קדושת יום טוב (ליפמן) יח

דרבנן מדדייק רבא מהנך עובדי דט"ע עדיפא מסימנים שמחזירין בהם אבידה. ולשיטתם. הנך עובדי באיסור דרבנן מיירי וזהו דלא כמ"ש שם בתשובה הנ"ל בפשיטות דלדעת רש"י סמכינן באיסור דרבנן אסימנים בינונים אפי' אי הוי סימנים דרבנן וודאי יע"ש. ואמנם לשיטת התוס' והרשב"ם והרא"ש לא מוכח מהך סוגיא מידי. דלדידהו יש לפרש דהוי איסור דאורייתא וכמ"ש. אבל יש ללמוד מדברי התוס' דיבמות הנ"ל דס"ל בפשיטות דאי הוי סי' דרבנן לא ה"ל למיסמך עלייהו אפי' במשאל"ס דהוי דרבנן. מיהו אכתי איכא לאסתפוקי דלמא לדידן דספיקא הוי אי סי' דרבנן או דאורייתא שפיר איכא למימר דבאיסור דרבנן אזלינן בהאי ספיקא לקולא כמו בכל דוכתא דקיי"ל דתיקו במילתא דרבנן אזלינן בה לקולא. ודברי התוס' דיבמות יש לפרש שכתבו כן כי היכי דלא תקשי מ"ט לא פשטינן בעיין מהך ברייתא דסמך רבי אסימנים וכמ"ש בתשו' הנ"ל. ואמנם באמת דוחק הוא לפרש דברי התוס' כן דכוונתם ליישב דלא תיקשי מ"ט לא פשטינן בעיין מהך ברייתא דאין זה קושיא כלל. דהא בברייתא לא קתני סי' כלל וסוגיא הוא דקאמר כן לדחויי דלא נפשוט מהכא הך דעד א' במלחמה וכיון שכן האיך נפשוט מינה דסי' דאורייתא דאיכא לדחויי דלמא לאו אסי' סמכי. אלא אט"ע ונימא דאה"נ דעד א' במלחמה מהימן. וכ"ש לפי מ"ש הרי"ף דלמסקנא איפשטא בעיין דעד א' במלחמה מהימן בט"ע יע"ש:

ועל כן נראה יותר כוונת דבריהם. דה"פ. ואי סי' לאו דאורייתא היינו לדידן אי נימא דפסקינן הלכתא סי' לאו דאורייתא וכהאי שינויא דמשני רבא דכו"ע סי' דרבנן ע"כ צריך לפרש הסוגיא דקאמר דלאו עלייהו סמכינן אלא אסי' היינו סי' מובהקים. דהויין ודאי דאורייתא. ולפ"ז היה נראה. דגם לדידן למסקנא לא סמכינן אסי' שאינם מובהקים גמורים. אפי' במשאל"ס דרבנן. ואמנם אחר העיון נראה דאין מכאן שום ראיה לענין איסור דרבנן דלמאי דדחינן דעד א' במלחמה לא מהימן איכא בההיא עובדא דשני ת"ח איסור דאורייתא ממש. ואע"ג דמיירי במשאל"ס דהא דמשאל"ס אם נשאת לא תצא. היינו דוקא בשידענו בבירור שנטבע במים ושהה שם עד כדי שתצא נפשו ולא ראוהו ובכה"ג דווקא הוא דמדאורייתא אשתו מותרת ומדרבנן הוא דאסורה דחיישינן דלמא עלה במקום רחוק ואעפ"י שרוב הנטבעים בכה"ג אינן עולין אפ"ה חששו חכמים בזה ומה"ט לכתחילה לא תנשא ואם נשאת לא תצא. אבל כל שנסתפק לנו בטביעה גופא דילמא לא טבע כלל במים כגון שראינו ספינה שנשברה לגמרי וידענו שהיה זה האיש בספינה זו אבל לא ראינו אותו להדיא שנטבע במים. בכה"ג אפי' מדאורייתא אסורה ואם נשאת תצא. ודבר זה מפורש ומבואר להדיא בתשו' להרמב"ן והביאו ב"י בסי' י"ז וז"ל צריך לחקור אם ראה שנטבע ממש ושהה כדי שתצא נפשו וכו' ויש הפרש גדול בין זה לזה אפי' במשאל"ס כי במעיד שטבע ממש ושהה עליו אם נשאת לא תצא וכו'. ואם אינו מעיד אלא שנשברה ספינה לבד זה אינו כלום ואפי' נשאת תצא וכו' יע"ש. והוא כתב כן לחקור בדברי העד. ואם אומר שראה הטביעה ממש ושהה מהימנינן ליה היינו למאי דקיי"ל דעד א' במלחמה מהימן וה"ה במשאל"ס דכמלחמה דמו וקיי"ל דמהימן וכמו שפסקו הרי"ף והרמב"ם. אבל אי נימא דעד א' במלחמה לא מהימן. וה"ה במשאל"ס דכמלחמה דמו ולא מהימן אפי' אם אומר שראה הטביע' ממש ושהה לא מהימנינן ליה דומיא דעד א' במלחמה אי לא מהימן אפי' אם אומר מת וקברתיו לא מהימן דהשתא למאי דקיי"ל דעד א' במלחמה מהימן וכדפשיט לה הרי"ף ממקום אחר יע"ש. אפ"ה מת וקברתיו בעינן. משום דחיישינן דלמא ראוהו נופל לארץ מחמת מכות ונדמה לו שמת הוא שאומר כן ודילמא עביד לי' סמתרא וחיה. אבל למאי דמספקא לן דילמא עד אחד במלחמה לא מהימן אפי' במעיד ודאי דבר ברור לא מהימן וזה פשוט וברור. וה"ה במשאל"ס דכמלחמה דמו לא מהימן עד א' אפי' אומר שראה הטביעה ממש ושהה. ואם נשאת תצא כיון דלא מהימנינן ליה בטביעה ממש והיינו דאתינן למפשט בעיין מעיקרא מעובדא דשני ת"ח וכו' וטבעה הספינה והשיא ר' את נשותיהן עפ"י נשים והוי ס"ד לפרש עפ"י נשים היינו שהעידו נשים שראו את שני הת"ח שטבעו ממש ושהו שם. ותו לא ידעו ובעי למפשט דעד א' במלחמה מהימן. מדהאמין הכא רבי את הנשים על מה שהעידו שראו אותן שטבעו ממש ושהו שם ומשאל"ס כמלחמה דמו ונשים אפי' מאה כעד אחד דמיין ופריך עלה ותסברא וכו' כלומ' אפי' נימא דמהימני במה שאומרים שראו הטביעה ממש ושהו אפ"ה במשאל"ס בכה"ג נמי אשתו אסורה דבדיעבד דווקא אם נשאת לא תצא בכה"ג אבל לכתחילה אסורה להנשא והאיך התיר ר' את נשותיהן לכתחילה אלא ה"ד דקאמרי אסקינהו קמן וכו' דלאו עלייהו קא סמכינן אלא אסימנים כלומר והשתא לא תפשוט בעיין דלעולם עד א' במלחמה לא מהימן. וה"ה במשאל"ס דלא מהימן וה"נ הני נשי לא הוי מהימני אטביעה כלל אפי' לענין דאם נשאת לא תצא והכא דהתיר רבי את נשותיהן היינו משום דאסקינהו קמייהו ואמרי סימנים שראו בו ואסימנים סמכינן להתיר ולא אעדותן של נשים זהו פשט הסוגיא בבירור וכיון שכן דהשתא ס"ל דהנך נשים לא מהימני במה שראו הטביעה ממש ושהו לא הוי כאן דין משאל"ס כלל לענין דאם נשאת לא תצא אי לאו סי'. אלא אפי' אם נשאת תצא דכיון שלא ידענו מן הטביעה בבירור. ואפי' ידענו שהספינה נשברה מ"מ כיון דהנך נשים לא מהימני במה שאומרים שראו הטביעה אין כאן כלל דין משאל"ס ואפי' אם נשאת תצא אי לאו סימנים וכמ"ש בתשו' להרמב"ן וא"כ בהנך סימנים קשרינן איסורא דאורייתא ושפיר כתבו התו' דאי סי' לאו דאורייתא ע"כ איירי הכא בסי' מובהקים גמורים דהויין דאורייתא ואין מדברי התוס' דכאן שום ראיה כלל לענין איסור דרבנן וזה ברור בלי פקפוק:

ובענין זה נדחה ג"כ מה שיש להביא ראיה לכאורה מדברי הר"ן בתשובה סי' ע"א והביאו ב"י באהע"ז בענין הך דמיימון מאלקו דמיירי במשאל"ס ולא התיר בסי' שאינם מובהקים לגמרי וכמ"ש ב"י שם דהנך סימנים לאו מובהקים לגמרי הויין. ולפ"ז היה מוכח משם בפשיטות דלדידן דמספקא לן אי סי' דאורייתא או דרבנן לא סמכינן אסימנים אפי' באיסור דרבנן אלא דבאמת אין משם ראיה כלל דהתם מיירי בשלא ראה הטביעה להדיא וכמ"ש להדיא בתשו' שם דמה"ט הוי מספקא להו להשואלים. דילמא משו"ה עד א' לא מהימן כלל יע"ש. וא"כ הדר ה"ל איסור דאורייתא ומשו"ה לא סמך אסימנים שאינם מובהקים לגמרי. ועוד לי דברים בענין תשו' הר"ן בדרך אחר ויתבאר אי"ה בס"ד ועכ"פ אין משם ראיה לנ"ד אמנם יש לי להביא ראיה ממקום אחר דס"ל להתוס' דלמאי דמספקא לן אי סי' דאורייתא או לא. לא סמכינן אסימנים אפי' דרבנן. מהא דאיתא בגיטין דף כ"ת ע"ב וב"מ דף י"ח ע"ב בסוגיא דאבד גט ומצאו לאלתר או לאחר זמן דמשני רב אשי דהא דקתני דאפי' לאחר זמן כשר כגון