קדושת יום טוב (ליפמן) קלט

דאין זה אלא למצוה מן המובחר ואי עביד כולו לבן או כולו תכלת יצא לגמרי ולא חיסר שום מצוה אלא דלא עביד מצוה מן המובחר וכן נראה מדברי התוס' לקמן ע"ב ד"ה לרבי עכובי וכו' ממ"ש דלרבנן כ"ש דקשה טפי אמאי חיסר מצוה הא לא מעכבי אהדדי עכ"ל יתבאר אי"ה במקומו ונראה דמה"ט פירש ואי עביד ארבעתן וכו' דארבעה ודאי בעינן וזהו מצותן כדילפינן מגדיל גדילים דבעינן ארבעה וארבע חוטין בציצית מצוה אחת הן לכו"ע כמו ארבע ציצית בטלית לרבנן ובלא ארבע חוטין לאו ציצית הוי ולמצוה מן המובחר אמר רחמנא ליעבד שנים לבן ושנים תכלת ובדיעבד יצא באיזו מהם שיהיה או כולם לבן או כולם תכלת ועיקר קפידא שיהיו גדילים דהיינו ארבעה חוטין כן נראה מלשון רש"י ומדבריו ולפ"ז ל"ד הך דהתכלת אינה מעכבת וכו' להך דתפלה של יד אינה מעכבת את של ראש כו' דהתם ודאי דנהי דמצוה של ראש קיים מצוה של יד לא קיים וחיסר מצוה א' לגמרי אלא דאינן מעכבין זא"ז דידי מצוה אחת יצא ואם אין לו אלא א' מהן חייב להניח ומברך עליה דשתי מצות הן אבל בהנך דתכלת ולבן אין הפי' כן אלא דתכלת ולבן שתיהן מצוה א' ואי עביד שני חוטין לבן לחוד או שני חוטי תכלת לחוד לא עביד ולא כלום אלא דאמראה ואצבע הוא דקאמר שאין מעכבין שאין צבע התכלת מעכבין בציצית כלל שאם עשאן כולן מלבן יצא וכן הלבן אינו מעכב בציצית שאם עשאן כולן תכלת יצא וזה תימא לכאורה מנא ליה לרש"י לפרש כן דפשט לשון המשנה לא משמע כן מדלא קתני התכלת אינה מעכבת בציצית וכן הלבן אינה מעכבת בציצית דלשון אין מעכבין זא"ז משמע בפשיטות דאשני חוטי תכלת ואשני חוטי לבן שבציצית קאי דאין שני חוטי תכלת מעכבין את שני חוטי לבן דבשני חוטי לבן יצא ידי מצות לבן אע"ג דאין שם שני חוטי תכלת וכן בשני חוטי תכלת לחוד יצא ידי מצות תכלת לחוד אפי' בלא לבן דשתי מצות הן ואין מצוה אחת מעכבת חברתה והוי ממש דומיא דתפלה של יד דקתני בסיפא דהך ונהי דבהא דכתב דארבעה בעינן יש לומר דלמד כן מדברי הגמרא וכמ"ש התוס' וקרא דגדילים נמי משמע דלעולם ארבעה בעינן וכמו שמפורש בתוס' כל זה באריכות מ"מ אכתי קשה מנ"ל דבא' מהן יצא ידי מצות ציצית לגמרי אלא דלא עביד מצוה מן המובחר וע"כ צ"ל לפ"ז דמצוה א' הן ולא הוי כלל דומיא דהך דתפלה של יד ושל ראש דילמא שתי מצות הן ואינן מעכבות זא"ז דאי עביד כולו לבן יצא ידי מצות לבן וחיסר מצוה דתכלת וכן איפכא והוי דומיא דתפילין ש"י וש"ר דסמיך ליה:

והנראה בעיני דס"ל לרש"י כשיט' הר"ש שהביא המרדכי והבאתי דבריו לעיל בס"פ הקומץ בס"ד דס"ל דאסור ללבוש בגד בלא ציצית והיינו משום דאשר תכסה בה משמע דקודם שמתכסה בה צריך שיעשה בה הגדילים כדי שכשיתכסה בה כבר יהיו בה הגדילים דלפ"ז אסור ללבוש בגד בלא ציצית דבלבישה בלא ציצית עובר בעשה וכמו שבארתי לעיל בס"ד יע"ש ולפ"ז אי אמרינן דתכלת ולבן שתי מצות הן ואי עביד חד חיסר מצוה השני' א"כ כשאינו עושה אלא אחד מהן אסור ללובשו כן דהרי חיסר מצוה א' ועובר בעשה כשלובשו בא' מהן ולפ"ז נצטרך לפרש ע"כ הך דתכלת אינה מעכבת וכו' דנפ"מ כדאמרן לעיל לר' ישמעאל דקאמר ארבעתן ארבע מצות דליכא למימר דנפ"מ באין לו אלא א' מהן דהתינח למ"ד ציצית חובת טלית הוי דלדידי' א"ש דאם אין לו אלא א' מהן דעושה מא' מהן משום הך דלקמן דאטו מי שאין לו ב' מצות וכו' אבל למ"ד חובת גברא ליכא למימר כן דמ"מ הרי אסור ללובשו משום חסרון מצוה שני' וכמש"ל בס"ד באריכות בסוגיא דס"פ הקומץ אליבא דר' ישמעאל יע"ש וא"כ תיקשי הא דאמרינן לקמן ע"ב מאן תנא דפליג עליה דר' יצחק האי תנא דתניא ר' יצחק אומר וכו' אין לו תכלת מטיל לבן ומאי נפ"מ בזה דמטיל לבן לחוד התינח למ"ד חובת טלית אלא למ"ד, חובת גברא מאי נפ"מ בזה דמטיל לבן מ"מ אכתי אסור ללובשו משום חסרון מצוה דתכלת דנהי דאין מעכבין זא"ז וידי מצות לבן יצא מ"מ הרי חיסר מצות תכלת ואסור ללובשו כמו לר' ישמעאל דס"ל ארבעתן ארבע מצות הם ואפ"ה אם אין לו אלא ג' ציצית אפ"ה אסור ללובשו אע"ג דיוצא ידי ג' מצות מ"מ הרי חיסר עדיין מצוה רביעית ואסור ללובשו דעובר בעשה דציצית רביעי ה"נ לרבנן בתכלת ולבן אי נימא דשתי מצות הן אלא ודאי דאין התכלת מעכבת בציצית כלל ויצא ידי מצות ציצית לגמרי בלא תכלת ולא חיסר שום מצוה אלא דלא עביד מצוה מן המובחר ואין התכלת והלבן אלא מצוה א' דכל הד' חוטין מעכבין בציצית דד' חוטין דוקא בעינן ומצותן לכתחילה שיהיו שנים מהם תכלת ושנים לבן ובדיעבד אי עביד כולהו או תכלת או לבן יצא:

מיהו זה ניחא לשיטת הר"ש מדרויי"ש דס"ל דאסור ללבוש בלא ציצית ובזה אזדא לה הוכחת השאג"א שהוכיח בסי' ל"ב דאין איסור בלבישה בלא ציצית מהא דהאידנא דאין לנו תכלת ולובשין טלית בת חיובא בלבן לחוד והרי חיסר בה מצות תכלת א"ו דאין איסור בלבישה אלא דהוטל עליו מצות עשה בלבד וכיון דאין לו פטור יע"ש ולפי מ"ש בפירש"י דמפרש הך דתכלת אינה מעכבת וכו' אין כאן הוכחה של כלום וזה פשוט אמנם לשיטת הר"י שבמרדכי דס"ל דאין איסור בלבישה בלא ציצית אלא דאחר הלבישה מוטל עליו מצות עשה דציצית נראה דאין הכרח לפרש הך דהתכלת אינה מעכבת כפירש"י אלא דיש לפרש בפשיטות דשתי מצות הם ואין מעכבין זא"ז ואי עביד חד מינייהו קיים מצותה וחיסר מצוה שני' דומיא דתפילין של יד וש"ר ואפ"ה א"ש הא דאמרינן אין לו תכלת מטיל לבן ואע"ג דחיסר מצות תכלת מ"מ אין שום איסור בלבישה ובמצות עשה דתכלת לא עבר כיון דאין לו ולפ"ז נצטרך לומר דהתוס' דנראה מדבריהם לקמן דמפרשי הך דהתכלת אינה מעכבת וכו' כפירש"י וכמש"ל גם הם לא ס"ל כשיטת ר"י אלא כשיטת הר"ש מדרויי"ש וזה קצת דוחק בעיני דביבמות דף צ' ע"ב נראה מדבריהם דכשיטת הר"י סבירא ליה וכמש"ל בס"פ הקומץ בס"ד יע"ש אמנם לפי מ"ש לעיל לפרש דברי הר"י דגם הוא מודה דמדרבנן אסור ללבוש טלית בלא ציצית היכא דאין לו ציצית או בשבת דא"א להטיל משום איסור שבת דומיא דאסור לשחוט חי' או עוף ביו"ט היכא דאין לו עפר תחוח כתבתי שם דבזה מתיישב דלא תיקשי לשיטת הר"י הא דקאמרינן לעיל בפלוגתא דר"י ורבנן מאי בינייהו ולא קאמרינן בפשיטות דאיכא בינייהו היכא דאין לו כל הד' ציציות אי חייב להטיל הנך דיש לו ומברך עליהם משום דמדרבנן על כל פנים אסור ללובשו היכא דתחסר מצות ציצית אפי' לר' ישמעאל דמקיים ז' מצות בג' ציציות מ"מ כיון דעדיין חיסר מצוה רביעית אסור ללובשו כן ול"ד לתפילין ש"י וש"ר דאמרינן אטו מאן דלית לי' תרי מצות אפי' חדא לא ליעבד דהתם ודאי כיון דמחויב עכ"פ לעשות שני המצות ואי לא עביד עובר עליה אמרינן שפיר דאי נזדמן לו חדא עביד לה דמוטב שיקיים אותה אע"ג דלא מקיים לאידך משיעבור על מצוה זו וגם לא קיים את השני משא"כ הכא דאם לא ילבש טלית בת חיובא אין עליו שום חיוב דציצית חובת גברא וכי מיכסי טלית בת חיובא דוקא אבל אינו מחויב להתכסות בטלית בת חיובא משו"ה היכא דאין כל הד' מצות