קדושת יום טוב (ליפמן) קנח

בענין שמשתמר יותר דהיינו אם הוא במקום שצריכה שימור יש לעשותה לכתחילה על הקלף וכדאמרינן בשבת ר"מ היה כותבה על הקלף מפני שמשתמרת ועיין בב"י שם ולענין סתומות כתב שלכתחילה עושין סתומות ואם עשאן פתוחות כשרה יע"ש והדין נותן כן דלענין סתומות למה נתירנו לכתחלה לעשות שלא כמצותו ול"ד לקלף שפעמים צריך לעשות על הקלף שתשתמר טפי. ואמנם צריך ישוב בהך דר"מ דהיה עושה פרשיותיה פתוחות דמשמע דהיה עושה כן לכתחלה וכמו שדקדק הר"ן אהך דהיה כותבה על הקלף וע"ש בר"ן דמשמע מדבריו שם דלדעת הרי"ף שני הדינים שוים בין לענין דוכסוסטוס וקלף בין לענין סתומות ופתוחות ודלא כמ"ש לדעת הרא"ש והעור ומיהו סוף דבריו שם מ"ש בא"נ יש לכוין על הדרך שכתבתי וגם יש לעיין בדבריו הראשונים לדעת הרי"ף ומדמי הך דקלף ופתוחות להדדי ולא שייך בפתוחות לפרש כשנזדמן לו כמו שפי' שם בקלף ואי נימא דהיכי דנזדמן לו שסיים הפ' בסוף שיטה תו לא מצי למיעבד סתומה הוי ניחא דלפעמים כשהיה מזדמן לו כן היה עושה פתוחה והוי ניחא גם לפי מ"ש לדעת הרא"ש אבל באמת לכ"ע אפילו אם נזדמן לו כן שלא היה יכול לעשות סתומה באמצע או בסוף לכל חד כדאית ליה אכתי יכול לעשות בענין אחר כמבואר בדבריהם ואיברא דבלאו מ"ש נמי צריך טעם למה עשאה ר"מ פרשיותיה פתוחות דעכ"פ יש מצוה לרנב"י לעשותן סתומות ואפילו נפרש מצוה מן המובחר מ"מ מ"ט לא חייש ר"מ לעשות מצוה מן המובחר וכבר כתבתי מזה לעיל בס"ד ואין כאן מקומו. ואמנם לדעת בעל העיטור דס"ל דבתפילין דוקא פתוחות עבדינן יש לומר דס"ל דהא דאמרינן מצוה לעשותן סתומות אינו אלא למצוה מן המובחר בעלמא כמו דאמרינן בדוכסו' למצוה ואתיא הסוגיא שפיר והטעם דס"ל כן אפשר לומר דס"ל דלהירושלמי אין סברא כלל לומר דשיטה שלימה ריוח תהיה סתומה אלא פתוחה הויא וכמו לסידור קדמונים וכמו שהארכתי בזה לעיל וא"כ אי אפשר כלל לעשות סתומה בתפילין וכמש"ל בס"ד ואין להאריך עוד ודוק:

סימן מה פלפול בדין פרשיות של תפילין אם צריכים דוקא עוד א' ואם מהני תפירה או דבק וכן במזוזה:

(שם שם בגמרא) לימא מסייע ליה כיוצא בו ס"ת כו' אמאי הכא סתומות כו' דילמא להשלים. כתבו התוס' ד"ה דילמא להשלים מהא דאמרינן בירושלמי וכו' דתפילין ומזוזות אינן נכתבין וכו' עכ"ל. יש לעיין הא בלאו פירש"י דכאן נמי ע"כ צריך לפרש הך דירושלמי כן דהא גבי תפילין אמרינן לקמן דף ל"ד ע"ב תפילין של יד כותבן על עור אחד ואם כתבן בארבעה עורות והניחן בבית א' יצא וצריך לדבק ופירש"י או בתפירה או בדבק אלמא דבתפירה שפיר דמי והיה נראה דבלאו הך דרש"י הוי מפרשינן הך דירושלמי בעור א' ממש דוקא מיהו הך דירושלמי לענין מצוה לכתחלה מיירי דלכתחילה אינן נכתבין אלא על עור א' ממש ולענין דיעבד מודה הירושלמי דמהני תפירה וכדאיתא בש"ס דידן לקמן אבל השתא לפירש"י משמע כאן דאי לאו דאין מורידין היו עושין כן ואפי' לכתחלה ולפ"ז ע"כ צ"ל הך דירושלמי בשלא תפרן אבל אם תפרן אפילו לכתחילה מותר ואמנם קשיא דהא ע"כ אי אפשר לפרש כן דהא בתפילין ודאי לכתחילה בעינן עור א' ממש וכדאמרינן לקמן ובדיעבד הוא דיצא אם תפרן וא"כ הך דירושלמי דקתני תפילין ומזוזות כהדדי וקתני אין נכתבין ע"כ אפילו תפרן מיירי דלכתחילה לא מהני תפירה בתפילין וע"כ עור א' ממש קאמר ודומיא דתפילין נקט נמי מזוזה כיון דכי הדדי קתני להו וכללן בדין א' וע"כ נראה לומר דהך דהכא נמי כדיעבד דמי כיון דמיירי במזוזה שחסרה שיטה אחת ואם לא ישלים ממקום אחר ע"י תפירה הרי תפסל לגמרי ומשו"ה אי לאו דאין מורידין עושין דכדיעבד דמי':

הגהה מיהו הך דירושלמי נראה להתוס' וכן כתבו התוס' לקמן לפרש גם לענין דיעבד דף ל"ג ד"ה כתבה להוכיח מהך דירושלמי דהכא דעל מדנקט אין נכתבין אלא על עור א' שני עורות פסולה ומשמע ולא נקט סתם נכתבין על עור א' להדיא דמפרשי לה גם משמע להו דאינן כשירים אלא א"כ לענין דיעבד יע"ש:

נכתבין על עור א' והוצרכו לפרש דבשלא תפרן מיירי אבל ע"י תפירה כשירין בדיעבד וא"כ הדרא קושיין לדוכתין דבלאו הך דרש"י נמי ע"כ צריך לפרש דבשלא תפרן מיירי משום הך דתפילין ועוד דנראה דאין לפרש כלל דהך דירושלמי גם לענין דיעבד מיירי הא לקמן שם פליגי ר' יהודא ור' יוסי בהא דלר' יהודא צריך לדבק ולר' יוסי אין צריך ואמר ר' יוסי ומודה לי ר' יהודא וכו' ומסקינן דמדבריו של ר' יוסי חזר בו ר' יהודא ומודה לו דא"צ לדבק ולכו"ע בדיעבד כשר אפילו בד' עורות ממש בלא תפירה ודבוק וא"כ הך דירושלמי כמאן ואין לפרש דהתוס' ס"ל לחלק בין דבק לתפירה דדבק עדיף מתפירה ומ"ד א"צ לדבק אבל תפיר' מיהא בעי דזה אינו דמהיכא דמוכח דא"צ לדבק דהיינו ממאי דקאמר שתולה עור על של ראש ועושה אותה של יד וד' פרשיות של ראש הם על ד' עורות ואינן מדובקים מהאי גופא מוכח נמי דא"צ תפירה דהא של ראש אינן תפורים נמי כמו שאינן דבוקים מיהו בזה הי' אפ"ל דהך דירושלמי כר' יהודא ומקמי דחזר בי' לגבי ר' יוסי אבל לישנא דירושלמי הביאו התוס' לקמן שם דהכי איתא דפריך אהא דתנן במגילה אין בין ספרים לתפילין ומזוזה ולמה לא תנינן שהספרים נכתבים על ב' עורות ותפילין ומזוזות אינן נכתבים אלא על עור א' ולפ"ז נראה דאי אפשר לפרש דאליבא דר' יהודא קאי דמאי קושיא אי הך מתני' לא אתיא כר' יהודא אלא כר' יוסי דס"ל דתפילין כשירים על ב' עורות וא"צ לדבק ותו דבלאו"ה לא אתיא הך מתניתין כר' יהודא כלל דהא קתני במתניתין דספרים נכתבים בכל לשון ור' יהודא ס"ל דאפילו יונית לא התירו אלא בספר תורה בלבד ולא בשאר ספרים וכדמייתינן במגילה שם בברייתא ומה"ט מוקים ר' אשי שם הא דקתני עד שיכתבנו אשורית על הספר ובדיו דר' יהודא היא ובשאר ספרים יע"ש ומתני' ע"כ לא אתיא כר' יהודא וא"כ פריך וליתני נמי הך דב' עורות הא בתפילין נמי כשר והי' נראה לפרש דלענין לכתחילה מיירי בירושלמי ופריך דהו"ל למיתני שהספרים נכתבים לכתחילה בב' עורות ותפילין ומזוזות אינן נכתבים לכתחילה אלא בעור א' אלא דלפ"ז לא אתיא שפיר מ"ש התוס' כאן דבשלא תפר העורות מיירי משמע דאם תפר מותר אפילו לכתחילה בתפילין ומזוזות והא לקמן מוכח דלכתחילה בעינן בתפילין עור א' ממש ודוחק לומר דלר' יוסי דס"ל דא"צ לדבק ובדיעבד כשר אפילו לא דבקן ס"ל דע"י דבוק אפילו לכתחילה כשר והא דקתני לקמן דצריך לכותבן לכתחילה על עור א' ממש היינו לר' יהודא דמחמיר נמי בדיעבד דצריך לדבק דזה דוחק דמשמע בפשיטות דלענין דיעבד הוא דפליגי ולא לענין לכתחילה וכיון