קדושת יום טוב (ליפמן) קמט

בס"ת ג' אצבעות ובחומשין ב' אצבעות ובין דף לדף בס"ת ב' אצבעות ובחומשין רוחב גודל א' הרי דבכל הריוחים נפחתו בחומשין מבס"ת בשיעור אצבע א' וא"כ הרי יש להוכיח דכל אצבעות האמורים כאן הם בגודל דהשתא הוי בכולם בשוה דבין דף לדף בס"ת ב' אצבעות בגודל ובחומשין הוי גודל א' אבל אם נפרש דב' אצבעות דבין דף לדף אינם בגודל א"כ בחומשין דהוי בגודל אין הפחת עולה שיעור אצבע מס"ת ולא הוי בשוה לשאר חלוקי הריוחים דמתמעט בחומשין מבס"ת בשיעור אצבע א' וכן על דרך זה הגליונות של ס"ת גופיה כל א' מתמעט מחבירו באצבע א' דלמטה טפת דהיינו ד' אצבעות ולמעלה ג' אצבעות ובין דף לדף ב' אצבעות והיינו אי בגודל הוי אבל אי באצבע בינוני הרי הטפח ה' אצבעות ונתמעט שלמעלה בב' אצבעות משלמטה ואין המיעוט על דרך אחד וכן מהך דשיעור ס"ת מלמטה טפח ובחומשין ג' אצבעות נמי יש להוכיח כן דאי לאו בגודל הוי הרי נתמעט משיעור הס"ת ב' אצבעות דה' אצבעות בינונים יש בטפח והרי בשיעור הריוח של מעלה מצינו להדיא שלא נתמעט בחומשין אלא שיעור אצבע א' לחוד אלא ודאי דכולם בגודל הם והוי השתא כולם בשוה דנתמעט בחומשין מבס"ת בכל ריוח וריוח בשיעור אצבע א' וזו ראיה נכונה והטעם נראה שתיקנו להיכרא שקדושת החומשים קלה מקדושת הס"ת ומשו"ה תיקנו נוי הס"ת בקצת טפי מנוי החומשין שיהא הריוח בכל הגליונות בשיעור אצבע יותר מריוח שבחומשין ובשיעור א' סגי לכולם להיכרא. כן נראה לפי עניות דעתי ודוק:

סימן מב פלפול בדין שיעור כתיבת אותיות חוץ לשיטה:

(שם שם בגמרא) נזדמנה לו תיבה בת ה' אותיות לא יכתוב שתים בתוך הדף ושלש חוץ לדף וכו' כתב הרא"ש בהלכות קטנות וז"ל איכא לספוקי בתיבה בת ז' אותיות אם יכול לכתוב ג' חוץ לדף וכו' דשמא מגני' מילתא כשיש כ"כ אותיות חוץ לדף. ועוד דא"כ הו"ל למימר בסתם לא יכתוב רוב האותיות של תיבה חול"ד ונראה דדוקא קאמר וכו' דיותר מב' אותיות אין לכתוב חוץ לדף וכו' ודלא כמ"ש הרמב"ם ז"ל דאפילו תיבה בת עשר אותיות יכתוב חצי בתוך הדף וחצי חול"ד עכ"ל ויש לעיין דלדבריו נמי תיקשי דהו"ל למימר סתמא לא יכתוב ג' אותיות חול"ד ולא תיבה שלימה בת ב' אותיות חול"ד ותו יש לעיין במה שהוכיח דהו"ל למימר לא יכתוב רוב התיבה חוץ לדף הא מתיבה בת ג' אותיות כותבין ב' אותיות חול"ד אע"ג דהוי רוב האותיות של התיבה וכמ"ש הרא"ש בעצמו ודייק מדקתני נזדמנה לו תיבה בת שתי אותיות לא יזרקנה וכו' הא מתיבה בת ג' כותבין שתים חול"ד וא"כ יש לומר בפשיטות דמשו"ה לא קתני סתמא לא יכתוב רוב האותיות וכו' משום דמבת ג' כותבין שתים אעפ"י דהוי רוב האותיות ונהי דלענין דינא ליכא למיטעי דאיכא למידק מהך דנזדמנה לו תיבה בת שתי אותיות דמבת ג' כותבין שתים וכדדייק הרא"ש מ"מ אין לו לתנא לשנות בהאי לישנא כיון דבאמת אינו דהא זימנין דכותבין רוב האותיות של התיבה חול"ד. ועוד דאפי' לדינא אי הוי תני בהאי לישנא לא הוי לן למשבק מאי דקתני בהדיא ולמיזל בתר דיוקא וס"ד דאפילו בתיבה בת ג' אין כותבין ב' חול"ד כיון דהוי רוב האותיות של התיבה ואי משום דהוי קשיא לן דוקא דנזדמנה לו תיבה בת שתים הוי משנינן בגווני אחריני ומ"מ לא הוי מפקינן ממילתא דמתניא בהדיא לאיסורא משום הך דיוקא. והנה לפ"ז היה נראה דאדרבה יש להוכיח כדעת הרמב"ם דכל שאינם רוב האותיו' של התיבה כותבים אפילו ג' ויותר מדלא קתני סתמא לא יכתוב ג' אותיות חול"ד ומדנקט נזדמנה לו תיבה בת חמש אותיות משמע דוקא בכה"ג הוא דאין כותבין משום דהוי רוב אותיות של התיבה אבל בעלמא כותבין אבל הנראה בעיני דאין להוכיח מכאן כלל לא כדברי זה ולא כדברי זה דיש לומר דמשו"ה נקט בהאי לישנא נזדמנה לו תיבה בת חמש אותיות וכו' ולא נקט סתמא לא בהאי לישנא דכתב הרא"ש ולא בהאי לישנא דכתיבנא דאי הוי תני בחד מהני לישני הוי משמע דכותבין לכתחילה חול"ד אפילו בלא הדוחק ואפילו בתחלת השיטה אם בא לכתוב חול"ד מותר לכתוב כגון אי הוי קתני לא יכתוב רוב האותיות וכו' ומשמע אבל מיעוט או מחצה כותבין ואפי' בתחלת השיטה. ואין להקשות למה יעשה כן דיש לומר כגון דמשער ליה לפי כתיבתו שיזדמן לו בסוף השיטה תיבה בת ה' אותיות ולא יוכל לכתוב ממנה כי אם ב' אותיות בתוך הדף וע"כ לא יוכל לכותבה כאן כלל דג' אין כותבין חול"ד ומפני זה יתחיל בתחלת השיטה לכתוב שתי אותיות חול"ד ואם ישאר לו ריוח בסוף השיטה שיוכל לכתוב ד' אותיות מן התיבה בתוך הדף ואות א' חול"ד לכן אי הוי קתני לא יכתוב שלש אותיות חול"ד ה"א דשתים כותבין אפילו בתחלת השיטה להכי קתני בהאי לישנא נזדמנה לו תיבה בת ה' אותיות וכו' למימרא דדוקא בכה"ג דנזדמנה לו תיבה זו והוא צריך לכתוב עתה תיבה זו שהיא בת ה' אותיות ואי אפשר לו לכותבה כולה בתוך הדף הוא דהוי הדין כן דשלש אין כותבין בחול"ד ושתים כותבין ונקט נמי בהאי לישנא לא יכתוב שתים בתוך הדף ושלש חול"ד למימרא דבסוף השיטה מיירי דבכתבה בתוך הדף הוא קודם החול"ד דבתחלת השיטה הוי איפכא ונקט לה בהאי לישנא לאשמעינן דדוקא בסוף השיטה ונזדמנה לו תיבה זו שצריך עתה לכותבה וא"א לכתוב כולה בתוך הדף הוא דהתירו לו לכתוב שתים חול"ד אבל בתחלת השיטה לא יכתוב כלל חול"ד ואפילו אות א' ואם בסוף השיטה לא יוכל לכתוב תיבה גדולה מפני שיהיה ג' אותיות חוץ לדף יכתבנה בתחלת שיטה שתחתיה ולא התירו לו מפני זה לכתוב בתחלת השיטה חוץ לדף כלל ואמנם אכתי איכא למידק דלדעת הרא"ש הו"ל למיתני נזדמנה לו תיבה בת ששה אותיות לא יכתוב שלש בתוך הדף ושלש חול"ד אלא ארבע בתוך הדף ושתים חוץ לדף דהוי רבותא טפי דאפילו אינם רוב אותיות התיבה אפ"ה אינו כותב ג' חול"ד אלא ודאי דבכה"ג כותבין אפילו ג' אותיות חוץ לדף כיון דלא הויין רוב התיבה ועיקר הקפידא הויא ברוב אותיות התיבה ולהכי א"ש דנקט בת חמשה אותיות משום דבתיבה בת שלשה אותיות מותר לכתוב שתים אע"ג דהויא רוב התיבה וכמו שדקדק הרא"ש ונקט מנין חמשה שהוא הראשון אחר מספר השלשה במציאת דבר זה שאסור לכתוב הרוב ממנו חוץ לדף ובארבע אינו חידוש כלל כיון דהוי ג' מרובה יותר מא' שלש פעמים ורובא כי האי ודאי דאין לכתוב חול"ד ונקט חמשה דהרוב הוא באות א' לבד מרובה מן המועט. וזה ניחא אי עיקר הטעם הוי משום רובה של תיבה אבל אי עיקר הטעם הוי משום ג' אותיות הוי ליה למינקט בכה"ג דלא הוי רובא כי היכי דלא נטעה ואי לא חייש לטעות הו"ל למינקט ארבע דהוא מנין הקודם דשייך ביה האי דינא וצריך ישוב בזה לדעת הרא"ש וגם דברי הרא"ש עצמו צריך ישוב במאי דדייק דהו"ל למיתני סתמא לא יכתוב רוב אותיות התיבה דאינו דיוק כלל וכמ"ש ולפי דבריו אדרבא למאי דס"ל איהו יש לדקדק טפי אמאי לא קתני סתמא לא