קדושת יום טוב (ליפמן) קנט

דלר' יהודא ע"כ לכתחילה בעינן קלף א' ממש ה"ה לר' יוסי ותו דלקמן בתוס' דף ל"ג ע"א בתוס' ד"ה כתבה וכו' משמע להדיא דמפרשי להך דירושלמי לענין דיעבד יע"ש וא"כ הדרא קושיין לדוכתין דבלאו דברי רש"י דבכאן נמי ע"כ צריך לפרש הך דירושלמי בשלא תפרן דאי בתפרן ליכא למ"ד בתפילין דפסולים בדיעבד וביותר תמיה לי על הרב ב"י שכתב בי"ד סי' רפ"ח אמ"ש הטור דאפילו אם ידביקם פסולה כתב ע"ז וכ"כ הרמב"ם וכו' דלא כמ"ש התוס' בפ' הקומץ דהא דאמרינן בירושלמי וכו' ההיא בשלא תפר העורות זה בזה עכ"ל משמע להדיא דאיהו בעי לפרושי הך דירושלמי לדעת הרמב"ם דאפילו בתפרן מיירי וזה תימא דאי בתפרן ליכא למ"ד בתפילין דפסולין ולכו"ע בדבקן כשר בדיעבד ואין כאן מקומו להאריך ותו קשיין דברי הירושלמי אפילו בלא תפרן מוקמת לה דמ"מ אכתי לא מקשה אמתניתין מידי וכמש"ל ועל כן היה נראה לי לפרש דברי הירושלמי ע"פ דברי התוס' דה"ק שהספרים נכתבין על ב' עורות דאפילו פרשה א' יכול לכותבה על ב' עורות חציה על עור זה וחציה על עור אחר משא"כ בתפילין ומזוזות דכל פרשה ופרשה שבהן אינן נכתבות אלא על עור א' ואינו יכול לכתוב פרשה א' על שני עורות והך ודאי אפילו בדיעבד פסולין דע"כ לא מכשרינן לקמן בדיעבד אלא בשכתבן על ד' עורות דהיינו כל פ' ופ' על עור א' דומיא דתפילין של ראש אבל פרשה א' על ב' עורות אפילו בדיעבד פסולין והשתא א"ש דנקט בירושלמי תפילין סתם דבין בשל ראש בין בשל יד מיירי דלענין פרשה א' על ב' עורות אין חילוק בין של ראש לשל יד ושניהם פסולין בדיעבד על שני עורות והשתא א"ש דבלאו"ה דברי רש"י דהכא הוי מפרשינן להך דירושלמי ואפילו בתפרן דהא דמכשרינן לקמן בתפילין ע"י דבוק לכו"ע היינו בד' עורות שכל פ' ופ' על עור א' אבל בפרשה א' על ב' עורות אפילו בתפרן פסולין אבל לרש"י שפי' כאן הך דלהשלים שאם חסרה שיטה א' במזוזה אי לאו דאין מורידין עושין ע"י תפירה וע"כ הוצרך לפרש כן דבחסרה פרשה שלימה אכתי לא אתיא שפיר דהכא סתומות והכא פתוחות וכמו שמבואר מזה לעיל בס"ד וא"כ ע"כ גם בפ' אחת מהני תפירה ולפ"ז ע"כ צ"ל הך דירושלמי בשלא תפרן:

מיהו אכתי לא ניחא בזה דברי התוס' דלקמן דף ל"ג שכתבו דמשמע מהירושלמי הנ"ל דמזוזה בשני עורות פסולה ולפי מש"ל דע"כ הירושלמי אכל פרשה ופרשה שבתפילין קאי א"כ במזוזה נמי נפרש כן דאכל פרשה ופרשה שבמזוזה קאי דאינה נכתבת אלא על עור א' דומיא דתפילין אבל שתי הפרשיות בשתי עורות שכל פ' על עור שלם בפ"ע כשירה כמו בתפילין וא"כ מזוזה שלימה על שני עורות כשירה וכגון שכל פרשה ופרשה כתובה על עור שלם בפ"ע ואפשר לומר דדוקא גבי תפילין הוא דיש לחלק בין פ' א' לד' הפרשיות משום דבשל ראש כל פ' נכתבת על עור בפ"ע ומצוה לכתחילה בהכי וכדלקמן שם אלמא דעיקר קפידא דספר א' בתפילין אכל פרשה ופרשה בפ"ע קאי שתהא נכתבת בספר א' ולא בשנים וה"ה לשל יד דאין לחלק ביניהם אבל במזוזה ודאי אי בעינן ספר א' אכולה מזוזה קאי דבעינן שתהא כתובה על ספר א' ולא אכל פ' ופ' שבה דדרשא דספר אכולה מזוזה קאי והנראה בעיני דילפינן במזוזה ספר א' מהא דדרשינן לקמן ע"ב כתיבה כתיבה מספר ועיין שם פירש"י ומהתם נמי דרשינן דבעינן ספר א' ולא שנים והך דרשא אכולה מזוזה קאי שתהא כולה כתובה בספר א' ול"ד לתפילין דהתם ודאי אכל פרשה בפ"ע קאי דבשל ראש הן ד' פרשיות בד' בתים ונראה לענ"ד להביא ראיה דמזוזה על ב' עורות פסולה אפילו בשכל פ' ופ' כתובה בעור שלם בפ"ע מהא דאמרינן בשבת דף ע"ט קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין דוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה והיינו מזוזה שלימה שתי פרשיות וכמו שפירש"י שם והכי מוכחת הסוגיא וה"ט משום דקלף כיון שהוא ראוי לתפילין מתחייב בשיעורא זוטא דהיינו כדי פרשה קטנה אבל דוכסוסטוס שאינו ראוי לתפילין אלא למזוזה בעינן שיעורא רבה כדי לכתוב עליו שתי פרשיות שבמזוזה וע"ש היטב בסוגיא והשתא אי אמרינן דמזוזה כשירה בשני עורות כשכל פ' ופ' כתובה בעור שלם א"כ בדוכסוסטוס נמי ליחייב בשיעור פ' קטנה דהיינו שמע דהא חזי לאצטרופי לאידך פרשה שכתובה על עור בפ"ע ויהיו כשירים למזוזה דומיא דקלף דשיעוריה כדי פ' קטנה שבתפילין אע"ג דפרשה א' ודאי לא סגי לתפילין אפ"ה כיון דחזי לאצטרופי לאידך שלש פרשיות להשלים ד' פרשיות שבתפילין הוי שיעור הוצאה ומחייב עלה ה"נ בדוכסוסטוס ליחייב אפרשה קטנה דהיינו שמע דהא חזי לאצטרופי לפ' והיה שכתובה על עור בפ"ע ושניהם יהיו כשירים למזוזה אלא ודאי דבמזוזה בכה"ג פסולה דבעינן שתי הפרשיות כתובין על עור א' ומה"ט בעינן בדוכסוסטוס שיעורא רבה כדי לכתוב עליו ב' הפרשיות:

והנה מכאן יש להביא ראיה דלא מהני תפירה במזוזה דאי כשירה ע"י תפירה אכתי תיקשי מ"ט לא מחייב בדוכסוסטוס בשיעור פ' קטנה דהא חזי לאצטרופי לפ' והיה ע"י תפירה והוי מצניעין כמוהו ואין לומר משום דלא חזי לאצטרופי כי אם ע"י תפירה לא הוי שיעור דהא פ' קטנה שבתפילין נמי לא חזי לאיצטרופי כי אם ע"י תפירה דהא צריך לבתים וע"כ עדיין מחוסר שהניחן בבתים ולתפור הבתים ואפ"ה מחייב בשיעור זה וה"נ במזוזה ומיהו בזה אפשר לחלק דגבי תפילין ודאי הוי מצניעין כמוהו דחזי לי' לאצטרופי לג' פרשיות ואע"ג דעדיין צריך תפירה הרי כל תפילין אי אפשר בלא תפירה ואין חסרון התפירה מונע מלהצניע כמוהו דהא חזי למילתי' דע"כ מי שצריך לפ' אחת לתפילין תהי' אותה פ' ראוי' לו כדינה וחסרון דתפירה אין בפ' זו יותר מכל דיני פרשיות שבתפילין דע"כ אי אפשר לפרשיות של תפילין בלא הנחה לבתים ותפירה משא"כ במזוזה כיון דאפשר למזוזה בלא תפירה דהיינו שתהיה כתובה על עור א' בהא יש לומר דמשום חסרון התפירה לא מצניע לה כלל כיון דלא חזי לאיצטרופי כי אם ע"י תפירה אינו חשוב בעיניו להצניע דמי שצריך למזוזה ליקח עור שלם וכותב עליו דאז א"צ תפירה ואינו לוקח שני פ' שכתובים על שני קלפים כיון דמחוסר עדיין תפירה ואע"ג דחזי למי שיש לו פרשה והי' כתובה על קלף בפ"ע דהאי ודאי בעי לה להך פרשה ומוטב לו התפירה משיטריח לכתוב מזוזה שלימה מ"מ כיון דכולי עלמא לא עבדי הכי דמוטב להם לכתוב שנים הפרשיות על עור א' מלכתבם על שני עורות כיון דעדיין צריך תפירה מיקרי אין מצניעין כמוהו ולא מחייבי כולי עלמא אהאי שיעורא אלא מי שמצניע בלבד ועיין בזה היטב בסוגיא דשבת ואין להאריך וגם לענין להכשיר בשני עורות בלא תפירה נמי יש מקום לדחות הראי' משם ואי"ה יתבאר במקומו בס"ד לקמן:

ודע דלפמ"ש התוס' לפרש הך דירושלמי בלא תפירה אבל ע"י תפירה גם תפילין ומזוזות כשרים יש לעיין