קדושת יום טוב (ליפמן) יט

דקאמרי עדים נקב יש בצד אות פלוני ואמרינן עלה ודוקא בצד אות פלוני אבל נקב בעלמא לא. רב אשי מספקא ליה סימנים אי דאורייתא או דרבנן. והתוס' כתבו שם (דף כ' ע"ב) ד"ה איסורא מממונא וכו' ועי"ל. דהא דחיישינן לשני יוסף בן שמעון לא הוי אלא מדרבנן משום לעז אבל מדאורייתא לא חיישינן יע"ש. הרי להדיא. דבאבד גט ומצאו אפי' לזמן מרובה מדאורייתא מותר לגרש בו ולא חיישינן לשמא יוסף בן שמעון אחר נמי אבד ואפ"ה קאמר דווקא בצד אות פלוני אבל נקב בעלמא לא משום דמספקא ליה וכו' אלמא דאפי' באיסור דרבנן לא סמכינן אסי' שאינו מובהק לגמרי למאי דמספקא לן. דהא רב אשי נמי ספוקי מספקא ליה. ואפ"ה קאמר דווקא נקב בצד אות פלוני וכו' אע"ג דלא הוי הכא אלא איסור דרבנן. ודוחק לפרש דה"ק ודווקא נקב בצד אות פלוני וכו' כלומר דמשו"ה אוקמי רב אשי להך דקתני יחזיר באומרים נקב יש בצד אות פלוני'. ולא אוקמי בנקב סתם משום דמספקא ליה וכו'. ואי הוי מוקי לה בנקב סתם. הוי קשיא דנפשוט מינה דסי' דאורייתא. דאי סי' וודאי דרבנן. היכי מהדרינן גט אשה בסי' דאע"ג דהוי איסור דרבנן אפ"ה לא הוי סמכינן עלייהו באיסורא אי וודאי דרבנן הויין ומשום תקנתא דלא שייך למעבד תקנתא אלא בממונא. וכמו שאכתוב לקמן בסייעתא דשמיא. והא לא מסתבר לומר. דמתני' גופא ספוקי מספקא לה. ואי הוי מוקי לה בנקב בעלמא. הוי פשטינן מינה דסי' דאורייתא. להכי הוצרך לאוקמי בנקב בצד אות פלוני. אבל לדידן דסלקא בתיקו. וספוקי לן אי דאורייתא או דרבנן באיסור דרבנן סמכינן שפיר משום דה"ל ספיקא באיסור דרבנן. ואזלינן בה לקולא. דזה דוחק. דלשון הש"ס משמע דדינא קאמר דדווקא בהאי סימנא הוא דמהדרינן אבל בנקב בעלמא לא מהדרינן משום דמספקא ליה וכו'. וכן משמע מלשון רש"י שם יע"ש. וכן נראה דאי לאו לאשמעינן דינא לא הוי צריך לפרושי כלל. דממילא לית לן למפשט ממתני' מידי כיון דאיכא לאוקמי בסי' מובהק גמור:

ואמנם יש לדחוק בדרך אחר. דמ"ש התוס' דמדאורייתא לא חיישינן לשני יוסף בן שמעון היינו דוקא בלא הוחזקו. ובהכי מיירי שם יע"ש אבל הוחזקו חיישינן מדאורייתא ורב אשי דמוקי מתני' דקתני יחזיר אפי' הגהה לזמן מרובה בעי לאוקמי דמיירי אפי' *)אח"ז ראיתי בס' בהוחזקו ושכיחי שיירות*) וכשיטת ר"ח פני יהושע בחידושיו למס' גיטין שכ' כן. וראיתי והגאונים שהביא הר"ן בגיטין שם. שכ' שם עוד דאפילו ובכה"ג הוא דקאמר. ודוקא בצד אות בהוחזקו ושכיחי שיירות פלוני וכו' משום דהוי איסור דאורייתא לא חיישינן אלא מדרבנן ואמנם יש להביא ראיה מהך דבסמוך יע"ש. והדבר תמוה מאד שם רבה בב"ח. אירכס ליה גיטא בבי אם יש בעיר כמה אנשים בשם אחד. א' מהם אבד מדרשא. אמר אי סימנא אית לי בגוויה גט או שט"ח ואין לו סי' או ט"ע אית לי בגוויה ואהדריה ניהלי' אחר אלא סי' של זה ולא ידענא אי משום סימנא. וקסבר השם הכתוב בו דנימא סימנים דאורייתא אי משום ט"ע דמדאוריתא יהיה סי' ודוקא לצורבא מדרבנן וכו' וכתבו שם מובהק גמור להחזיר לו אבידתו ומ"ט לא אזלינן התוס' ד"ה אי סימנים וכו'. בגט נמי בתר רובא. ודלמא מהדרינן. ואי סימנים דרבנן מה מאחרינא נפל. ומאי שמחזירין אבידה בסי' שאינו מובהק עדיפא איכא, כאן מכל מדרבנן משום דהפקר ב"ד היה הפקר. אבידה דעלמא שאין בו אבל מדאורייתא צריך או עדים או סי' סי' כלל דלא מהדרינן מובהק. וגט נמי דאיסור הוא לא משום דחיישינן דלמא מהדרינן אלא בסי' מובהק עכ"ל. ולפי מאחרינא נמי נפל הנראה אין לדבריהם אלו ביאור. ומהו ודאחרינא הוא והכא נמי וגט נמי דאיסור הוא וכו'. מאי כיון דאיכא אחרינא טובא גריעותא דגט מכל איסורים דאורייתא דאיכא למימר מיניה נפל האיך נחזיר לזה. ומה ותו דכל דבריהם דכאן אין בהם שום לי אי איכא למיתלי הנפילה חידוש. דלהדיא אמרינן כן בגמ' לקמן מכו"ע או מעשרה בני . דאיבעיא לן סי' דאורייתא אדם. דבין כך ובין כך (דף כ"ז) וכו'. למאי נ"מ לאהדורי גט אשה הוי רובא לגביה ובכה"ג בסימני' אי אמרת דאוריית' מהדרינן הוי לה דבר שאין בו סי' ואי אמרת דרבנן. כי עביד רבנן כלל וגרע מסי' שאינו תקנתא וכו' יע"ש. וזהו ממש כל מובהק דלא מהני ומה שהביא ראיה מהך דברי התוס' דכאן:

מדאוריתא וכ"ש הכא ומה שהביא ראיה מהך דיבמות מהני שטרי דרבי בר נאני. ל"ד כלל דהתם לא מיירי מנפילה כלל. ולית לן למיחש לנפילה. והחשש הוי דלמא מסר ליה. וכמ"ש התוס' שם. ובהא ס"ל דלא חיישינן כלל. ומייתי מינה ראיה לנפילה היכא דלא הוחזקו אבל בנפילה והוחקזו ושכיחי שיירות. לא מסתבר כלל דלא ניחוש מדאורייתא דלמא דאחרינא הוא. והוא דבר תמוה וכמ"ש. ואין להאריך:

והנראה בעיני. דהתוס' כתבו כן לשיטתם דלקמן דס"ל דהא דחיישינן גבי גט לשני יוסף ב"ש היינו מדרבנן. דלפ"ז הוי קשה לכאורה הא דמשמע כאן דאי סי' דרבנן לא מהדרינן. ואמאי כיון דלא הוי אלא איסור דרבנן. לזה כתבו. דהא דמחזירין אבידה בסי' שאינן מובהקים משום דהפקר ב"ד הפקר. כלומר דדווקא גבי ממון הוא דעביד רבנן תקנתא דנסמוך אסי' אבל באיסורא לא עביד רבנן תקנתא כלל. ואפי' באיסורא דרבנן למה להו לתקוני דלסמוך עלייהו כיון דמדאורייתא לא סמכינן אלא בעדים או בסי' מובהק. אבל סי' שאינו מובהק לאו כלום הוי. למה להו לרבנן למעבד תקנתא לאקולי. והיינו מה שסיימו בדבריהם. וגט נמי דאיסור הוא וכו'. כלומר דגט נמי אע"ג דאין בו אלא איסור דרבנן. מ"מ ל"ד לממונא דהתם עביד רבנן תקנתא. אבל באיסורא למה להו למיעבד תקנתא ואפי' באיסור דרבנן. כן נראה בכוונת דבריהם בכאן:

ומה שנראה להתוס' דהכא מיירי באותו ענין דלא הוי אלא איסור דרבנן. נראה לי משום הך דרבב"ח. דלא נראה לפרש דהוי במקום שהוחזק שם עוד איש אחר ששמו כשם הבעל שבגט זה שאבד רבב"ח. ושם אשתו כשם אשתו. דסתמא קאמר אירכס ליה גיטא בבי מדרשא וכמו שפירש"י שהוא היה השליח להביא את הגט. ומנא הוי ידע רבב"ח. שהוחזק כאן איש אחר כשם זה. ושם האשה כשם אשתו. ואפ"ה קאמר אי משום סי', וס"ל סי' דאורייתא. ומנ"ל דס"ל סי' דאורייתא. דלמא אפי' ס"ל סי' דרבנן שפיר אהדריה ניהליה. דלא הוחזקו כאן שם אחר כשם זה בשם הבעל והאשה. אלא וודאי דאפי' בכה"ג לא הוי מהדרי ליה בסימנים אי סי' דרבנן. וכן הך דרב אשי נראה להו דוחק לפרושי דהא דקאמר ודווקא נקב יש בצד אות פלוני וכו'. לא קאי אלא אהיכא דהוחזקו. ושכיחא שיירתא. אבל היכא דלא הוחזקו אפי' בנקב בעלמא נמי מהדרינן. דזה דוחק דסתמא קאמר. אבל נקב בעלמא לא. משמע דבכל דוכתא לא מהני נקב בעלמא. ולזה הוצרכו לפרש דבאיסורא לא עביד תקנתא. וכמ"ש. כן נלענ"ד:

ולפ"ז יש להביא ראיה בפשיטות מהא דקאמר רבב"ח אי משום סימנא וקסברי סימנים דאורייתא ומנ"ל דאי משום סימנים אהדרי' דע"כ ס"ל סי' דאורייתא דילמא אינהו נמי ספוקי מספקא להו כדמספקא לדידי' ולכולהו אמוראי. ואפ"ה שפיר עביד דאהדרוה ניהלי' בסימנים כיון דלא הוי אלא איסור דרבנן אזלינן בספיקו להקל אלא