קדושת יום טוב (ליפמן) קנב

תקנתא בענין אחר מותר אפילו לכתחילה וא"ש ללישנא קמא דפריך ולימא ליה קח מן הכותי כלומר כיון דאיכא תקנתא ליקח מן הכותי הו"ל למימר הא ולא היה לו להתיר ליקח מן השוק ומשני דקסבר אין קנין וליכא תקנתא כי אם בדמאי מיהו לאידך לישנא לא א"ש דקאמר לך קח מן הכותי ומאי פריך ולימא לך קח מן השוק ולמה ליה לשנויי נמי קסבר אין רוב' ע"ה מעשרין תיפוק ליה דאפילו רוב ע"ה מעשרין אפ"ה כיון דאיכא תקנתא בשל כותי דס"ל יש קנין א"ש דלא התיר לו ליקח מן השוק כמו שאין תורמין מן הדמאי על הדמאי דחיישינן דילמא זה עישר וזה לא עישר וה"נ אית לן למיחש דילמא לא עישר והו"ל מן החיוב על הפטור והיה אפשר לתרץ דבלאו"ה יש לעיין בסוגיא זו מ"ש דללישנא קמא עדיפא ליה תקנתא דליקח מן הכותי אי יש קנין מהך דליקח מן השוק דמשום הכי פריך ולימא לך קח מן הכותי ולאידך לישנא הוי איפכא דעדיפא ליה הך דליקח מן השוק אי רוב ע"ה מעשרין מהך דליקח מן הכותי אפילו ס"ל יש קנין דמשו"ה פריך ולימא ליה קח מן השוק והיה נראה לפרש דקשיא ליה להש"ס דהו"ל למימר תרוייהו ומשום דילמא לא משכח האי ליעבד אידך ומדלא קאמר ליה אלא חד משמע דליכא תקנתא אלא בהאי והשתא א"ש גם לאידך לישנא דפריך ולימא ליה קח מן השוק כלומר דהו"ל למימר נמי הא דאי לא משכח ליקח מן הכותי יקח מן השוק כיון דליכא תקנתא בענין אחר שפיר מצי להפריש מדמאי על זה התערובת אי הוי ס"ל רוב ע"ה מעשרין הם והוצרך לשנויי דס"ל אין רוב ע"ה מעשרין. ואמנם נראה דלא צריכינן לכל זה דבפשיטות ניחא דהא לז כל לקוח הוא מדרבנן ומה שלא התיר נו ליקח טבל גמור היינו משום דדמי לחיוב טפי מהך דתערובת ונראה כמן החיוב על הפטור ומשו"ה קאמר לו ליקח מן השוק דמאי דכיון דרוב ע"ה מעשרין אינו דומה לחיוב טפי מהך דתערוב' וכיון שכן תו לא איכפת לן כלל מהאי ספיקא דילמא זה לא עישר דאפי' לא עישר אין כאן אלא חיוב דרבנן דהו"ל לקוח ושפיר מעשר מחיוב דרבנן אחיוב דרבנן ואין כאן תקלה כלל. ואהני הך דרוב ע"ה מעשרין לענין זה שאינו דומה לחיוב טפי מהך דתערובת ואינו נראה כמן החיוב על הפטור ובהא ליכא ספיקא כלל דודאי אינו נראה לבריות דמי לחיוב כיון שידוע דרוב ע"ה מעשרין הם וקמי שמיא נמי שפיר הוה אפילו זה לא עישר דמ"מ אין כאן אלא חיוב דרבנן וזה התערובת נמי חייב מדרבנן ותרוייהו שוים ולא דמי להך דהתם ואע"ג דהך דהתם נמי בלוקח מיירי מ"מ כיון דתרוייהו דמאי הם ואם זה לא עישר וזה עישר הו"ל האי חייב מדרבנן והאי פטור לגמרי דחולין גמור הוי ומיהו איפכא איכא למידק דניחוש דילמא האי דלקח מן השוק מע"ה מעושר הוא והוי חולין גמור והו"ל פטור לגמרי ומפריש מן הפטור לגמרי על החיוב דרבנן. ואמנם נראה דלא קשיא מידי דמ"מ כיון דחייבו חכמים להפריש דמאי אע"ג דרוב ע"ה מעשרין משו"ה הו"ל לעולם מחויב דרבנן ואפילו זה עישר מ"מ חיובא דרבנן עליה דהא בלא"ה הו"ל למיזל בתר רובא ומעושר הוא אלא דחייבוהו חכמים לעשר וא"כ אינו יוצא לעולם מתורת חיוב דרבנן דומיא דמבוטל ברוב דחיוביה קיל מכל שאר חיובי דרבנן דהא אין מעשרין משאר חיוב דרבנן עליו משא"כ בתורם מדמאי על דמאי דאם זה עישר וזה לא עישר הו"ל האי טבל גמור אפי' הו"ל לקוח מ"מ טבל גמור דרבנן הוי דהו"ל אינו מעושר כלל וזה שעישר אינו טבל כלל ואע"ג דאיכא עליה קצת חיוב דרבנן מ"מ אין שם טבל עליו דהרי כבר הופרש ממנו מעשר וחיוביה קיל טפי והוי כפטור לגבי האי דלא עישר כלל אבל הך תערובת דהכא חיוביה מדרבנן ולאו שם טבל עליו דהרי רובו חולין מתוקנים הויין וגם אין שם חולין מתוקנים עליו כיון דיש כאן מיעוט טבל ודאי ומדרבנן חיישינן להאי מיעוטא שלא יתבטל ברוב ומשו"ה מעשרין עליו מדמאי הלקוח דבין הוא לא עישר בין הוא עישר אין חיובו רחוק מחיוב דהאי תערובת דאם לא עישר מ"מ אין חיובו אלא מדרבנן משום דלקוח הוי ואינו דומה לחיוב נמי משום דרוב ע"ה מעשרין הם ואית לן למיזל בתר רובא דלא למיחש כלל דילמא לא עישר ואין חיובו רחוק מהאי דתערובת ואי נמי עישר מ"מ חיוב דרבנן עליו קצת וכמ"ש ואין פטורו רחוק מפטור דתערובת כיון דהאי דתערובת לאו שם טבל עליו וכמ"ש. ובזה מתיישב דלא תיקשי נמי כיון דדמאי שם ספק עליו וחיוביה מספיקא הוא דהוי א"כ היאך יעשר ממנו על תערובת זה דממ"נ לאו שפיר הוי דאם הוא אינו מעושר הרי הוי מן הדומה לחיוב על הדומה לפטור ואם הוא מעושר הרי הוי מן הפטור לגמרי על המחויב דרבנן ולפמ"ש א"ש דלעולם אין החיוב והפטור רחוק מהאי דתערובת אבל בדמאי על דמאי אם זה מעושר וזה אינו מעושר החיוב והפטור רחוק זה מזה דזה טבל גמור מדרבנן מיהת הוי שהרי לא נתקן כלל וזה חולין מתוקנים הוי ומשו"ה אין מעשרין לכתחלה מזה על זה. כן נראה לי:

ועיין במל"מ במה שכתב דהתם איכא חשש איסור תורה משא"כ הכא יע"ש ותמיהני היכי משכחת לה התם חשש איסור תורה הא כל דמאי לקוח הוי ואחר מירוח וכמש"ל בשם התוס' דבכורות ולא משכחת שם איסור תורה כלל ואין להאריך ובמש' כניחא לי' הא דמספקא לי' לרב יימר ב"ש אי הלכ' כר"ש שזורי אף בהא ואף למ"ש לעיל בס"ד דע"כ אי אר"ח הלכה כרש"ש אף בהא כלישנא קמא ס"ל מ"מ מאי נ"מ בזה דאי לענין רוב ע"ה מעשרין הם הא כבר פסק ר"ח כרש"ש בתרומת מעשר והתם ע"כ משום דרוב ע"ה מעשרין הוי וכמש"ל. ועוד דאיכא כמה סתמי משנה דס"ל רוב ע"ה מעשרין הם ואי לענין הך דאין קנין נמי לא ניחא חדא דלא שייך בזה הלכה כיון דלא אמר בזה מידי ואנן הוא דדייקינן דהכי ס"ל לר"ט מדלא אמר ליה ליקח מן הכותי. ותו דהא בהדיא קאמר ר"ח בבכורות דאין קנין לכותי ומאי מספקא לרב יימר ב"ש אי אמר ר"ח הלכה כרש"ש בזה ולפי מ"ש ניחא דמספקא ליה בהא דהתיר לעשר מן הדמאי על התערובת ואע"ג דדמאי ספק מעושר ספק אינו מעושר ואין מעשרין מדמאי על דמאי והכא לא חשש להך ספיקא לענין לעשר ממנו על התערובת ובהא מספקא ליה אי הלכה כמותו בזה או לא. כן נראה לענ"ד והוא נכון ודוק היטב:

סימן מד פלפול בדין פרשיות של מזוזה אי פתוחות בעינן או סתומות:

(שם ל"ב גמרא) והאידנא נהוג עלמא בסתומות וכתבו התוס' בד"ה והאידנא כו' ור"ת מפרש כו' ועוד בירושלמי בפ"ק דמגילה וכו' מתוך כל הני קשה כו' ונראה לפרש כו' ומתיישב בכך דלא קשיא ההיא דירושלמי אש"ס שלנו אליבא דרב עכ"ל. היה נראה לפרש כוונתם דהשתא לפי הירושלמי אליבא דרב במזוזה אי בעי עביד פתוחות אי בעי עביד סתומות ולא קשיא אש"ס שלנו אליבא דרב דיש לומר דהש"ס שלט נמי ס"ל אליבא דרב כן מיהו יש לעיין דמ"מ אכתי קשיא דהבא מסקינן כי קאמר רב הלכה כרשב"א אריוח ולא אפתוחות והתם קאמר רב בהדיא הלכה כדברי האומר פתוחות ואי משום