קדושת יום טוב (ליפמן) קמא

אם בלא דחי' לא מקיים כמצותו לא מקרי אפשר לקיים את שניהם דומיא דאמרינן ביבמות דף כ"א דפריך אהא דר"ל מהא דואם בעלו קנו ואע"ג דאפשר בחליצה ומשני כי אמינא אנא היכא דמקיים מצוה אבל הכא חליצה במקום יבום לאו מצוה היא דהיינו משום דיבום עדיף מחליצה וה"נ בהך דלבן ותכלת דאע"ג דבדיעבד יצא בלבן לחוד מ"מ כיון דמצוה לכתחילה בתכלת לא מקרי אפשר לקיים את שניהם בלבן לחוד ועוד יתבאר מזה אי"ה:

סימן לו פלפול בדין גרדומי ציצית (שם ע"ב גמרא) אלא אמר רבא לא נצרכה אלא לגרדומין דאי איגרדום תכלת וקאי לבן ואי איגרדום לבן וקאי תכלת לית לן בה. הנראה דלפ"ז פי' דמתני' התכלת אינה מעכבת את הלבן היינו דאי איגרדום תכלת אינה מעכבת הלבן לפוסלו אלא כשר הוי ויש לעיין דמה"ת למיפסל את הלבן כיון דהלבן הוא שלם ואי הוי אמינא למיפסל גרדומין התכלת דאיגרדום הוא דהוי מיפסל ולא הלבן שהוא שלם ונהי דרבי ס"ל דמעכבין זא"ז ולבן בלא תכלת לאו כלום הוי מ"מ אי עביד תכלת אחר להדי לבן זה מתכשרי דבלבן אין כאן שום פסול אפילו חי גרדומין לאו כלום הוי ומאי עיכובא שייך בלבן דהוצרך לומר דאינה מעכבת את הלבן ואי בעי לאשמעינן דגרדומי חד מיני' לא מיפסלי הו"ל למימר סתמא התכלת אינה מעכבת והלבן אינו מעכב מיהו אי נימא דגרדומין לאו כלום הן והוי כאלו אין כאן תכלת כלל ומשום לבן לחוד הוא דמתכשר כל הציצית א"ש דנקט דהתכלת אינה מעכבת את הלבן דאע"ג דהוי כאלו אין כאן תכלת מתכשרי הציצית בלבן דאישתייר והיינו אינה מעכבת הלבן דמתכשר בלבן לחוד דומיא דמפרשינן אי כרבנן אתיא ובלבן לחוד מעיקרא יצא לגמרי ידי ציצית וכמש"ל בס"ד בפירוש רש"י דר"פ ה"נ נפרש לרבי לענין סופן היינו דאיגרדום תכלת כשר בלבן לחוד ואע"ג דבתחלתן ס"ל לרבי דמעכבין זא"ז בסופן מודה היכא דמעיקרא הוי תרוייהו ואיגרדום חד מיני' כשר וכה"ג מצינו לענין אזוב בפרה פי"א ומייתינן לה בסוכה דף י"ג דלר' יוסי בתחלתן בעינן שלשה לעכב ושיריו כשר בשנים ולרבנן תחלתו שנים לעכב ושיריו א' כשר יע"ש והכי נמי איכא למימר לרבי דבתחלה בעינן תרוייהו לעיכובא שיריה כשר בא' מהן וזהו דעת הרמב"ם כפי מה שפי' הרב"י באו"ח סי' י"ב יע"ש דבסופן מתכשר בחד מינייהו ואע"ג דבתחלה מעכבין זא"ז יע"ש והא דמייתי מבני ר' חייא יש לפרש דמייתי מבני ר"ח דתכלת שוה לאזוב לענין גרדומין וה"ה דשוה לענין זה דאזוב דאע"ג דתחלתן שנים לעכב שיריו א' כשר ה"נ בתכלת ולבן דתחלתו שניהם לעכב שיריה בא' מהם כשר:

ובזה מתיישב לי מה שדקדקו התוס' בסוכה שם אהך דבני ר"ח דלמה הוצרכו לומר הך דגרדומי אזוב הא מתני' היא בפרה וגרדומיו כ"ש יע"ש דמה שתירץ דמשום אזוב דמצורע איצטריך הוא דוחק דבתוס' דפרה מיתנייא לענין אזוב דפרה בהאי לישנא ושם הגי' גרדומי ציצית כשירים וגרדומי אזוב כשירים יע"ש ולפמ"ש א"ש דעיקר מילתא אתי לאשמעינן דגרדומי תכלת כשירים ונקיט בהדי' גרדומי אזוב לאשמעינן דתכלת ואזוב שוים ונפ"מ לרבי דס"ל דבתחילתן שניהם לעיכובא בסופן מודים דאם נשתייר א' מהם כשירה דומיא דאזוב ועיקר מילתא דבני ר"ח אליבא דרבנן נמי אתיא ובאיגרדו' כולהו אלא שנשתייר מהם מקצת וכדמפרשינן בסמוך וכמה שיעור גרדומיה וכו' והך מילתא ע"כ אבני ר"ח קאי ולאו אהך דרבא מדפריש שמואל שיעור כדי לעונבן ושמואל הא לית לי' כתי' דרבא דהא איהו מפרש לעיל מתני' ללוי לענין להקדים ומזה יש להוכיח דהך דבני ר"ח דגרדומי תכלת לא מיירי באיגרדום חד מיני' ואידך קיים לגמרי דאי כפשטא דבאיגרדום תכלת לחוד מיירי ולבן קיים א"כ ע"כ אליבא דרבי הוא דהוי דלרבנן פשיטא דהא אפי' מעיקרא אי לא עביד אלא לבן כשר וכ"ש היכא דעביד נמי תכלת ואיגרדום תכלת ולבן קיים דכשר ותו למה לי בגרדומים שישתיירו כדי עניבה הא אפי' איגרדומי לגמרי לרבנן כשר בלבן לחוד אלא ע"כ נצטרך לומר דאליבא דרבי קאמרי ושמואל נמי דקמפרש למילתייהו דשיעור גרדומים שנשתיירו כדי לעונבן אליבא דרבי הוי וא"כ כיון דשמואל נמי ס"ל אליבא דרבי כדרבא דאי איגרדום חד וקאי אידך כשר קשיא למה לא מפרש שמואל נמי מתני' כן דהתכלת אינה מעכבת את הלבן באיגרדום תכלת וקאי לבן וכן הלבן אינו מעכב וכו' בכה"ג ולמה ליה לדחוקי לפרושי לעיל מתני' בלקדם ורישא בטלית שכולה תכלת וסיפא בסדין בציצית דהוי דלא כהלכתא וכמש"ל בס"ד ואפי' נימא דסדין לאו דוקא וכמ"ש התוס' לעיל מ"מ ניחא הוי טפי לפרושי באיגרדום ומיירי בכל עניני בגדים ורישא וסיפא בחד גוונא אלא ודאי נראה דבני ר"ח באיגרדום כולהו חוטין מיירי ובין לרבי ובין לרבנן קאמר וע"ז פי' שמואל דבעינן שיור כדי עניבה והשתא א"ש דלא מפרש שמואל מתני' לענין גרדומין משום דלא ס"ל לשמואל הא דרבא דס"ל אליבא דרבי דבסופן אי איגרדום חד מיני' כשר באידך אף על גב דבתחלתן מעכבין זא"ז ושמואל ס"ל דבסופן נמי אי איגרדום חד מיני' לגמרי לא מתכשר באידך כיון דמעכבים זא"ז לרבי ולהכי לא מפרש מתני' בגרדומים דאי איגרדום חד מיני' לגמרי לרבי פסול ואי באיגרדו' ונשתייר כדי עניבה אפי' איגרדום תכל' ולבן בכה"ג נמי כשר ומאי התכלת אינה מעכבת את הלבן שייך בזה:

ואמנם אכתי י"ל דבני ר"ח באיגרדום תכלת לחוד מיירי ולבן קיים אפ"ה אתיא שפיר כרבנן לפי מה שפירש"י לעיל דלרבנן דאין מעכבין זא"ז אי עביד חד מיניה ארבעה חוטין בעינן עכ"פ והשתא א"ש דגם לרבנן אי הנך גרדומי' לא חשיב מידי לא הוי מתכשר בהך דלבן לחוד כיון דאינו אלא שני חוטין והיינו דאשמעינן בני ר"ח דגרדומי תכלת כשירים דחשיבי אכתי כמו דאיתנהו בעיני' ואיכא כאן ד' חוטין וע"ז מפרש שמואל דבעינן שישתייר כדי עניבה דבכה"ג חשיבי אבל אם לא נשתייר כ"ע כמאן דליתנייה דמי ואין כאן אלא שני חוטי לבן ולא מתכשר בהכי אפילו לרבנן דד' חוטין עכ"פ בעינן אלא דאכתי לא ניחא דמ"מ ע"כ גם לרבי אי איגרדום חד מיניה וקאי אידך כשר כיון דלרבנן נמי ע"כ ד' חוטין בעינן וצריך לומר דהנך דאיגרדום כיון שנשתייר מהם כדי עניבה כמאן דאיתנייהו דמי אם כן לרבי נמי אף על גב דסבירא ליה דתכלת ולבן דוקא בעינן מכל מקום הרי כיון דנשתייר כדי עניבה כמאן דאיתנייהו דמי ואיכא תכלת ולבן ובהך מילתא לא פליגי רבי ורבנן כלל דע"כ לא פליגי אלא דלרבי בעינן ד' החוטין מב' מינין תכלת ולבן ולרבנן בד' החוטין שהן ממין א' סגי אבל ד' חוטין לכ"ע בעינן וכיון דלרבנן הנך גרדומים כיון דנשתייר בהו כדי עניבה כמאן דאיתנייהו בעינייהו דמי ומצטרפי בהדי הנך דהויא שלימין למיהוי ד' חוטין ה"נ לרבי הוי כמאן דאיתנייהו בעינייהו ויש כאן תכלת ולבן וא"כ אכתי קשיא לשמואל מ"ט לא מפרש למתני' בגרדומין כיון דע"כ