קדושת יום טוב (ליפמן) קנא

כלל מירוח הכותי פוטר ולא שייך אלא כגון שלקח הנכרי מישראל תבואה במוץ שלה ומירחה וחזר אותו ישראל ולקח ממנו אחר המירוח דבכה"ג בישראל חיובי מחייב מדאורייתא ובכותי פטור. ועיין בזה בתוס' לקמן דף ס"ו אבל בלוקח מתבואה של כותי עצמו למאן דאמר אין קנין אחר המירוח אין חילוק בין מירוח הכותי למירוח ישראל דבתרוייהו מפטר משום מירוח המוכר וקודם מירוח בתרוייהו חיובי מחייב מדאורייתא. וכיון שכן אי ס"ל אין קנין לא הוי כאן אלא חד דרבנן ואפילו אי מירוח הכותי פוטר משום דגנך ולא דיגון כותי קרא ודאי לאו בכה"ג מיירי דלוקח מכותי תבואתו אחר המירוח דבכה"ג אפי' מישראל פטור משום לקוח אחר המירוח וקרא ע"כ אתי לכה"ג דכתיבנא וכמ"ש התוס' לקמן וא"כ בכה"ג לא הוי אלא חד דרבנן ומשו"ה לא מצי עשורי מיניה אהך מעורב דהוי תרי דרבנן ובהכי א"ש בפשיטות דלא אמר ליה ליקח טבל ממורח דהוי דרבנן משום לקוח כיון דלא הוי אלא חד דרבנן. ומה שלא א"ל ליקח מעציץ שאינו נקוב דאע"ג דהוי נמי תרי דרבנן דהיינו לקוח ועוד שהוא עצמו מעציץ שאינו נקוב זה אינו קושיא כלל דאולי לא היה כל כך תבואה ממורחת מעציץ שאינו נקוב ובכה"ג נמי י"ל אתבואת חוץ לארץ ועוד בתבואת ח"ל יש חילוק בין הקרובים והרחוקים דהרחוקים פטורים אפילו מדרבנן וכמ"ש התוס' בע"ג פרק רבי ישמעאל ובכמה מקומות ואפשר למטעי משו"ה לא קאמר לי' ומתיישב הכל. וגם איכא דאמרי נמי מתפרש בענין זה דא"ל קח מן הכותי וסבר יש קנין דהוי תרי דרבנן ופריך ולימא לי' קח מן השוק ומשני קסבר אין רוב ע"ה מעשרין ולא הוי אלא חד דרבנן משום לקוח כן נראה לי לפרש הסוגיא לשיטת מהר"מ אבל התוס' דכאן ע"כ לא ס"ל האי סברא דע"כ ס"ל דמיירי הכא בטבל גמור מתבואה דידי' דהוי טבל דאורייתא והוי חד דרבנן דאל"כ לא הוי קשה להו מכל לקוח דרבנן דהתם ודאי לא הוי אלא חד דרבנן וכיון שכן דבטבל גמור מיירי הכא א"כ מאי קשיא להו לימא קח מעציץ שאינו נקוב דהתם הוי תרי דרבנן וכן נמי תבואת ח"ל הוי תרי דרבנן אלא ודאי לא ס"ל לחלק בהכי והיינו משום דמפרשי דבטבל גמור מתבואתו מיירי וקאמר לך קח מן השוק דהוי תרי דרבנן ש"מ דאין לחלק כלל ודוק:

ודע דלשיטת התוס' דס"ל דאין מפרישין מעציץ שאינו נקוב וכן משאר טבל דרבנן על טבל גמור שנתערב כ"א מדמאי או מלקוח מן הנכרי למ"ד דיש קנין יש להקשות הא דקיי"ל דטבל שנתערב בחולין לא בטיל משום דהוי דבר שיש לו מתירין וכדתניא בנדרים דף נ"ח כ"ד שיש לו מתירין כגון טבל וכו' ואמאי הוי דבר שיל"מ הא אי אפשר להפריש עליו לא מיני' ובי' ולא ממקום אחר דהך דהכא דאמר לי' קח מן השוק ע"כ מיירי בטבל שכבר. הופרש ממנו תרומה גדולה וכמש"ל וכן מצאתי בר"ש בפ"ג דחלה שכתב כן להדיא דהאי טבל דהכא ע"כ מיירי בשכבר הופרש ממנו תרומה גדולה ומטעמא דכתיבנא לעיל בס"ד אבל התם דקתני טבל סתם משמע בפשיטות דבכל טבל איירי דאפילו טבל גמור מקרי דבר שיל"מ ואטבל גמור הטבול לתרומה א"א להפריש עליו מדמאי דדמאי א"צ להפריש ממנו תרומה כלל דלא נחשדו ע"ה על התרומה ולמאן דאמר יש קנין ביד עובד כוכבים וכו' א"ש דאפשר להפריש עליו משל עובד כוכבים אבל למ"ד אין קנין דאי אפשר להפריש עליו משל כותי קשיא אמאי מקרי דבר שיש לו מתירין וכעין קושיא זו הקשה הר"ש בפרק ג' דחלה אהך דזיתי מסיק שנתערבו בזיתי ניקוף יע"ש וכל מה שתירץ שם לא שייך הכא דמה שתי' שם דמפריש ממנו תחלה תרומה גדולה התם א"ש דמיירי שעושה ממנו תחלה יין ושמן דביין ושמן קיי"ל דיש בילה ויכול להפריש שפיר תרומה גדולה תחלה מיניה וביה וכמ"ש שם הר"ש גופיה דבהכי מתפרשי בעושה מהן יין ושמן תחלה דבכה"ג קיי"ל יש בילה יע"ש אבל התם דמיירי בכל טבל ובטבל דתבואה א"א להפריש כלל מיניה וביה דהא קיי"ל בר"ה דף י"ג ע"ב דלכל אין בילה ואיכא למיחש דילמא כולו דמפריש חולין הוי והו"ל מן הפטור על החיוב. ומה שתירץ נמי דמיירי ברוב מן הטבל יע"ש אהך ודאי א"א לתרץ כן דהתם קתני דאין הטבל מתבטל בחולין וע"כ מיירי ביש הרבה חולין דאפי' באלף לא בטיל מה"ט דהוי דבר שיל"מ. מיהו נראה דהך ברייתה דנדרים ר"ש קתני לה ור"ש סבר דיש קנין לכותי כדאי' בירוש' דדמאי והביאו התוס' לקמן דף ס"ו והר"ש בפ"ה דדמאי ואע"ג דבהך דמפרש הירושלמי דר"מ ס"ל דאין קנין פליג הש"ס דידן אירושלמי וכמ"ש התוס' והר"ש שם יע"ש. מיהו בהך דמפרש דלר"ש יש קנין לא מצינו בש"ס דילן דפליג. ובזה מתיישב היטב סוגיא דע"ג דף ע"ג, דמפרש התם טעמא דטבל אוסר בכ"ש משום דכהיתרו כך איסורו וכדשמואל דאמר חטה אחת פוטרת את הכרי והקשו בתוס' שם למה ליה האי טעמא תיפוק ליה דהוי דבר שיל"מ ולפמ"ש יתיישב היטב דהוצרך שפיר להאי טעמא למאי דקיי"ל דאין קנין לכותי וכמ"ש הרמב"ם בפ"א מהלכות תרומות והטור והסמ"ג ועיין בב"י סי' של"א וא"כ טבל גמור הטבול לתרומה שנתערב בחולין אין לו תקנה כלל להפריש עליו ממקום אחר וגם מיניה וביה א"א להפריש בטבל דתבואה למאי דקיי"ל בר"ה לכל אין בילה ולא מיקרי דשיל"מ כלל וע"כ הוצרך לטעמא דכהיתרו כך איסורו כן נראה לי פשוט לשיטת התוס' דכאן והתוס' שם שהוצרכו לדחוק דנפק"מ היכא שאין הבעלים שם ע"כ צ"ל דלא ס"ל כשיטת התוס' דכאן אלא ס"ל כשיטתם בנדרים וכשיטת הרא"ש שם שכתבו דמפרישין מעציץ שאינו נקוב על טבל המעורב ברוב חולין יע"ש ולפ"ז כל טבל מקרי דשיל"מ אליבא דכו"ע. ועוד אפ"ל דגם לשיטת התוס' דכאן איכא תקנתא בכל טבל שנתערב בחולין לכו"ע דהיינו שירבה עוד טבל לכאן עד שיהא הטבל רובא ויתחייב מדאורייתא ויכול להפריש עליו ממק"א מטבל דאורייתא ואע"ג דבאיסור קיי"ל אין מבטלין איסור לכתחילה ואסור להרבות בהיתר הכא לאו ביטול איסור הוי אלא ביטול היתר הוא דהוי ובכה"ג ודאי מותר להרבות כדי למצוא תקנתא להך דנתערב:

עוד ראיתי במל"מ שם שהקשה אהך דשמעתין דקאמר ליה לך קח מן השוק ועשר עליו והא תנן בפ"ה דדמאי בכמה משניות דאין תורמין מן הדמאי שלקח מע"ה זה על שלקח מע"ה אחר וקתני נמי שאם תרם מן הדמאי על הדמאי תרומה ויחזור ויתרום ואע"ג דתרוייהו פטורין מדאורייתא וחייבין מדרבנן ובעלמא תורמין מחיוב דרבנן על חיוב דרבנן כגון מעציץ שאינו נקוב על תבואת ח"ל או מירוח הנכרי או איפכא אפ"ה בדמאי כיון דחיובא מדרבנן משום ספיקא הוי אין תורמין מזה על זה דחיישינן שמא זה עישר וזה לא עישר וא"כ היאך קאמר קח מן השוק ועשר עליו ואמאי לא ניחוש דילמא זה לא עישר והוי מן החיוב על הפטור. והנה לכאורה היה נראה ליישב לשיטת התוס' משום דהכא ליכא תקנתא בענין אחר והתם משום דיכול להפריש מיניה וביה לא התירו לו להפריש מדמאי אחר ומצינו נמי חילוק ביבמות דף פ"ט דמחלק בין שוגג למזיד דבשוגג תרומה וא"צ לחזור ולתרום ובמזיד תרומה ויחזור ויתרום וה"נ איכא לחלק דהיכא דליכא