קדושת יום טוב (ליפמן) קנ

יכתוב ג' אותיות מתיבה גדולה חוץ לדף וכמש"ל וצריך עיון וישוב:

ועיין בש"ך ביו"ד סי' רע"ג מ"ש דהב"י סותר בכאן למ"ש בא"ח בהלכות תפילין דשם כתב סתם דמשמע כדעת הרא"ש יע"ש והנראה לי באמת בזה משום דבהלכות תפילין לא כתב שם הרמב"ם מזה כלום ואפשר דס"ל להרמב"ם דאין ללמוד תפילין מס"ת לענין זה וליכא מאן דס"ל דלמדין תפילין מס"ת לענין זה אלא הסמ"ק והטור והגהמ"יי שכתבו להדיא כן ואינהו ס"ל בס"ת כדעת הרא"ש דלעולם אין כותבין ג' אותיות חול"ד ומשו"ה כתבו גבי תפילין ג"כ כהאי לישנא דאין כותבין ג' אותיות חול"ד משו"ה בשו"ע כתב גם הוא כלשונם ולא כתב שם כדעת הרמב"ם משום שלא ידע אי ס"ל להרמב"ם כלל האי דינא גבי תפילין וסמך עצמו אהן דכתב בי"ד דעת הרמב"ם בס"ת גופיה דממילא אפילו אי ס"ל להרמב"ם דיש ללמוד תפילין מס"ת לענין זה מ"מ דוקא בשהם רוב אותיות התיבה הוא דאין כותבין וכמו בס"ת ועיין במ"א מ"ש בזה ודבריו תמוהים בעצמם ועוד דהרי כתב אח"ז דתיבה בת שתי אותיות אין לכתוב חוץ לדף דמשם יש ללמוד בפשיטות דמבת ג' מותר לכתוב שתים וכדדייק הרא"ש גופיה האי דינא מברייתא מלשון זה ואין להאריך ודוק היטב:

סימן מג פלפול כדין תבואה הלקוחה מן הכותי ואם מעשרין מחד דרבנן אתרי דרבנן או איפכא (שם ל"א ע"א בגמרא):

קסבר לא הי' קנין לעובד כוכבים בא"י כו' וכתבו בתוס' בד"ה קסבר אין קנין כו' וא"ת והא מיפטר כו' וי"ל דמ"מ דמי לחיוב כו' ועוד כל לקוח דרבנן הוא כדדרשינן תבואת זרעך ולא לקוח עכ"ל. בגיטין דף מ"ז איתא ישראל ועובד כוכבים שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי וכו' וע"ש בפירש"י וקשיא לי מאי איריא ישראל ועובד כוכבים אפילו ישראל וישראל נמי כיון דס"ל לרבי אין ברירה א"כ לאחר שחלקו הוי בחלק כל א' מחצה שלו ומחצה של חבירו דהוי לקוח דלמאן דאמר אין ברירה אמרינן באחין שחלקו דלקוחות הן וכיון דלקוח פטור מדאורייתא הוי נמי בכל חלק טבל וחולין מעורבין כמו בשל ישראל ועובד כוכבים דחלקו של עובד כוכבים פטור מדאורייתא וחייב מדרבנן כדמוכח בסוגיין וה"נ בישראל וישראל חלק חבירו דהוי לקוח בידו מיפטר מדאורייתא וחייב מדרבנן ומיהו בזה יש לומר דלהכי נקט ישראל ועובד כוכבים דבישראל וישראל שפיר מצי מפרשי תרומות ומעשרות קודם שיחלוקו דתרוייהו חיובי מחייבי דאורייתא והוי לי' כולי' טבל דאורייתא משא"כ בישראל ועובד כוכבים מיהו גם בישראל וכותי קודם שחלקו איכא תקנתא להפריש על חלקו ממקום אחר דחיובי מחייב חלקו ודאי בכל מקום שהוא וגם מיני' ובי' יכול להפריש לפירש"י אבל לפי' התוס' אי אפשר להפריש מיני' ובי' מיהו ממנו על טבל אחר ודאי א"א להפריש גם לפירש"י אפי' קודם שחלקו משא"כ בישראל וישראל. ואמנם אכתי קשיא מה שפירש"י שם דגם הלוקח מן הנכרי חייב לעשר מפני שחלק ישראל מעורב בו וע"כ מדאוריי' קאמר וצריך להפריש נמי מיני' ובי' מפני שמעורב של ישראל בשל עובד כוכבים דאי מדרבנן בלא"ה נמי חייב ואפילו כולו דעובד כוכבים ואפילו יש קנין וכדמוכח סוגיין וא"כ קשיא אמאי חייב הלוקח חלקו של עובד כוכבים מדאורייתא ואפילו יש כאן מחצה של ישראל שותפו מ"מ לגבי האי הו"ל לקוח דפטור מדאוריי' וא"כ כולו הו"ל פטור מדאוריי' וחייב מדרבנן ואין חילוק בחלקו של עובד כוכבים בין רבי כרשב"ג דלתרוייהו אין כאן חיוב דאורייתא כלל ומדרבנן לתרוייהו מחייב ולפיר"ת דבסמוך א"ש דמיירי התם בלוקח מן הכותי קודם מירוח דבכה"ג בשל ישראל חייב מדאורייתא אבל לפירמב"ם דס"ל איפכא דדוקא אחר מירוח בשל ישראל חייב מדאורייתא והתם ליכא לפרושי דמיירי בלוקח מן הכותי אחר מירוח דא"כ הרי מירוח הכותי פוטר מדאורייתא ואפילו בשל ישראל ואפשר לומר דס"ל לתרוייהו דמירוח הכותי אינו פוטר כיון דס"ל יש קנין שפיר מצי סברי כן מיהו התם בעי למימר דסברי תרוייהו אין קנין וא"כ ע"כ ס"ל דמירוח הכותי פוטר וכמ"ש התוס' כאן ואפשר לומר דמיירי שנתמרחו קודם שחלקו ומירחום עדיין בשותפות דחלקו של ישראל שהוא ביד הכותי הו"ל מירוח ישראל וישראל זה הלוקח מן הכותי אחר מירוח ישראל חייב מדאורייתא בהך דישראל ואין להאריך כאן ודוק:

ועיין במשנה למלך בפ"א מהל' תרומות מה שכתב להשיג על דברי תשובת מהרימ"ט במ"ש דהא דלוקח פטור מן התורה היינו דווקא במעשר ראשון אבל בתרומה ותרומת מעשר חייב מן התורה והשיג עליו מדברי התוס' דבכורות יע"ש ובאמת גם מדברי התוס' דכאן יש להוכיח כן דגם בתרומת מעשר פטור מדאורייתא דאל"כ היכי הו"מ למימר ליקח מן הישראל טבל גמור דא"כ האיך יעשה בתרומת המעשר דהו"ל מן החיוב על הפטור וזה פשוט:

ועיין עוד במל"מ בפ"ה מהל' תרומות ושם האריך בפירוש סוגיא זו וראיתי שכתב שם בסוף דבריו בשם תשובת מהר"מ דאין מעשרין מחד דרבנן על תרי דרבנן דזה הוי חיוב טפי והו"ל מן החיוב על הפטור ולפ"ז נראה דה"ה וכ"ש דאין מעשרין מתרי דרבנן אחד דרבנן דהוי כמן הפטור על החיוב. ולפ"ז קשיא טובא הא דא"ל לך קח מן השוק וכו' קסבר רוב ע"ה מעשרין הא האי הו"ל תרי דרבנן דכל לקוח פטור מדאורייתא והכא ודאי בממורחין מיירי דאז הם מתחייבין במעשר דבכה"ג אמרינן רוב ע"ה מעשרין הן דלא שייך אלא אחר המירוח וכמ"ש התוס' להדיא בבכורות דף י"א ע"ב ד"ה טבלים וכו' והוא פשוט. וא"כ לפיר"ת בכה"ג כל לקוח אפי' טבל גמור פטור מדאורייתא ואינו חייב אלא מדרבנן ועוד דרוב ע"ה מעשרין הם ומדאורייתא ה"ל חולין מתוקנים דאזלינן בתר רובא ומדרבנן הוא דלא אזלינן כאן בתר רובא והו"ל תרי דרבנן והאיך התיר לו לעשר על טבל ודאי המעורב דלא הוי אלא חד דרבנן והנראה בעיני דמהר"י מפרש להך דר"ש שזורי שנתערב לו טבל בטבל דרבנן דהיינו בתבואה שלקחה ממורחת מאחרים דהשתא שנתערב הו"ל נמי דרבנן ובזה מתפרשת כל הסוגיא שפיר ומיושב כל מה שהקשו התוס' כאן וא"צ לשום דוחק. והיינו דקאמר ליה לך קח מן השוק דהוי נמי תרי דרבנן וכמ"ש ופריך ולימא ליה קח מן הכותי דהוי נמי תרי דרבנן חדא דיש קנין לכותי להפקיע. ועוד כל לקוח אפי' מישראל הוי דרבנן. ומשני דאין קנין לכותי ולא הוי כאן אלא חד דרבנן והיינו משום דהוי לקוח אחר המירוח ואפילו אי מירוח הכותי פוטר לא הוי נמי אלא חד דרבנן דהיינו מפני שהוא לוקח אחר המירוח דקודם המירוח היתה חייבת מדאורייתא אי לקחה מכותי כיון דאין קנין לכותי ומשום לקוח נמי לא מיפטר כיון שלקחה קודם המירוח ומחמת שלקחה אחר המירוח הוא דמפטר מדאורייתא ואין חילוק בזה כלל בין מירוח הכותי לבין מירוח הישראל דבתרוייהו מיפטר מדאורייתא משום לוקח אחר המירוח ולא שייך בענין זה