כי הדבר ברור דהר"ן לא ס"ל לפרש כשיטת הר"י שהביא במרדכי והשתא נבאר דע"כ לא ס"ל נמי לפרושי כפי הא"נ שכתבו התוס' וכדרך שפירשו דבריהם בים של שלמה דהא דבעינן הכא חזינהו לאלתר היינו משום דמיירי כאן בסי' שאינן מובהקים דהויין דרבנן ולא סמכינן עלייהו אלא בהצטרף הט"ע ומשום הט"ע הוא דקאמר וחזינהו לאלתר וכמש"ל ויש להביא ראיה דהר"ן לא ס"ל כן דבתשובה סי' ל"ג כ' וז"ל אבל בוודאי כל שמעיד בדבר ברור שאי אפשר לספק באחר משיאין את אשתו אעפ"י שלא הזכיר שמו ודבר ברור הוא זה דאמרינן בפ' האשה שלום אלא ה"ד כגון דאמרי אסקינהו קמן וחזינן לאלתר וקא אמרי סי' דלאו עלייהו קא סמכינן אלא אסי' קא סמכינן והכי פי' כגון דלא ידעי הנך סהדי בהנך אינשי מאן נינהו שלא היו מכירין אותם לא בשמם ולא בשם עירם אלא שהעידו ראינו איש מת וסי' פלוני היה בו וכל שנותנין סי' מובהק ואנו יודעין שאותן אנשים שהיו בעליהן של אלו. אותן סי' היו בהם. מתירין את נשותיהן עכ"ל. הרי להדיא דע"כ לא מפרש לה הר"ן דבצירוף ט"ע הוא דהוי דהא מפרש דמיירי שלא הכירום ולא ידעום לא בשמם ולא בשם עירם והיאך שייך הכרה בט"ע בכה"ג כיון דלא הכירום ולא ידעום מעולם ומה ט"ע שייך בהם אלא מפרש לה בסי' מובהק גמור וכמו שכ' להדיא ומשום סימנא לחוד הוא דמהימני וכן יש להוכיח מכאן בפשיטות דלא מפרש כשיטת הר"י שהביא המרדכי וא"צ להאריך. וכיון שכן הרי לפירושו מוכח להדיא מסוגיא זו דאפי' בסי' מובהקים לגמרי נמי בעינן חזינהו בשעתיה דווקא וכדאמרינן וחזינהו לאלתר אבל כל דאישתהי לא מהני אפי' סי' מובהקים וא"כ אתיין דברי תשו' הר"ן בסי' ע"א בהך דמיימון מאלקו. בפשיטות שפיר דלא סמך אסי' ואפי' היו מובהקים לגמרי ושפיר עביד דלא השיב להם על ענין הסי' כלום וכמ"ש והשתא יצא לנו דגם הר"ן ס"ל כשיטת התוס' בתי' ראשון בענין זה:

והנראה דגם הרי"ף והרמב"ם ס"ל כן מאחר שכבר הוכחנו דע"כ לא ס"ל לפרש כשיטת הר"י שהביא המרדכי דהא דקאמרינן וקאמרי סי' אי נמי קאמרי סי' אלא חדא מילתא הוי וכמו שבררנו בס"ד. הרי מוכח דאפי' בסי' בעינן דחזינהו לאלתר ומיהו עדיין יש לדחוק בדברי הרי"ף דמפרש לה בסי' שאינן מובהקים ובצירוף הט"ע וכשיטת הא"נ שבתוס' ועל הדרך שפירשה ביש"ש:

והנה אף שאינני כדאי לחלוק על דברי הגאון הרש"ל אשר קטנו עבה ממתני עם כל זה כתר תורה עדיין מונח והרשות לפרש ולפלפל לכל א' כפי שכלו אשר הורהו מן השמים כקטן כגדול וכבר ראינו מאבותינו ורבותינו הראשונים והאחרונים שלא מנעו א"ע מלחלוק על דברי הראשונים מהם ואף כי הם גם הם ידעו כי טובה צפרנן של ראשונים וכו'. ואומר כי זה הפי' שפי' הרש"ל עפ"י דברי התוס' האלו וכ' עליו שהוא הפי' הנכון. בעיני הפי' הזה הוא תמוה חדא שהסברא גופא היא תמוה מה ענין הצירוף הזה כיון דבט"ע לחוד לא מהימני משום דחיישינן דאמרי בדדמי דהיינו שלא הכירום כלל אלא שתולין לומר שאלו הם. א"כ מה מועילין הסימנים הללו שאינן כלום כיון דסי' דרבנן ומדאורייתא לא סמכינן עלייהו כלל ובממונא לחוד הוא דעביד רבנן תקנתא וכמ"ש לעיל בס"ד. דבאיסורא לא מהני מידי ואפי' צירוף כמה סי'