קדושת יום טוב (ליפמן) קמו

בקודש ולא מורידין וכן גרס רש"י במשנה וכן התוס' וכן הוא גי' הרמב"ם שפסק כן בפ"ג מהל' ביהב"ח וע"כ צ"ל דשולחן זה של שיש היה כלי שרת דאי כלי חול היה היאך היה מניח עליו לחם הפנים הא איכא הורדה מקדושתו דכבר נתקדש בכ"ש וכדתנן במתני' לקמן (דף צ"ה ע"ב) דאפייתן בפנים ודייק מינה דתנור מקדש וזה דוחק לומר דהך דשולחנות אתיא כמ"ד אין תנור מקדש. ועוד דבלא"ה דוחק הוא לפרש דשל חול הוי כיון שהיה עומד באולם אצל פתח ההיכל ויותר איכא הורדת קדושה ממעלתה במה שנותנין לחם הפנים על כלי חול. ואפילו למ"ד אין תנור מקדש מ"מ גנאי הוא לתתו לכתחלה על כלי חול כיון שכבר נטלו אותו להביאו להיכל ועוד דה"ל לפרושי דשל חול היה. ובפשיטות משמע דכלי שרת היה ואין לומר דמש"ה הותר בשל שיש משום דלא אפשר וכמ"ש התוס' לקמן שם בשם ירושלמי מפני שהוא מרתיח דאי מן הדין אין עושין כלי שרת כ"א של מתכות, משום הך דמעלין בקודש לחוד אין לעשות כלי שרת דהוי שלא כדין ואין הצורך כל כך שנדחה מפני זה האי דינא דאין עושין כ"ש כ"א של מתכות ואם אי אפשר בשל מתכות לא ניעבדיה כלל דאין בו שום צורך כ"א להראות שמעלין בקודש וכן הוא במשנה וכמו שפירש רש"י לקמן ובמסכת תמיד (דף ל"א ע"ב) דמשני מפני שמרתיח היינו אהא דפריך מכדי אין עניות במקום עשירות וכו' ועל זה משני שפיר מפני שמרתיח. אבל אי נימא דאין רשאין לעשות כ"ש כי אם של מתכות ליכא לשנויי כן דמכל מקום אכתי תקשי לא ניעבדיה כלל. ועוד למאי דלא ידע אכתי מהך דמרתיח הוה ליה למיפרך בפשיטות והא אין עושין כלי שרת כי אם של מתכות אלא ודאי משמע דעושין כ"ש מכל דבר ובשל עץ דוקא פליגי וכמ"ש אמנם לדעת הרמב"ם ע"כ צריך לדחוק דשל חול היה השולחן של שיש ומתניתין איכא למימר דאתיא כמ"ד אין תנור מקדש וליכא גנאי כל כך לתת את הלחם על כלי חול מיהו לדידיה תיקשי דאיהו פסק כמ"ד תנור מקדש וכדאיתא בספי"ב מהלכו' מעה"ק ובפ"ה מהל' תמידין ומוספים וע"ש בלחם משנה דהוכיח מדברי הרמב"ם דס"ל דאפילו עשרון מקדש יע"ש וכיון שכבר נתקדש הלחם היאך אפשר שהיו מורידין אותו מקדושתו לתתו על כלי חול כדי שאח"כ יהיו מעלין אותו וזה דבר שאינו מסתבר כלל ודברי הרמב"ם צריכין ישוב ואין להאריך כאן:

אמנם מ"ש בטורי אבן שם דהא דאמרינן הכא דחצוצרות של משה פסולין לדורות לאו דכאותן חצוצרות פסולין לדורות דהיינו בשל כסף דהן עצמם הוא דפסולין אבל לעשות אחרים משל כסף אינן פסולות בהא ודאי הדין עמו וכדקתני במתני' דתמיד דשתי חצוצרות של כסף בידם אלמא אינן פסולין משל כסף אבל מ"ש דאינן כשירים אלא בשל כסף. ואיברא דהרמב"ם כתב כן בפרק ג' מהלכות כלי המקדש יע"ש. אבל לא ידענא עיכובא לדורות מנ"ל דהא דילפינן עיכובא היינו מהויה וכדאמרינן כאן הא כתיב בהדיא לך דהיינו קרא דוהיה לך דילפינן מיניה דלו בלבד הן כשירים א"כ והיו נמי נימא דאותן שלו מעכב בשל כסף ולדורות מנ"ל דמעכב. ואפשר לומר קצת מדהוצרך למכתב גבי מנורה מקשה היא למעוטי חצוצרות דאין מקשה מעכב דעיכובא דוהיו אלדורות נמי קאי דאי אהנך דמשה בלבד לא היה צריך למכתב קרא יתירא משום זה דלא נטעה דגם מקשה מעכב גבי חצוצרות כיון דליכא נפק"מ בזה לענין דורות כלל ומשום דלא ליטעי משה בלבד לא מסתבר דליכתב קרא יתירא גבי מטרה בשביל זה כן אפשר ליישב קצת לדעת הרמב"ם ואף שהוא קצת דוחק ועמש"ל בס"ד דליכא למימר דמחוקה ילפינן עיכובא לדורות יע"ש ודוק היטב:

סימן לט בענין דנ"ל ישוב קושית התוספות וקושית דגאון טורי אבן:

שם בא"ד אבל קשה דבמסכת תמיד תנן ושתי חצוצרות של כסף בידם וכו' עכ"ל בספרים שלפנינו ליתא של כסף בהדיא אלא שתי חצוצרות בידם סתם ובתויו"ט הגיה של כסף ע"פ דברי התוספות אלו יע"ש ואמנם אפי' לפי גי' התוס' לא ידענא מאי קושיא דמ"מ היכי מוכח מהתם דאיכא עיכובא בשל כסף דילמא כשירים הם מכל דבר שעושין מהם כלי שרת ומיהו של כסף היו משום דאין עניות במקום עשירות כמו במנורה כשהעשירו עשו של כסף אע"ג דבשל כסף ליכא מצוה טפי משאר מתכות דדוקא זהב הוא דהוי מצוה לכתחלה כדכתיב קרא אבל בכסף לא מצינו דליהוי מצוה מן התורה לכתחלה טפי משאר מתכות אלא ודאי משום דאין עניות במקום עשירות הוא דעשאוה משל כסף ואין לומר דאי כשירים מכל דבר והא דעשאוה משל כסף היינו משום דאין עניות במקום עשירות א"כ ה"ל למיעבד של זהב ז"א דאמרינן בר"ה (דף כ"ז) אהא דתנן שם בשופר של ר"ה דפיו מצופה זהב ובשל תענית מצופה כסף ופריך מ"ש התם דזהב ומ"ש הכא דכסף ומשני אב"א וכו' ואב"א התורה חסה על ממונן של ישראל א"ה התם נמי ניעבד דכסף אפ"ה כבוד יו"ט עדיף אלמא היכא דליכא כבוד יו"ט לא עבדינן של זהב משום דהתורה חסה על ממונן ש"י ולא אמרינן בזה אין עניות במקום עשירות והא דאמרינן בתמיד [דף ל"א] אהך דשולחן מכדי אין עניות במקום עשירות היינו משום דהיה של שיש דהוי דרך עניות טפי אבל של כסף אין זה דרך עניות תדע דהתם גופי' קאמר בהאי לישנא מכדי אין עניות וכו' ניעבדי' דכסף ניעבדי' דזהב אלמא אי הוי עבדינן דכסף לא הוי קשה הא אין עניות וכו' ויתיישב בזה מה שהקשה בס' טורי אבן בר"ה שם אהא דמשני התורה חסה וכו' מהך דמנחות לקמן [דף פ"ט] גבי נרות של מנורה כו' א"ד כו' א"ד מלמעלה למטה משום דאין עניות במקום עשירות והקשה שם בטו"א הא תקיעת שופרות עם חצוצרות בתענית היה במקדש ולא אמרינן אין עניות משום חסה עכ"ל ולפי דברינו דבשל כסף לא אמרי' אין עניות כו' יתיישב קושייתו והא דגבי מנורה כשחזרו והעשירו עשאוה של זהב היינו משום דבמנורה מצוה לכתחלה מן התורה לעשותה של זהב אבל בשאר כלי המקדש משל כסף לשל זהב לא אמרינן אין עניות במקום עשירות אדרבא אמרינן התורה חסה על ממונן ש"י וגם בטעם שכתב בטורי אבן שם דלא אמרינן התם אין עניות וכו' נמי א"ש דלא עבדי חצוצרות של זהב:

ועוד נראה דלא אפשר לעשותן של זהב משום הא דאמרינן בר"ה [דף כ"ו ע"א] מפני מה אין כ"ג נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים דאין קטיגור נעשה סניגור ומסקינן עלה דשופר כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי יע"ש והני חצוצרות דקרבן ודאי דלזכרון קאתו כדכתיב בקרא להדיא ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם וגו' והיו לכם לזכרון וגו' ועיין בשורי אבן שהוכיח שם דהאי לזכרון קאתי דאמרינן בשופר היינו נמי מהאי קרא דוהיו לכם לזכרון יע"ש ועיקר קרא בחצוצרות דקרבן הוא דכתיב וכיון דאינהו לזכרון קאתו משום הכי לא עבדינן של זהב דאין קטיגור נעשה סניגור והא דתנן בשופר