קדושת יום טוב (ליפמן) קנה

כבאמצע שיטה מטעמא דכתיבנא אבל לדברי הירושלמי דס"ל דבאמצע הדף הוי בכה"ג פתוחה יש לומר דלא עבדינן סתומה בכה"ג כיון דמחזי כפתוחה ובעלמא פתוחה היא אבל לענין לעשות פתוחה בענין זה ודאי היה נראה דלאו פתוחה הויא אפילו לפי הירושלמי דלא מצינו דפליג בסברא זו אמס' סופרים דסוף השיטה שבסוף הדף חשיב כאמצע השיטה והוי' לה סתומה באמת והוי לה פתוחה שעשאה סתומה אבל לפ"ז היא תימא על הטור שכתב בא"ח הל' תפילין סי' ל"ב שיעשה שלשה פרשיות ראשונות פתוחות דהיינו שיניח חלק בסוף השיטה כדי ג' תיבות של ג' אותיות או בתחלתו וכו' הא סוף השיטה שבכל פרשה הוא ג"כ סוף הדף בתפילין שכל פרשה ופרשה נכתבת דף בפ"ע בתפילין ובסוף השיטה שבסוף הדף לאו פתוחה הויא דמיחשב כאמצע השיטה וכמש"ל דבהא לא מצינו מאן דפליג וכן קשה על הב"י שכתב בשו"ע דלכן נהגו לעשות ג' ראשונות פתוחות בענין זה שמניח חלק בסוף שיטה ומתחיל מלמעלה בראש שיטה דבכה"ג הויא פתוחה בין לדעת הרא"ש בין לדעת הרמב"ם ולפי מ"ש לדעת הרא"ש בכה"ג לאו פתוח' הוי' איברא שראיתי בב"י בי"ד שם שהבי' בשם הר"י אסכנדרי שכתב לשון המס' סופרים בגי' אחרת והכי גרס שם גמר בסוף הדף מניח שיטה בתחלת הדף ואם נשארה שיטה בסוף הדף מתחיל בתחלת הדף ולפי גירס' זו הוי א"ש בפשיטו' לדעת הרא"ש דלמס' סופרי' הסתומה היא דוקא באמצע שיטה לעולם ובסוף השיט' אינה לא פתוחה ולא סתומה מיהו כשמניח שיטה שלימה חלק ודאי סתומה היא לדעת הרא"ש לכ"ע וכמ"ש הרא"ש שם להדיא וכן כת' הטור להדי' שם ובזה אין חילוק דגם להירושלמי הדין כן אבל ריוח שבסוף השיטה לדע' המס' סופרים אין זה לא פתוחה ולא סתומה ולדעת הירושלמי הויא פתוחה אבל בריוח שיטה שלימה לדעת הרא"ש לכ"ע סתומה היא ולפ"ז אין שום חילוק בין אמצע הדף לסוף הדף דלעולם כשהריוח בסוף השיטה תליא בפלוגתא דמ"ס וירושלמי וכשהריוח שיטה שלימה לכ"ע סתומה הוי בין באמצע הדף בין בסוף הדף ואמנם הדבר קשה לשבש הנוסחאות בדברי הרא"ש ובדברי התוס' וגם הב"י הביא לשונם ובכל הנוסחאות בדבריהם הלשון הוא ואם שייר מלמטה כדי לכתוב שם של ג' אותיות מתחיל מלמעלה ולשון זה אי אפשר לפרש אלא בשהריוח הוא בסוף השיטה ובלאו"ה אין גי' הרא"ש וגי' זו שמצא הר"י אסכנדרי שוים והם בהיפך בכמה דברים יע"ש:

והנה אחרי בכל אלה הדרא קושיין לדוכתי' כיון דמוכח מדברי השור דלדעת הרא"ש אין חילוק בין אמצע הדף לסוף הדף דגם בסוף הדף כשמניח ריוח בסוף השיטה לא חשיב כריוח באמצע השיטה וא"כ ע"כ הא דקתני במס' סופרים ואם שייר כדי לכתוב כו' לאו דוקא בסוף הדף אלא ה"ה באמצע הדף אם מניח ריוח בסוף השיטה כשיעור זה הוי' סתומה א"כ האיך כתב דכשיניח ריוח בסוה"ש ובתחי"ש יצא ידי שניהם הא למס' סופרים יש כאן צורת סתומה וצורת פתוחה ומאן לימא לן דפתוחה היא דילמא סתומה היא ובמה יש כאן היכר שהיא פתוחה יותר מסתומה והיה נראה לי מחמת זה לפרש דלדעת הרא"ש תליא פלוגתא דסידור קדמוני' ומס' סופרים בהך סברא דלסידור קדמוני' ענין הפתוחה והסתומה תליא בסוף הפרשה דכשיש פתיחה בסופה הרי היא פרשה פתוחה וכשאין פתיחה בסופה ה"ה סתומה ומפני זה כשהריוח בסוף השיטה היא פתוחה שה"ה פתוחה בסופה וכשאין ריוח בסוה"ש ה"ה סתומה מפני שאין שום פתיחה בסופה והריוח שבתחלת שיטה שתחתיה הוא מפני הפסק פרשה ומ"מ אין זו פתוחה כיון שהיא סתומה בסופה וכן נמי כשהריוח באמצע הוי נמי סתומה דהרי אינה פתוחה בסופה שכתוב באותה שיטה עצמה בסופה ואין לה פתוחה בסופה והריוח הוא משום הפסק פרשה בלבד וזהו דעת רש"י ממש וכמ"ש התוס' לדעת רש"י בענין צורת הפתוחה והסתומה והוכחנו לעיל בס"ד מלשון רש"י ד"ה אמרתי לו רבי וכו' דהכי ס"ל דענין הפתוחה והסתומה אסוף הפרשה קאי יע"ש ולמס' סופרים הוא להיפך דענין הפתוחה והסתומה אתחלת הפרשה הוא דהוי דכשיש פתוחה בתחלתה הרי היא פרשה פתוחה ומפני זה כשהריוח הוא בתחלת השיטה והתחלת הפרשה היא באמצע השיטה הרי היא פתוחה מפני שפתוחה היא בתחלתה וכשהריוח הוא בסוף שיטה שאחר הפרשה שלפניה הרי היא סתומה כיון דאין לה פתיחה בתחלת' והריוח שבסוף השיטה שלפני' הוא מפני הפסק הפרשה ומ"מ אין זו פתוחה כיון שאין לה פתיחה בראשה וכן נמי אם הריוח באמצע אין זו פתוחה והריוח הוא מפני הפסק הפרשה בלבד ולפ"ז עיקר פלוגתייהו בענין הפתוחה בהא תליא אי אסוף הפרשה קמייתא או אתחלת פרשה בתרייתא וממילא הסתומה היא בהיפך לכל חד כדאית ליה דכל שאין לה פתוחה במקום הראוי ויש לה ריוח בין פרשה לפרשה במקום אחר ה"ה סתומה דהיינו שאינה פתוחה וזו שנקראת סתומה אין הצורת ריוח עושה אותה סתומה אלא זה שאינה פתוחה עושה אותה סתומה והריוח הוא מפני הפסק הפרשה בלבד ופתוחה שעשאה סתומה פסולה היינו מפני שצריך להיות לה פתוחה למר בראשה ולמר בסופה וזו אין לה וכן איפכא סתומה שעשאה פתוחה פסולה מפני שדינה שלא יהיה לה פתיחה למר בראשה ולמר בסופה והשתא יש לה והשתא א"ש מ"ש הרא"ש כשיניח ריוח בסוף שיטה ובתחלת שיטה יצא ידי שניהם בפתוחה כיון דבין למר בין למר יש כאן פתיחה דלסידור קדמונים הרי יש לה פתיחה בסופה והריוח שבתחלת השיטה שתחתיה לא מעלה ולא מוריד ואינו מבטל בשביל זה צורת הפתוחה דהרי היא פתוחה בסופה והריוח שבתחלת השיטה ה"ה ריוח בעלמא ולאו צורת סתומה עליה כלל כיון שהיא פתוחה במקום הראוי שאין ריוח הסתימה צורת הסתומה וכמש"ל שאינו אלא ריוח בעלמא בין פרשה לפרשה ואם בכאן ריוח זה מיותר בהא לא איכפת לן דאין שיעור למעלה בריוח שבין פ' לפ' ויכול לעשותו כמו שירצה ומשו"ה לא דמי נמי לעושה ריוח סתומה באמצע פרשה דהתם מיפסל משום שעשה ריוח פ' במקום שאינה פרשה אבל הכא במקום פרשה לא איכפת לן מריוח גדול דלמעלה אין לו שיעור ולמס' סופרים נמי כיון שיש לה פתיחה בראשה ה"ה פתוחה בודאי וזה הריוח שלמעלה בסוף השיטה לא מעלה ולא מוריד וכמ"ש לסידור קדמונים לדעתו וניחא נמי השתא מ"ש דברייתא פליגא וכו' ותלה עיקר הפלוגתא בפתיחה מפני שעיקר הפלוגתא בפתיחה הוא דהוי אם בסוף הפ' או בתחלתה והך דסתומה ממילא הוא דהוי דכל שאין לה פתיחה לכל חד כדאית ליה ה"ה סתומה מכיון שאינה פתוחה ועולין דברי הרא"ש כהוגן וכפי מה שפירשתי בדברי התוס' לעיל בס"ד דדעת סידור קדמונים הוא ממש דעת רש"י וכפי מה שפירשו התוס' דגם זה קרוי סתומה ומנהגנו במזוזה א"ש לדעתם ודעת המ"ס הוא להיפך ממש הכל כאשר ביארנו בס"ד בדברי התוס':

ולפ"ז נראה לי בפשיטות דזו הסדורה שכתוב בסידור קדמונים פתוחה היא ולא סתומה מכיון שיש לה פתיחה במקום הראוי דהיינו בסוף הפרשה לסידו"ק וריוח היתר אינו מעלה ומוריד לבטל צורת הפתוחה ופתוחה ממש