קדושת יום טוב (ליפמן) קמג

במקום תכלת ה"נ אי איגרדום שתים ונשאר בהם כדי עניבה כשר וע"ז דקדקו התוס' דע"כ לא אמרינן הכא דאי איגרדום חד וקאי אידך דכשר אלא לרבי דס"ל דתכלת ולבן מצוה א' הם מועיל השלם להך דאיגרדום למיחשבי' כאלו איתי' בעיני' אבל לרבנן דס"ל שתי מצות הן אין השלם מועיל לחבירו כלום והנך דאיגרדום כמאן דליתנהו דמי ובזמן דהוי תכלת ולבן אי איגרדום תכלת וקאי לבן אין הלבן השלם מועיל לתכלת כלום והנך תכלת דאיגרדום כמאן דליתנהו דמי ואין כאן אלא שני חוטי לבן והשתא לרבנן בכה"ג ידי תכלת ודאי לא יצא אלא אפי' ידי לבן נמי לא יצא דאע"ג דאין מעכבין זא"ז מ"מ ד' חוטין בעינן לעיכובא והרי הכא אין כאן אלא ב' חוטין ה"נ השתא לדידן דאין לנו תכלת ועבדינן ד' חוטין מלבן ב' במקום תכלת וב' משום לבן יש להם דין זה דאין השלם מועיל להנך דאיגרדום והנך גרדומי' כמאן דליתנהו דמי ופסול דד' חוטין מעכבין ואע"ג דהשתא אין כאן שתי מצות דהרי אין כאן אלא מצות לבן בלבד מ"מ כיון דב' מהם במקום תכלת הויין יש ליתן להם דין התכלת והלבן וכמו בתכלת ולבן אם נפסקו שני חוטים אפי' אי נשתייר בהו כ"ע פסולים לרבנן דשתי מצות הם ואין השלם מועיל לחבירו ה"נ השתא דכולהו לבן כיון דב' מהם במקום תכלת הו"ל כשתי מצות ואין השלם מועיל להאי דנפסק והוי כמאן דליתנהו ואין כאן ד' חוטין:

ואמנם מה שיש לעיין בזה דנהי דלרבנן תכלת ולבן שתי מצות הם היינו דבלבן בלא תכלת יצא ידי לבן וכן בתכלת בלא לבן יצא ידי תכלת אבל לענין מנין החוטין כיון דבחד מינייהו נמי ד' חוטין בעינן ולא יצא ידי מצות א' מהם אלא א"כ יש בו ד' חוטין וכשהם שניהם ביחד בד' חוטין בתרויי' סגי א"כ לענין מנין הד' חוטין גם לרבנן תכלת ולבן מצוה א' הם דהא לא יצא ידי מצות לבן בלא ב' החוטין של תכלת דמשלים מנין הד' חוטין וכן לא יצא ידי תכלת בלא ב' החוטין של לבן דמשלים מנין הד' חוטין וא"כ היכא דאיגרדום חד מינייהו נהי דידי מצות האי דאיגרדום לא יצא דלענין זה לא מהני השלם למיחשבינהו כמאן דאיתנהו אבל לענין לצאת ידי האי דקיים דהיינו להשלים מנין הד' חוטין מ"ט לא מהני השלם להאי דאיגרדום דהא לענין מנין החוטין מצוה א' הם דלא יצא ידי א' מהם בלא השלמת מנין החוטין של אידך והשתא לימא דאהני השלם להאי דאיגרדום למהוי כאלו איתיה בעיני' להשלים מיהת מנין הד' חוטין ויצא מיהת ידי מצותו של השלם ומיהו בזה יש לומר כיון דלא מהני השלם להאי דאיגרדום לענין לצאת ידי מצות האי דאיגרדום כיון דשתי מצות הם ה"נ לא מהני לענין להשלים מנין הד' חוטין אע"ג דלענין זה מצוה א' הם דלא מהני השלם להחשיב להאי דאיגרדום לחצאין וכמו דלא מהני למצוה דאידך ה"נ לא מהני למצוה דנפשי' ואמנם אכתי הניחא בזמן דהוו תכלת ולבן ואיגרדום תכלת שפיר איכא למימר מגו דלא מהני הלבן לתכלת דאיגרדום למיחשבי' לצאת ידי תכלת לא מהני נמי למיחשבי' לענין להשלים הד' חוטין לצאת ידי הלבן אלא השתא דאין לנו תכלת וכל הד' חוטין הם לבן מ"ט לא מהני השלם להאי דאיגרדום למיחשביה להשלים הד' חוטין לצאת ידי מצות לבן דלענין זה מצוה א' הם וכולן להשלים מנין ד' חוטין לצאת ידי מצות לבן הוא דאתי ומגו אין כאן ואפשר דזהו כוונת התוס' שכתבו ומיהו נראה למאי דבעינן בלבן נמי ד' חוטין א"כ חד מצוה נינהו וכו' ואמנם פשט לשון התוס' לא משמע כן ותו קשיא לי מנ"ל להתוס' להוציא פשט הסוגיא מדרך ההלכה דנימא דכל הסוגיא הוי דלא כהלכתא הך דבני ר"ח ודפריש שמואל שיור גרדומים וכן כל הנך בעיות דבעינן בשיעור כדי עניבה וכן כל הנך דלקמן דף ל"ט דאיתמר משמי' דרב אם נפסק החוט מעיקרו כל הנך לדברי התוס' הם דלא כהלכתא דלרבנן אין חילוק כלל בין נשתייר כ"ע בין לא נשתייר ולא משכחת לה גרדומין כשירים לרבנן כלל מנ"ל כן הא איכא למימר איפכא אע"ג דלרבנן תכלת ולבן שתי מצות הן מ"מ כיון דידי א' מהם לא יצא אלא א"כ יש בו מנין ד' חוטין ומהני כל א' לחבירו להשלים מנין ד' חוטין ולענין השלמת המנין הוי להו מיהת מצוה א' ומהני השלם להאי דאיגרדום למיחשבי' כאלו איתי' בעין להשלים מנין ד' חוטין לצאת ידי מצות השלם ומגו דמהני לענין זה מהני נמי למיחשבי' כאילו איתנהו בעין לצאת ידי מצות האי דאיגרדום גופי' והשתא אתי הכל שפיר אליבא דהלכתא ואין לומר דמשו"ה פשיטא להו להתוס' דלרבנן אין השלם מועיל להנך דאיגרדום אפי' להשלים מנין ד' חוטין דמצוה א' הן דאינו מועיל למצוה דאידך ולא אמרינן איפכא וכמ"ש משום דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אית להו למימר מגו לחומרא דהא מצינו בכעין זה דאית לן למימר מגו להחמיר ומגו להקל ואמרינן לי' להקל בסוכה דף ז' דאמר רב' סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כשר מגו דהוי דופן למבוי הוי דופן לסוכה ופי' שם הרא"ש והר"ן דבמידי דאורייתא מיירי התם ואליבא דמ"ד לחי משום מחיצה והזורק לתוכו חייב מדאורייתא אמרינן מגו דהוי דופן למבוי הוי דופן לסוכה ואע"ג דבלאו מגו לא מהני לסוכה אפי' מדאורייתא ומה"ט בחול פסולה ואפ"ה בשבת כשירה משום מגו יע"ש ואפי' לפי מה שפירשו התוס' שם דמיירי בכה"ג דמדאורייתא הסוכה כשירה בלא מגו ומדרבנן הוא דפסולה יע"ש ע"כ לא כתבו כן אלא משום דס"ל דלענין שבת נמי לא מהני האי לחי אלא לאיסור דרבנן ולזה הוצרכו התוס' לפרש דלענין סוכה נמי במידי דרבנן מיירי יע"ש אבל אי הוי מהני לענין שבת במידי דאורייתא הוי ניחא להו דאפילו במידי דאורייתא מהני לענין סוכה מטעם מגו אלמא אע"ג דאיכא למימר איפכא מגו דלא מהני לסוכה לא מהני לשבת דהוי להחמיר אמרינן לי' בכה"ג דהוי להקל ולא להחמיר ואם כן הכא נמי מאי קושיא אי אמרינן האי מגו להקל ומגו דמהני למצות לבן השלם להשלים המנין מהני נמי למצות תכלת. אמנם באמת גם שם הקשה הר"ן מ"ש דאמרינן האי מגו להקל ולא אמרינן לי' איפכא להחמיר ותירץ שם משום דבאידך דרב' דאמרינן מגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת התם ע"כ א"א לומר איפכא וכמ"ש שם לעיל מינה דהרי אמרה תורה לעשות סוכה כזו לכל שבעת הימים והרי שבת בכלל שבעת הימים אלמא דגם בשבת כשירה ולא אמרינן מגו להחמיר ואי אפשר נמי שתתיר המחיצה לחצאין ממילא דאית לן למימר איפכא מגו דמהני לסוכה מהני לשבת ומינה ילפינן דאית לן למימר בענין מחיצה דשבת וסוכה מגו להקל ולענין מבוי שיש לו לחי נמי אמרינן מגו דהוי מחיצה לשבת וכו' דהוי להקל יע"ש ודוקא לענין זה הוא דאמרינן להקל אע"ג דאיכא למימר להחמיר משום דגלי קרא גבי שבת וסוכה אבל בעלמא בכה"ג ודאי מסברא אית לן למימר מגו להחמיר ולא להקל במידי דאורייתא דבכל כה"ג היכא דאיכא למדרש להקל ולהחמיר במידי דאורייתא דרשינן לי' להחמיר. ואמנם אכתי יש לעיין דהכא פשיטא להו להתוס' דכמו דלא מהני הלבן השלם לתכלת דאיגרדום לצאת ידי מצות תכלת ה"נ לא מהני ליה להשלימו למנין ד' חוטין לענין לצאת ידי מצות לבן מטעם דאית לן מגו דלא מהני וכו' וזה סותר למ"ש לעיל בע"א ד"ה התכלת וכו' שכתבו שם לתרץ אהא דאמרינן דחיסר