קדושת יום טוב (ליפמן) קנד

התחיל מראש השיטה ואי אסתומה קאי א"כ היכי קתני ואם שייר מלמטה כדי לכתוב שם של ג' אותיות מתחיל מלמעלה ושיור זה ע"כ הוא בסוף השיטה מדקתני מתחיל מלמעלה משמע להדיא דמתחיל הפרשה מלמעלה ולא כתב עדיין כלום למטה מפרשה זו והרי סתומה כזו לא הוזכרה כלל מעיקרא דהא דין הסתומה קתני שהניח הריוח באמצע שיטה ואי כה"ג נמי סתומה הויא מעיקרא הו"ל למימר כל שהניח באמצע שיטה או בסוף שיטה. ומיהו אפ"ל דעיקר דין הסתומה היא להניח הריוח באמצע השיטה ומיהו היכא דלא אפשר כגון שגמר הפרשה סמוך לסוף השיטה שלא נשאר ריוח אלא כדי לכתוב שם של ג' אותיות ואי אפשר לכתוב כלום בסוף השיטה שיהא הריוח באמצע מקרי נמי סתומה בכך אבל כל שאפשר לכתוב אחר הנחת הריוח צריך לכתוב ק אחר הריוח כדי שיהא הריוח באמצע:

ואמנם עדיין יש לעיין במ"ש ואם יניח בתחלת השיטה ובסוף השיטה יצא ידי שניהם ואמאי כיון דלסדר קדמונים הפתוחה היא כשמניח ריוח בסוף השיטה וכשמניח ריוח בתחלת השיטה זו היא סתומה וכמו שהוכחנו לעיל בדברי התוס' ולמס' סופרים הוי איפכא וכמ"ש א"כ כשיניח בסוף שיטה ובתחלת שיטה הרי יש כאן צורת פתוחה וצורת סתומה בין למר בין למר והאיך יצא ידי שניהם בפתוחה והרי אינו ניכר הפתוחה בכאן יותר בסתומה כיון שיש כאן צורת שניהם ומנ"ל דלא הוי בכלל פתוחה שעשאה סתומה ואפילו תימא שאין זו מבטלת זו כיון דמ"מ יש כאן צורת פתוחה לכו"ע אכתי תפסל מפני שעשה סתומה במקום שאין צריך וה"ז כמו שעשה ריוח שיעור סתומה באמצע פרשה במקום שאין צריך דמפסל בהכי והתוס' שכתבו דהיכא שהניח ריוח בסוף שיטה ובתחלת שיטה פשיטא להו דפתוחה היינו לפי הירושלמי דס"ל דבין בסוף שיטה בין בתחלת שיטה הכל מיקרי פתוחה ממילא דאם מניח בתחלה ובסוף אין כאן גרעון כלום דהו"ל כמו שעשה ריוח גדול לפתוחה יותר מן השיעור דלא מפסל בהכי אבל לסידור קדמונים ולמס' סופרים דא' מהן היא הפתוחה וא' מהן היא הסתומה לכל חד כדאית ליה האיך יצא ידי פתוחה אם עשה שניהם כיון דכל א' היא צורה בפ"ע ואם שינה מא' על חברתה מיפסלא וגם אם שינה לעשות א' מן הצורות במקום שאין צריך נמי מיפסלא ומיהו בהך דסידור קדמונים יש לומר דס"ל להרא"ש דלדידהו לא מקרי סתומה אלא היכא דהריוח הוא באמצע שיטה דוקא אבל כל שהריוח הוא בתחלת השיטה אינה לא פתוחה ולא סתומה ודלא כמש"ל ואה"נ דלסידור קדמונים קשה על מנהגנו שמניחין חלק בתחלת שיטה ואח"כ מתחיל והיה אם שמוע דכה"ג לא פתוחה ולא סתומה הויא ואינו מתיישב כלל אפילו לפי הירושלמי דפסק כמ"ד פתוחות. ומנהגנו במזוזה ע"כ דלא כסידור קדמונים ומשו"ה לא איכפת לן אי מניח ריוח בסוף ובתחלה כיון שבמה שמשייר בתחלה על חנם לסידור קדמונים אין כאן שינוי דאין זו צורת סתומה כלל מיהו למס' סופרים נראה דאי אפשר לומר כן דנימא איפכא דאם עשה ריוח בסוף שיטה לחוד אינה לא פתוחה ולא סתומה דסתומה לא הויא אלא באמצע שיטה דוקא דא"כ אהייא קאי הא דקתני גמר הפרשה בסוף הדף וכו' דאפתוחה לא מצי קאי דא"כ למה ליה לשייר שיטה א' שלימה למעלה וכמש"ל ולא א"ש נמי הא דקתני ואם שייר מלמטה כדי שיעור שם של ג' אותיות יתחיל מלמעלה הא בכה"ג למס' סופרים אינה פתוחה כלל דפתוחה נא הוי אלא בשהריוח בתחלת השיטה ולא בשהריוח בסופה וע"כ גם הרא"ש מודה בזה דאל"כ הרי בשהריוח לבסוף לחוד לכו"ע הוי פתוחה ולמה ליה לעשות ריוח בסוף ובתחלה לצאת ידי שניהם בריוח בסוף שיטה לחוד נמי יצא ידי שניהם. ועוד דא"כ המס' סופרים ס"ל ממש כדברי הירושלמי ובדברי הרא"ש משמע להדיא דפליגי יע"ש וע"כ ודאי דלאו אפתוחה מפרש לה אלא אסתומה א"כ ש"מ דבכה"ג שמניח ריוח בסוף שיטה מקרי סתומה למס' סופרים ואכתי תקשה האיך יצא ידי שניהם אם יניח בסוף ובתחלה הא למס' סופרים בכה"ג יש כאן צורת סתומה וצורת פתוחה והאיך יצא בה ידי פתוחה ואפשר לומר דס"ל להרא"ש דדוקא היכא דסיים בסוף הדף והניח למטה בסוף השיטה ריוח כשיעור הוא דהוי סתומה כיון שתחתיה אין כתוב כלום ופרשה שלאחריה מתחיל מלמעלה הוי ליה כמו ריוח באמצע שיטה דהרי הוא בין כתיבה שבתחלת שיטה התחתונה לכתיבת שיטה עליונה וכעין שכתב הרא"ש לשיטתו שיניח ריוח שיטה שלימה דמקרי סתומה דהוי כמו ריוח באמצע וה"נ כיון שאין הכתיבה תחתיה אלא כנגדה למעלה מיחשב האי ריוח שבסוף שיטה התחתונה כמו ריוח באמצע שיטה אבל באמצע הדף כה"ג שמניח סוף שיטה חלק אין זה סתומה כיון שכתיבת פרשה שניה היה תחתיה בשיטה אחרת ודאי אין להחשיבה כמו ריוח באמצע ומה"ט נקט במס' סופרים גמר בסוף הדף דוקא דמשום רישא דמילתא ה"נ באמצע הדף אם גמר עד סוף שיטה מניח שיטה אחת חלק ומתחיל בשלישית והויא סתומה בכה"ג וכמ"ש הרא"ש שם והטור י"ד סימן רע"ה אלא משום סיפא דמילתא נקט גמר בסוף הדף דבסוף הדף הוא דמקרי סתומה בכה"ג אבל לא באמצע הדף וכמ"ש והשתא לפ"ז גם למס' סופרים סתומה לא הויא אלא באמצע שיטה דוקא ובסוף שיטה אינה לא פתוחה ולא סתומה ובתחלת שיטה הויא פתוחה ולסידור קדמונים בסוף שיטה הויא פתוחה ובתתלת שיטה אינה לא פתוחה ולא סתומה והשתא א"ש כשיניח בסוף שיטה ובתחלת שיטה יצא ידי שניהם דהרי יש כאן צורת פתוחה לכו"ע והריוח שהוא מיותר לא מגרע מידי כיון שאין בריוח זה צורת סתומה ובזה א"ש נמי מ"ש הרא"ש וכתב ר"ת דברייתא פליגא וכו' דלסידור קדמונים הפתוחה היא וכו' משמע להדיא דבפתוחה לחוד הוא דפליגי אבל בסתומה לא פליגי כלל וע"כ צ"ל דמפרש לסידור קדמונים ולמס' סופרים כדרך שכתבתי לדעתו (ובב"י שם ראיתי שהביא לשון ברייתא זו דמס' סופרים):

ומעתה יש ללמוד מכאן דין חדש למאי ופסקו הרא"ש והטור דפתוחה היא בין בראש השיטה בין בסופה וסתומה היא באמצע מ"מ אם נזדמנה לו פרשה פתוחה בתוך הדף לא יעשנה בענין זה שיניח חלק בסוף השיטה שבסוף הדף ויתחיל מלמעלה דכה"ג סתומה הויא דהויא כמו באמצע שיטה וכמ"ש דלדעת הרא"ש ע"כ צריך לפרש כן הך דמס' סופרים ואע"ג דהירושלמי פליג אמס' סופרים ופסקו הרא"ש והטור כירושלמי מ"מ בהך סברא דבסוף השיטה שבסוף הדף מיחשב כבאמצע שיטה בהא לא מצינו דפליג דכבר הוכחנו דלדעת הרא"ש ע"כ בסתומה לא פליגי כלל ולכו"ע הסתומה היא באמצע השיטה וגם המס' סופרים הכי ס"ל ואפ"ה קתני דבסוף השיטה שבסוף הדף חשיב שפיר סתומה דהו"ל כבאמצע שיטה ובהך סברא לא מצינו מאן דפליג ואמנם לענין לעשות הסתומה כן בזה יש לדון דיש לומר דתליא שפיר בפלוגתא דמס' סופרים וירושלמי דאיכא למימר ע"כ לא קאמר במ"ס דעבדינן סתומה כה"ג אלא משום דס"ל דבאמצע הדף כה"ג לאו פתוחה הויא ואע"ג דהתם סתומה נמי לא הוי מ"מ הכא בסוף הדף הויא סתומה שפיר בכה"ג דהויא