קדושת יום טוב (ליפמן) קמד

מצות לבן וקיים מצות תכלת אע"ג דאין כאן אלא ב' חוטי תכלת מ"מ אע"ג דלמצות לבן לא מהני אפ"ה מהני להכשיר תכלת להשלים מנין הד' חוטין יע"ש ולא אמרינן מגו דלא מהני לגבי' דנפשי' לא מהני נמי לגבי' דחברי' וזה היפך מסברתם דכאן מיהו כיון דהך דלעיל לא קיימא למסקנא לא איכפת להו אי קאמרינן בכה"ג אע"ג דבאמת לא מסתבר כן ובהכי מתיישב מה שדקדקו התוס' לעיל ד"ה לרבי וכו' דלמסקנא לא נצטרך לתירוץ דרב יהודה דלפי מ"ש גם למסקנא צריך לומר כתי' דרב יהודה דגם לרבנן אין לפרש דחיסר מצוה דלבן וקיים מצות תכלת דהרי אין בו תכלת אלא ב' חוטין והנך דלבן לא משלים למנין ד' חוטין מגו דלא מהני למצוה דנפשי וכו':

ומיהו באמת כבר כתבתי לעיל בדברי התוס' דע"א בד"ה התכלת וכו' דאינה קושיא מה שהקשו הרי אין כאן אלא ב' חוטין יע"ש במ"ש בס"ד ובאמת סברתם דכאן נכונה טפי דלא מסתבר למיחשבינהו להני חוטין כמו דאיתנהו לחצאין וכעין שכתב הר"ן בהך דדופן סוכה ושבת מיהו כל זה ניחא בזמן דהוו תכלת ולבן ואיגרדום תכלת וקאי לבן דשפיר איכא למימר מגו דלא מהני למצות תכלת דאין השלם מועיל להו דהויין ב' מצות לא מהני נמי להשלים מנין ד"ח לצאת ידי מצות לבן אע"ג דלענין זה מצוה א' הם אבל בזמן הזה דאין לנו אלא לבן וכל הד' חוטין הם לבן ואין כאן שתי מצות כלל מ"ט לא נימא דמהני השלם להנך דאיגרדום להחשיבן כמאן דאיתנהו להשלים מנין ד' חוטין דהשתא ליכא מגו ולא הוי החשיבות לחצאין מיהו גם בזה אפ"ל דנראה להו להתוס' כמו' דמיפסל באיגרדום תכלת וקאי לבן לרבנן דס"ל שתי מצות הן ה"נ השתא דליכא תכלת ועבדינן כל הד' חוטין לבן כיון דהב' מהם הם במקום תכלת לא עדיפא מאלו היו תכלת ממש וכיון דבתכלת ממש הוי מיפסל כל הציצית בכה"ג ה"נ השתא מיפסלו ואע"ג דטעמא ליתא הכא כמו בתכלת מכל מקום כיון דעיקר מצות ציצית הוי בתכלת ולבן ואי עבדינהו כמצותן אינן כשירין בגרדומי' השתא דלא עבדינהו כמצותן כ"ש דאין להכשיר בגרדומי' כלל כן נראה בעיני סברת התוס' בזה ומ"ש התוס' ומיהו נראה למאי דבעינן בלבן נמי ד"ח א"כ חד מצוה נינהו וכו' נ"ל כוונתם בפשיטות למ"ש לעיל בס"ד בדברי רש"י בר"פ באריכות דלמאי דפי' רש"י דבעינן בלבן נמי ד' חוטין ס"ל דלרבנן נמי ס"ל דתכלת ולבן מצוה א' הן וזו היא ג"כ דעת הרמב"ם יע"ש וכן הוא בדברי' הרמב"ם בהלכותיו והביאו ב"י בסי' י"ב וכן כתבתי לעיל בדברי התוס' ד"ה לרבי וכו' דהתוס' נמי ס"ל כן והשתא לפ"ז אתיא כל הסוגיא שפיר אליבא דהלכתא דגם לרבנן מועיל השלם לגרדומין למיהוי כמאן דאיתנהו בעיני' כיון דמצוה א' הם ודברי ר"ת נמי אתיין שפיר לפ"ז:

ואמנם לפ"ז לא א"ש מ"ש אח"ז ומיהו לא מסתבר דסוגיין לא הוי כרבנן וכו' דהא השתא לפי מ"ש דלרבנן נמי מצוה א' נינהו אתיא סוגיא שפיר כרבנן ואפ"ל משום דמספקא להו נמי דילמא לא בעינן אלא ב' דהשתא ודאי שתי מצות הן ונהי דדברי ר"ת מתיישבין בזה מ"מ הסוגיא לא הויא כרבנן דלרבנן נהי דיצא ידי מצות לבן דבב' חוטין סגי מ"מ ידי תכלת ודאי לא יצא ובסוגיא משמע בפשיטות דגרדומי תכלת כשירים היינו לצאת ידי מצות תכלת דלצאת ידי לבן פשיטא כיון דאפילו ליתנהו לגמרי לא מעכבי ועוד מדבעינן ביעור כדי עניבה ש"מ דלהכשירן למצות תכלת הוא דקאמר ופשט לישנא דכשירים נמי משמע הכי וקאי האי ומיהו לא מסתבר אהא דכתבו ואי לא בעינן אלא ב' וכו' דלא מסתבר לומר כן אלא ודאי גם לרבנן ד' בעינן וס"ל נמי דמצוה א' נינהו ובזה ניחא לי נמי לישנא דועוד י"ל שכתבו אח"ז ודוק היטב:

ודע דמדברי הרא"ש נראה להדיא דס"ל דלרבנן דס"ל דאין מעכבין זא"ז שתי מצות הן ואפ"ה בעינן ד' חוטין אפי' מלבן לחוד או מתכלת לחוד יע"ש היטב ומטעם זה דחה דברי ר"ת דס"ל דהאידנא דעבדי' ד' חוטין לבן אם נפסקו שני חוטין כשר דלרבנן דס"ל שתי מצות הן אין השלם מועיל לחבירו יע"ש ולדבריו צ"ל ככל מ"ש לעיל ואמנם לדבריו צריך ישוב הא דאמרינן ומאן תנא דפליג עליה דרבי וכו' שאמר משום ר"י בן נורי אין לו תכלת מטיל לבן דמשמע בפשיטו' דלכתחילה יכול לעשות כן להטיל לבן לחוד וללבוש הטלית ואעפ"י שחיסר עדיין מצות תכלת וע"כ צ"ל כשיט' הר"י שהבאתי לעיל דס"ל דאין איסור בלבישה דטלית בלא ציצית אלא דאח"כ חל עליו מ"ע דציצית וכיון דאין לו אינו עובר בעשה וצ"ל דאפילו איסור דרבנן אין כאן וע"כ צריך לחלק בין הך דהכא להך דשחיטת חיה ועוף ביו"ט היכא דאין לו עפר לכסות דאסור לשחוט והיינו משום דהכא מקיים מיהת מצות לבן בלבישה זו וכשלא ילבש לא יקיים שום מצוה לא אסרו רבנן ואע"ג דהתם נמי איכא מצוה דשמחת יו"ט י"ל דשמחת יו"ט אפשר לקיים בדבר אחר ובשביל מניעה זו לא ידחה שמחת יו"ט לגמרי משא"כ הכא דכשנאסר לו ללבוש בלא תכלת יבטל ממנו מצות ציצית לגמרי לא אסרו רבנן. אמנם לפ"ז קשיא לי טובא הך דלעיל ס"פ הקומץ דאמרינן אפלוגתא דר' ישמעאל ורבנן מאי בינייהו מ"ט לא ניחא ליה בפשיטות דאיכא בינייהו היכא דאין לו כל הד' ציציות אם יטיל הנך דאית ליה ודומיא דהך דתכלת ולבן דפליגי רבי ורבנן ודומיא דהך דתפילין ש"י וש"ר ואפשר ליישב קצת דדוקא אין לו תכלת מטיל לבן ולא אמרינן דלא ילבש עד שיהא לו תכלת משום דתכלת לציצית אינו בנמצא כ"כ וכדאמרינן לקמן דף מ"ג ע"ב מלה"ד למלך וכו' לאחד אמר הבא לי חותם של זהב וכו' ואי נימא דלא ילבשנו עד שיזדמן לו תכלת יתבטל הרבה ממצות ציצית להכי לא אסרו רבנן ללובשו אעפ"י שבלבישה מחסר מצות תכלת מ"מ אם לא ילבשנו יתבטל הרבה ממצות ציצית אבל היכא דהוי איפכא דיש לו תכלת ואין לו לבן יש לומר דאסור מדרבנן ללבוש כן כיון דבקל יכול למצוא לבן מוטב שיתבטל זמן מועט ממצות ציצית דאינן עליו חובה כשלא ילבש טלית בת חיובא משילבש ויחסר מצות לבן בידים דהוי עליו חובה לאחר הלבישה ודוקא נקט אין לו תכלת מטיל לבן אבל איפכא לא דאסור מדרבנן וכמ"ש ודאמרי רבנן אין מעכבין זא"ז דמשמע בין תכלת את הלבן בין לבן את התכלת היינו מדאורייתא אבל מדרבנן יש חילוק ואתי שפיר נמי לעיל דלא אמרינן בפשיטות איכא בינייהו היכא דאין לו כל הד' ציציות אם יטיל ג' וילבשנו משום דלכו"ע אסור ללובשו מדרבנן דבקל יכול למצוא עוד אחד ולא מסתבר לאוקמי דס"ל כרבי דתכלת מעכבת את הלבן ומיירי בשאין לו תכלת לאחרונה ולא ניחא לי' לאוקמי תרוייהו כרבי ולא כרבנן דהלכתא כוותייהו וכבר הארכתי בענין זה בס"ד בס"פ הקומץ ובר"פ בדברי רש"י וכאן קצרתי קצת ובעיון שם יובנו הדברים היטב:

סימן לח פלפול בדין חצוצרות של דורות אם צריכים להיות דוקא של כסף או לאו דוקא ושקלא וטריא בדברי הרמב"ם ז"ל. וויכוח עם הגאון בעל שאג"א בספרו טורי אבן (מנחות דף כ"ח ע"א) ת"ר מנורה היתה באה מן העשת ומן הזהב עשאה מן