קדושת יום טוב (ליפמן) קמ

מוטב שלא ילבשנו כלל דהשתא לא עבר על שום מצוה מהם משילבשנו ויעבור על א' מהם ויבטלנה בידים ואע"ג דמקיים מצותן כיון דאין קיומה חובה עליו מעיקרא דכשלא ילבשנו אין עליו שום חיוב מהם וכשילבשנו יתחייב בכולן וכיון דא"א לו לקיים את כולן אסור מדרבנן ללובשו כלל ובזה ניחא דלא אמרינן איכא בינייהו אי מותר ללובשו במקצתן משום דאפי' לר' ישמעאל אסור וע"ש היטב במ"ש בסוגיא דשם ובמ"ש בסוף הפ' בגמרא והשתא לפ"ז נראה דגם לשיטת ר"י צריך לפרש הך דהתכלת אינה מעכבת וכו' כמ"ש לפירש"י כי היכי דלא תיקשי הך דאין לו תכלת מטיל לבן דלקמן דמ"ש מאין לו ארבע ציצית לר' ישמעאל דס"ל נמי דד' מצות הם ואין מעכבין זא"ז ואפ"ה אסור ללובשו כל זמן שאין לו כל הד' ציציות אלא ודאי צ"ל דאין התכלת מעכבת כלל למצןת ציצית ואי לא עביד אלא כולהו לבן נמי יצא ידי מצות ציצית ולא חיסר ממנה שום מצוה אלא דלא עביד מצוה מן המובחר ולהכי אם אין לו תכלת וא"א למיעבד מצוה מן המובחר מטיל לבן:

וכן יש להוכיח קצת מלשון רבנן דמתני' דס"פ הקומץ דקתני שארבעתן מצוה א' משמע דאין במצות ציצית אלא מצוה א' דתכלת ולבן לאו שני מצות הם ומל' ר' ישמעאל נמי דקאמר ארבעתן ארבע מצות וכן יש להוכיח קצת מהך דלקמן דף מ"ב ע"א רב נחמן אשכחיה לרב אדא ב"א דקא רמי חוטי ומברך לעשות ציצית והיינו משום דס"ל ציצית חובת טלית וצריך לברך עליהן בשעת עשייתן כדאמרינן שם במסקנא וסתמא דמילתא היה מטיל לבן ותכלת דבזמנם עדיין היה להם תכלת וכדאיתא שם לעיל ולאו כ"א מטיל להו דמצוה להקדים לבן לתכלת לכ"ע למסקנא דלקמן ואי נימא דלרבנן תכלת ולבן שני מצות הם מ"ט לא מברך על עשייתן שתי ברכות בשעת הטלת הלבן יברך על עשיית לבן בציצית ובשעת הטלת תכלת יברך על עשיית תכלת בציצית כיון דכל א' מהם מצוה בפ"ע דומיא דתפילין ש"י וש"ר לשיטת ר"ת דלעולם מברכין על כל א' בפ"ע ול"ד למ"ש לעיל דאפילו לר' ישמעאל דס"ל ארבעתן ארבע מצות אין מברכין אלא ברכה א' אלא אפי' למ"ד ציצית חובת טלית ומברכין בשעת עשייתן משום דהתם אין לשנות נוסח הברכה ועל כולן א"א לו לברך אלא לעשות ציצית להכי בברכה א' על כולן סגי אבל על תכלת ולבן אי שני מצות הם ושתי עניני ברכות יש לברך עליהם לעשות לבן ולעשות תכלת מ"ט לא בירך רב אדא ב"א אלא א' לעשות ציצית אלא ודאי לבן ותכלת מצוה א' הם:

אח"ז ראיתי בס' שרשי המצות להרמב"ם בשורש י"א שכ' שם וז"ל אמרו התכלת אינה מעכבת את הלבן וכו' והנה היה אפשר לנו שנאמר שלבן ותכלת ימנו שני מצות לולי מה שמצאנו במכילתא דר' ישמעאל נאמר שם יכול שהם שתי מצות מצות התכלת ומצות הציצית ת"ל והיה לכם לציצית מצוה א' היא ואינה שתי מצות הנה כבר התבאר לך שאפי' החלקים שאינם מעכבים זא"ז פעמים יהיו מצוה א' וכו' עכ"ל יע"ש והרבה נפלאתי מדבריו מה שהביא מהך דמכילתא לראיה דאע"ג דאין מעכבין זא"ז אפ"ה הם מצוה א' מאן לימא לן דהך דמכילתא אתיא כרבנן דילמא האי תנא דמכילתא כרבי ס"ל דמעכבים זא"ז ומהאי קרא דוהיה לכם לציצית הוא דיליף וה"ק יכול שהם שתי מצות ולא יעכבו זא"ז כדאמרינן בסוגיין לקמן גבי תפילין דשתי מצות הן אטו מאן דלית לי' תרתי מצות אפי' חדא לא ליעבד ת"ל והיה לכם לציצית כלומר דכתיב לעיל ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת והיה לכם וגו' והכנף מין כנף היינו לבן וכתיב פתיל תכלת הרי שניהם אמורים וכתיב והיה לשון יחיד מדלא כתיב והיו לכם לציצית דאלבן ואתכלת קאי אלא ודאי דלהכי כתב רחמנא בלשון יחיד למימרא דחדא מצוה היא ולא שתי מצות ומעכבין זא"ז כיון דחדא מצוה הוי אבל לרבנן דפליגי עליה דרבי וס"ל דאין מעכבין זא"ז דילמא אה"נ דס"ל שתי מצות הם ואי משום דכתיב והיה אפשר דדרשי והיה כל חד לחודיה למימר דאין מעכבין וכדדרשי הכא וראיתם אותו כל חד לחודיה א"נ אפשר דמוהיה דרשי דארבעתן מצוה א' ולאפוקי מדר"י דס"ל ארבע מצות הם והיה נראה לי לומר דלהכי לא ניחא להרמב"ם לומר דהאי תנא כר' ס"ל א"כ הו"ל למידרש מהאי קרא דדרש רבי וראיתם אותו מלמד שמעכבין זא"ז וממילא דמצוה א' הם ואמנם גם זה יש לדחות דמהאי קרא לא ניחא ליה דאיכא למימר וראיתם אותו כל חד לחודיה משמע ליה כדאמרינן לרבנן להכי ניחא ליה טפי למילף מוהיה והכא ליכא למימר נמי אכל חד לחודיה אם כן תרתי למה לי דבשלמא לרבנן איכא למימר דחד מינייהו אתי למילף דארבעתן מצוה א' אבל תנא דמכילת' דר' ישמעאל הויא וס"ל לעיל במתני' דארבעתן ארבע מצות ולהכי דריש לקרא דוהיה לתכלת ולבן דמצוה א' הם ולרבי נמי יש לומר דלהכי לא דריש מוהיה דמצוה א' הם ומעכבין זא"ז משום דס"ל דארבעתן מצוה א' ודריש לה מוהיה והך דתכלת ולבן הוצרך למידרש מוראיתם אותו דמצוה א' הם ומעכבין זא"ז לעולם לרבנן דס"ל דאין מעכבין זא"ז שתי מצות הם ואין להאריך בזה ויש לעיין בזה בס' כסף משנה בפ"א מהל' ציצית וכעת אין חלק הרמב"ם זה לפני:

ואמנם באמת מסוגיא דשמעתין יש להוכיח דאפילו לרבנן מצוה א' הם וכמ"ש והא דאין מעכבין זא"ז היינו שאם עשה ארבעתן כולן או תכלת או לבן יצא והא דאמר רחמנא שיהיו שנים תכלת ושנים לבן אינה אלא למצוה מן המובחר וכמש"ל בס"ד. ואמנם קשיא לי כיון דאמר רחמנא ליעבד לבן וליעבד תכלת מנא תיתי לן דלא מעכב דלא הוי אלא למצוה ולא לעכב דלא בעינן שנה הכתוב לעכב אלא בקדשים והתוס' הקשו כן אהך דהקדים תכלת ללבן ותירץ דהסדר לבד לית לן למימר דקפיד קרא לעכב יע"ש והכו בעיקר תכלת ולבן אכתי קשיא. והנראה בעיני דרבנן נמי מוראיתם אותו הוא דילפי למילתייהו דאותו משמע אפילו חד מינייהו אלמא דבחד מינייהו סגי ואית לן למימר דהא דאמר רחמנא שיהיו לבן ותכלת היינו למצוה לכתחילה ובדיעבד אפילו חד מינייהו יצא ואמנם מה שיש לעיין בזה למאי דקיי"ל דהיכא דליכא תכלת לא שרי כלאים בציצית וכדאמרינן לקמן דף מ' ע"א ולא יהא אלא לבן ומשני כיון דאפשר במיניה לא כדר"ל וכו' אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב וכו' אלמא דדוקא תכלת הוא דאשתרי בכלאים בציצית ואגב דאשתרי משום תכלת אשתרי נמי בלבן. ועיקר מילתא דאתי עשה ודאי ל"ת תכלת הוא דדחי אבל לבן לחוד לא דחי משום דאפשר לקיים את שניהם והשתא אי נימא דתכלת דאמר רחמנא אינה אלא למצוה ולא לעכב ובדיעבד אפי' בלא תכלת יצא א"כ אמאי דחי תכלת לל"ת דכלאים הא עשה דציצית אפשר לקיים בלא תכלת ומדאמר רחמנא לא תלבש שעטנז גדילים תעשה, לך למימרא דאתי עשה דציצית ודחי ל"ת דכלאים נילף דאפילו היכא דאפשר לקיים את שניהם אתי עשה ודחי ל"ת דהא הכא אפשר לקיים עשה דציצית בלא תכלת ואפ"ה אמר רחמנא דדחי ומיהו לפי מ"ש התוס' לקמן דף מ' ד"ה כיון דאפשר וכו' בתירוץ שני דאה"נ דמדאורייתא אפילו היכא דאפשר לקיים את שניהם דוחה ומדרבנן הוא דלא דחי א"ש אבל לתירוץ קמא דאפילו מדאורייתא לא דחי קשיא. ואמנם נראה לומר דזה לא מקרי אפשר לקיים את שניהם מה שבדיעבד יצא בלא תכלת כיון דמצוה לכתחילה בתכלת דוקא ואפשר לקיים את שניהם לא מקרי אלא היכא דמקיים בלא דחי' כמו בדחי' אבל