קדושת יום טוב (ליפמן) כא

ונתן בה סי' היינו סי' בינוני ולא סי' מובהק גמור ומה"ט דווקא ביין דסתם יינן הוי דרבנן מהני סי' בינוני להתיר אבל בשר דהוי איסור דאורייתא לא מהני סי' בינוני ותירוצו תמוה דאפי' לפ"ז אכתי תקשה לימא חבית של בשר. ובבא ישראל ונתן בה סי' מובהק גמור דמהני אפי' בדאוריי' ואין לומר דאתי לאשמעינן דמהני סי' בינוני באיסור דרבנן זה אינו דהא איהו סי' סתם קאמר ואיכא לפרושי דסי' מובהק קאמר ואיפכא הוא דקאתי לאשמעינן דאפי' באיסור דרבנן בעינן סי' מובהק גמור ובאמת אין מכאן הכרע וראיה כלל. דבפשיטות יש לפרש דהך סי' דקאמר דסי' מובהק גמור קאמר וכמו סי' דבשר דהנך עובדי דחולין שהבאתי לעיל ומה שהקשה לאשמעינן חבית של בשר אינה קושיא כלל דמה לי חבית של יין או של בשר ואי משום דהוי א"ש בפשיטות טפי מותרת משום מציאה השתא נמי אינו דוחק בעיניו מותרת משום מציאה לקנקנה ואנן לא ידעינן מעיקרא לפרושי עד דמפרשי' לה ואיהו מעיקרא ידע מאי קאמר ולדבריו אכתי תקשה לאשמעינן חבית של גבינות דגבינות כותים אין אסורים אלא מדבריהם ובאמת עיקר הקושיא אין בה ממש וכמ"ש ועוד איכא למימר דנקט יין נסך לאשמעינן דאם נתן ישראל סי' מותרת בשתיה ולא חיישינן דלמא נגע הכותי ביין ואפי' באינה חתומה אלא סתומה בלבד נמי לא חיישינן וכמ"ש הנ"י שם בשם הרשב"א והר"ן יע"ש. ואין בו צורך להאריך:

סימן ג ובענין דברי הטור וב"י שכ' שם ראיתי דבריו תמוהים ואמנם יש בענין הזה להאריך ודבר זה הוא פלוגתא בין הראשונים בסוגיא דגמ' וכמו שיתבאר אי"ה ועפי"ז יתבארו דברי הטור ודברי הב"י ורמ"א:

הנה בסוגיא דיבמות דף קט"ו גרסינן. איבעי' להו עד א' במלחמה מהו וכו' ת"ש מעשה בשני ת"ח וכו' וכמש"ל ומסקנא אלא ה"ד דאמרי אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סי' דלאו עלייהו קא סמכינן אלא אסי' והנה מפשט לשון הגמ' משמע אע"ג דקאמרי סי' אפ"ה בעינן דקאמרי דחזינהו לאלתר בתר דאסקוהו אבל אם שהו לאחר שהעלום מן המים ואח"כ ראו אותם לא מהני אע"ג דקאמרי סי' ואמנם המרדכי כ' בשם ר"י דה"ק וחזינהו לאלתר והכרנום בע"ע ומשו"ה בעינן לאלתר דוקא דאי אישתהי בתר העלאה מתפח וליכא היכרא בט"ע א"נ קאמרי סי' כלומר אפי' לא ראו לאלתר איכא גווני דמהימני כגון דקאמרי סי' וכ' שם ואע"ג דליכא א"נ בספרים מ"מ אין תימא לפרש כן ומייתי ראיה מסוגיא דפ' אלו נערות דאמרינן כשצירף ידו למטה משלשה וכדרבא וכו' דפי' אי נמי כדרבא ואע"ג דלא כתוב בספרים א"נ יע"ש. אבל מדברי רש"י ותוס' נראה להדיא דלא מפרשי כן דרש"י פי' וקאמרי סי' דאי לאו סי' חיישינן דילמא אחריני נינהו לפי שהמים משנים צורת הפנים ואין ניכר כ"כ עכ"ל הרי להדיא דס"ל דט"ע לחוד לא מהני הכא מפני שהמים משנים צורת הפנים וא"כ פשיטא דאפי' חזינהו לאלתר שהעלום נמי לא מהני בט"ע לחוד כיון שהמים משנים הצורה אין חילוק כלל בין לאלתר אחר העלאה בין לאחר זמן וכיון שכן ע"כ אין לפרש בדרך א"נ דבלא סי' וודאי לא מהני והתוס' כתבו וקאמרי סי' אבל ע"י ט"ע אין להאמינם דאמרי בדדמי ובדבר מועט יאמרו שאלו בעליהן של אלו. ומה שפי' בקונטרס דמים משנים הפנים. אין נראה דאמרינן לקמן דמיא מצמת צמיתי היכא דליכא מכה. ואי סי' לאו דאורייתא. איירי הכא בסי' מובהקים. דהוי דאורייתא וכו'. א"נ מהני עפ"י ט"ע ר"י עכ"ל. והנה לפי מ"ש התוס' דע"י ט"ע אין להאמינם משום דאמרי בדדמי וסי' דהכא במובהקים מיירי דהוי דאורייתא. ע"כ דלא מפרשי כשיטת ר"י שכ' המרדכי. דא"נ קאמרי סי'. דהא לשיטתם ט"ע לחוד לא מהני. ומשום דאמרי בדדמי. וא"כ לא מהני אפי' חזינהו לאלתר. וא"כ ע"כ חד תי' הוא דחזינהו לאלתר וקאמרי סי'. ולפ"ז משמע בפשיטות דאע"ג דקאמרי סי' מובהקים אפ"ה לא מהני. אלא בחזינהו לאלתר דוקא. אבל אם שהה אחר העלאה לא מהני אפי' אי אמרי סי' מובהקים. וכן הוא שיטת הרא"ש שכ' שם וז"ל. ויראה הא דבעינן ואסקינהו קמן וחזינהו לאלתר. היינו לאותם שראו הטביעה דהנהו אמרי בדדמי דכיון שראו שנפלו למים בדבר מועט יאמרו שאלו הם שנפלו למים אבל מי שלא ראה הטביעה. ומצאו שמת. ואמר שמכירו בט"ע לחודיה נאמן. וכן פי' ר"י. הא דבעינן הכא סי'. ולא סגי בט"ע לחוד. היינו משום דראו הטביעה. ואמרי בדדמי. וכ"כ הרז"ה עכ"ל. הרי להדיא דס"ל דהכא ט"ע לחוד לא מהני. וסי' דוקא בעינן וע"כ מפרש דתרוייהו בעינן. וא"כ מוכח נמי דסי' לחוד לא מהני היכא דלא חזינהו לאלתר וכן נראה להדיא מלשון הטור שכ' וז"ל. ואם עד א' מעיד ראיתיו מיד אחר שהועלה. והכרתיו ע"י סי' שהיה לו בגופו נאמן. אבל אם אינו אומר שהכירו ע"י סי' אלא ע"י ט"ע אינו נאמן. בד"א שראהו העד וכו'. לפיכך אינו נאמן אלא א"כ שראהו מיד אחר שהועלה ומכירו ע"י סי' עכ"ל. הרי להדיא דאפי' מכירו ע"י סי' בעינן נמי שראהו מיד אחר שהועלה. ומיהו לפי הא"נ שכ' התוס' א"נ מהני עפ"י ט"ע. ולפי הנראה דכוונתם לא איירי הכא בסי' מובהקים אלא בסי' בינונים ואפי' אי סי' לאו דאורייתא מ"מ הכא מהני עפ"י ט"ע כלומר דאע"ג דאט"ע דידהו לחודי' לא סמכינן משום דחיישינן דילמא אמרי בדדמי מ"מ כיון דקאמרי נמי סי' סמכינן עלייהו שפיר ואע"ג דסי' לחוד לא מהני כיון דסי' לאו דאורייתא מיהו הכא איכא נמי ט"ע מהני כי הדדי אע"ג דכל חד לחוד לא מהני תרוייהו כי הדדי מהני. ולפ"ז יש לומר דבסי' מובהקים גמורים לא בעינן לאלתר ואפי' שהה כמה סמכינן אסי' מובהקים גמורים ודאמרינן הכא וחזינהו לאלתר היינו משום דמיירי בסי' שאינן מובהקים דאינהו לחוד לא מהני דסי' לאו דאורייתא ובעינן נמי צירוף הט"ע בהדייהו ומשו"ה הוא דבעינן וחזינהו לאלתר כי היכי דליהוי הט"ע ט"ע גמור דלאחר ששהה מתפח תפח אבל בסי' גמורים דמהני אפי' בלא ט"ע א"צ לאלתר וכן כ' בים של שלמה שם סי' ח' וז"ל. עוד נראה בעיני הא דבעינן וחזינהו לאלתר היינו מיד אחר העלאה היינו היכא שבאנו להתירה בהיכרא ע"י ט"ע משום שהפרצוף משתנה אחר העלאתו אבל בסי' מובהק פשיטא דמהימן אפי' אחר ששהה ומה שאמר בתלמוד וחזינהו לאלתר וכו' אפי' היכא דקאמרי סי' היינו דלא הוו אמרי סי' מובהקים מיהו מהני בצירוף עם ט"ע דסי' לאו דאורייתא כדפי' בתוס' ומ"ה בעינן וחזינהו לאלתר אפי' גופו שלם ולא כדברי הרא"ש כמו שמוכח בפ' בתרא סי' ה' אבל בסי' מובהקים פשיטא דמהני לעולם מאחר שאינו עשוי כן להשתנות לא במים ולא ביבשה וכן ראיתי בתשו' אחרונות עכ"ל ומ"ש כדפי' בתוס' נראה דכוונתו לפי הא"נ שכ' התוס' וכדרך שכתבתי דלתי' ראשון ודאי אי אפשר לומר כן דהרי כתבו דאיירי הכא בסי' מובהקים דהוי דאורייתא ואמנם דברי הטור שכתב דבעינן דווקא ראהו מיד אחר