קדושת יום טוב (ליפמן) קנג

דבעיקר הדין מיהת לא פליגי אליבא דרב דבין לש"ס דידן בין להירושלמי ס"ל לרב דבין בפתוחות בין בסתומות שפיר דמי אלא דבהא פליגי דהש"ס שלנו סובר דרשב"א דקאמר פתוחות דוקא קאמר ומשו"ה ע"כ בעינן לפרושי דכי קאמר רב אריוח והירושלמי סובר דפתוחות דרשב"א לאו דוקא אלא אף פתוחות וה"ה לסתומות ושפיר מצי למימר הלכה כרשב"א גם בהא דפתוחות דלפ"ז גם בלאו הך פירוש דפי' דקאי לפרושי מילתא דרב נמי יש ליישב כן דמאי תני פתוחות אף פתוחות קאמר וכדמפרש רב נחמן ב"י כאן הך דרשב"א ועלה קאמר רב הלכה כרשב"א וה"נ יש לפרש דברי הירושלמי דהכי ס"ל ובעיקר דינא לא פליג הירושלמי אליבא דרב אש"ס שלנו דגם לפי הירושלמי ס"ל לרב דמצוה בסתומות ותנא דתני פתוחות אף פתוחות קאמר ואפשר לומר דאי נפרש הך דפתוחה בראשה פתוחה וכו' לאו לפרושי מילתא דרב קאי אלא לפרש דין הפתוחה והסתומה א"כ מדנקט לה הכא אצל דין המזוזה גבי פלוגתא דתנאי בפתוחות וסתומות משמע דבא להשמיענו במזוזה האיך ניעבד ואיזו מקרי פתוחה ואיזו מקרי סתומה וא"כ ע"כ צ"ל דרב דקאמר הלכה כדברי האומר פתוחה דוקא קאמר ושפיר בעינן לידע איזו היא הפתוחה ואיזו היא הסתומה גבי מזוזה דלא ניטעי למיעבד סתומה אבל אי רב קאמר פתוחות אף פתוחה ובין פתוחה ובין סתומה כשר במזוזה א"כ במזוזה לא נפ"מ מידי מידיעת החילוק שבין פתוחה לסתומה דכל היכי דעביד שפיר עביד ואי משום דס"ל מצוה בסתומות בעינן לידע למצוה באמת לא משמע מלשון הירושלמי דס"ל לרב מצוה בסתומות ולא הוזכר בדבריו כלל הך דמצוה בסתומות ונהי דאיכא לפרושי דבין בפתוחות בין בסתומות שפיר דמי מיהא מצוה בסתומות ודאי לא משמע ואי שניהם שוים לא הוי צריך לפרושי הכא חילוק שבין פתוחה לסתומה ובעלמא הו"ל לפרושי היכא דנפ"מ בחילוק זה אלא ודאי צ"ל דרב פתוחות דוקא קאמר או מצוה בפתוחות וע"כ פליג אש"ס שלנו דבש"ס שלנו ע"כ ס"ל לרב או סתומות דוקא או מצוה בסתומות אבל השתא דלפרושי מילתא דרב קאי שפיר איכא למימר דבעיקר הדין לא פליג הירושלמי אש"ס שלנו אליבא דרב ולכ"ע ס"ל לרב דאי בעי עביד הכי ואי בעי עביד הכי וכמש"ל:

מיהו לפ"ז הא דאמרינן הכא חזינא לרב הונא וכו' ועושה פרשיותיה סתומות לאו משום דמצוה בסתומות ס"ל אלא משום דהיכא דבעי עביד עביד ליה איהו בסתומות דהא רב הונא ע"כ כרב ס"ל דמה"ט פריך הכא מרב ארב הונא משום דרב הונא תלמידיה דרב הוי וא"כ לפ"ז קשיא מאי פריך מהא דאמר רב הלכה כרשב"א ומאי צריך נמי לשנויי כי קאמר רב אריוח מ"ט לא ניחא ליה בפשיטות הא דקאמר ועושה פרשיותיה פתוחות היינו משום דס"ל היכא דבעי עביד וכמו רב הונא דע"כ ס"ל כן ואפ"ה הוי עביד סתומות וה"נ לר' מאיר הכי ס"ל והוי עביד פתוחות ובלאו הך דירושלמי ניחא דס"ל להש"ס מדעביד רב הונא סתומות ש"מ דס"ל מצוה בסתומות וה"נ איכא למידק איפכא מר"מ דעביד פתוחות ש"מ דס"ל מצוה בפתוחות ושפיר קשיא ליה אי אפתוחות קאמר רב אבל השתא אי אמרינן דהש"ס שלנו סובר כהירושלמי והירושלמי ע"כ ס"ל אליבא דרב דהיכא דבעי עביד ואין מצוה בסתומה יותר מבפתוחות וכמ"ש וא"כ רב הונא נמי ע"כ הכי ס"ל ואפ"ה הי' נוהג לעשות סתומות וה"נ איכא לפרושי הך דר"מ דס"ל נמי היכא דבעי עביד ואיהו הוי נהיג למיעבד פתוחות ודוחק לומר דמשמע לי' להש"ס דהך דרשב"א דקאמר ר"מ הי' עושה פרשיותי' פתוחות דתמיד היה עושה כן ומשו"ה משמע לי' דס"ל דע"כ מצוה מיהא איכא בפתוחות טפי אבל בהך דרב הונא איכא לפרושי דפעם א' חזי לי' דעביד כן ושפיר איכא למימר דס"ל היכא דבעי עביד וה"נ איהו הוי עביד פעם כן ופעם כן דזה דוחק דמנ"ל להש"ס כן ועוד הא ע"כ הך דהי' כותבה על הדוכסוסטוס ע"כ לאו דתמיד עושה כן דהא איהו גופי' קאמר בשבת דף ע"ט ע"ב דר"מ הי' כותבה על הקלף וכמו שנתבאר לעיל באריכות בס"ד ודומיא דהכא איכא לפרושי הך דעושה פרשיותי' פתוחו' דפעמים שהיה עושה כן ומאי קשיא לי' מעיקרא ולמה לי' לשנויי נמי כי קאמר רב אריוח וצ"ע ובדברי הרא"ש בהל' מזוזה משמע דבעי לפרושי הך דירושלמי ממש כש"ס שלנו דמצוה בסתומות ואי עביד פתוחות שפיר דמי יע"ש ועוד יש לעיין דלפ"ז אכתי לא ניחא מנהג דידן דעבדינן במזוזה פתוחות כיון דלהירושלמי היכי דבעי עביד ובהש"ס דילן אמרינן להדיא דהאידנא נהוג עלמא בסתומות ואמרינן נמי דמצוה בסתומות ורב הונא נמי עביד סתומות א"כ ודאי למיעבד סתומות עדיף טפי דאז הוי עבדינן שפיר לכ"ע בין להש"ס דידן בין להירושלמי משא"כ השתא דלא עבדינן שפיר להש"ס דידן וכ"ש דקשיא טפי לדברי הרא"ש דמפרש הך דירושלמי ממש כמו בש"ס דידן ואפשר דאה"נ דלפי מ"ש התוס' פי' דברי הירושלמי לא אתי להו שפיר מנהג דידן ויהי' המשך דבריהם כן דמעיקרא כתבו דמכל הני קשה אמנהג דידן וכתבו ושמא סמכינן אהירושלמי דפליג וכו' היינו דלפי הנראה מפשט לשונו משמע דפליג ואח"ז כתבו דדבר תימא הוא לפרש כן וע"כ נראה להו לפרש בענין דלא פליג אש"ס דידן וא"כ אכתי קשה מנהג דידן ולפ"ז אפשר לומר דגם התוס' ס"ל לפרש דברי הירושלמי ממש כש"ס דידן דמצוה בסתומות ומ"ד פתוחות אף פתוחות קאמר וכמ"ש הרא"ש מיהו לשון התוס' לא משמע כן במ"ש ואע"ג דבעלמא מיקרי סתומה כי ה"ג לא חיישינן במזוזה וכו' משמע להדיא דאין עיקר המצוה בסתומות אלא דלא חיישינן במזוזה אי עביד סתומות וצ"ע ודוק:

והנה עתה נבאר דברי הרא"ש בזה ע"פ לשונו ומה שיש לעיין בדבריו וזה לשונו בהל' ס"ת פרשה פתוחה וכו' כתב ר"ת איזו היא הפתוחה וכו' עד זה מצא ר"ת בסידור קדמונים כמ"ש בתוס' ובמס' סופרים מצא איזו היא פתוחה כל שלא התחיל בראש השיטה איזו היא סתומה כל שהניח באמצע שיטה וכמה יניח בראש השיטה וכו' וכמה יניח באמצע שיטה והיא נקראת סתומה כדי לכתוב שם של ג' אותיות גמר כל הפרשה בסוף הדף וכו' וכתב ר"ת דברייתא פליגא על סדר קדמונים דלסדר קדמונים פתוחה היא בסוף שיטה ולמסכת סופרים פתוחה היא בתחלת שיטה ואם יניח בתחלת שיטה ובסוף שיטה יצא ידי שניהם עכ"ד. הנה לפי הלשון שהביא ממס' סופרים ע"כ צ"ל הא דקתני כל שהניח באמצע שיטה היינו שהניח חלק באמצע שיטה וכתב בתחלת שיטה ובסופה מדקאמר עלה וכמה יניח באמצע שיטה וכו' ודלא כמ"ש לעיל לפרש בדברי התוס' שהניח באמצע שיטה היינו שהניח מלכתוב וגמר הפרשה באמצע שיטה והריוח הוא בסוף השיטה דע"ז לא הוי שייך כמה יניח באמצע שיטה וכו' דזהו שיעור הריוח והריוח הרי הוא בסוף השיטה אלא ודאי דכל שהניח באמצע שיטה היינו שמניח הריוח באמצע שיטה וא"כ לפ"ז יש לעיין הא דקתני בתר הכי גמר כל הפרשה בסוף הדף וכו' אהייא קאי אי אפתוחה קאי א"כ למה ליה לשייר שיטה א' שלימה מלמעלה יניח ריוח בתחלת השיטה בלבד כשיעור ג' אותיות דזהו עיקר דין הפתוחה כל שלא