קדושת יום טוב (ליפמן) יד

מילתא היא וסמכינן עלה אפי' בדאורייתא ואע"ג דאחד מיניה לא סמכינן אפ"ה בצירוף סימני' טובא סמכינן דאמרינן בגיטין (דף כ"ח ע"ב) ובב"מ (דף י"ח ע"ב) אהך דקתני גבי גט דיחזיר אפי' לזמן מרובה. ולא חיישינן דילמא של יוסף בן שמעון אחר הוא ר' ירמיה אמר כגון דקאמרי עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט א' של יוסף בן שמעון א"ה מאי למימרא מ"ד ניחוש דילמא איתרמי שמא כשמא ועדים כעדים קמ"ל ועיין בתוס' שם דהוכיחו מלשון הגמ' דמיירי שהעדים לא ראו החתימה להכיר חתימתן יע"ש וכן כתב הטור אהע"ז סי' קל"ב בשם הרמ"ה יע"ש. הרי דסי' שם הבעל והאשה לחוד לאו כלום הוא למסמך עליה דאכתי חיישינן דילמא איכא נמי אחרינא דשמו כשם זה ושם אשתו כשמה והיכא דאיכא נמי סי' דשם העדים בהדייהו סמכינן שפיר ולא חיישינן תו דילמא איכא נמי עדים ששמם כשמם של אלו וחתמו על גט אחר ששם הבעל והאשה כי הנך אלמא דהיכא דאחד סי' לא סמכינן אפ"ה היכא דאיכא עוד אחרינא בהדי דדמי ליה דסי' דשם העדים וודאי לא עדיף מסי' דשם הבעל והאשה וכל חד מינייהו לחוד לא הוי סי' מובהק גמור אפ"ה תרוייהו כהדדי מצטרפי למיהוי סימן מובהק גמור:

ואמנם אחר העיון נראה דאדרבא משם ראי' להיפוך מדמשני רב אשי עלה כגון דקאמרי עדים נקב יש בצד אות פלוני. ודווקא בצד אות פלוני וכו'. רב אשי מספקא לי' סימנים דאורייתא או דרבנן ואי נימא דצירוף סימנים מהני אפי' בסימנים שאינם מובהקים אפי' אי סימנים דרבנן. א"כ למה לי הכא נקב בצד אות פלוני אפי' נקב סתם באיזו מקום נמי לצטרף בהדי סי' דשם האיש והאשה דוודאי סי' דשם האיש והאשה עדיף משאר סי' שאינו מובהק גמור אי סימנים דרבנן דהא לר' ירמיה היכא דאיכא סי' דשם האיש והאשה. וסי' דשם העדים אתרוייהו סמכינן. ותרוייהו וודאי שוין לענין סי' וכמ"ש. והשתא למה לי נקב בצד אות פלוני. אפי' סתם נקב נמי ואפי' אי סימנים דרבנן מ"מ לצטרף בהדי סי' דשם האיש והאשה. והא וודאי דר' ירמיה ורב אשי לא פליגי ומר אמר חדא וכו'. דהרי כל הראשונים פסקו שני התירוצים דר' ירמי' ורב אשי וכמו שהובא בטור וב"י סי' הנ"ל ואם באנו לחלק בצירוף סי' דהתם בהך דר' ירמי' איכא טפי דהיינו שמות שני העדים ואיכא השתא ארבעה סימנים בסי' השם. דהיינו שם הבעל. ושם האשה. ושמות שני העדים. ועל ארבעה דווקא הוא דסמכינן ומצרפינן להו כי הדדי למיהוי סי' מובהק גמור. אבל על תלתא לא סמכינן. ומשו"ה הוצרך רב אשי לומר דווקא נקב יש בצד אות פלוני וכו' אבל נקב בעלמא לא. משום דאכתי לא הוי אלא תלתא סימנים בינונים דהיינו סי' שם האיש וסי' שם האשה. וסי' הנקב. ואתלתא לא סמכינן. ולפ"ז אכתי איכא למילף מהתם דעל ארבעה סימנים אע"ג דכל חד באנפיה נפשיה לאו סי' מובהק גמור הוי היכא דאיכא ארבעה כי הדדי מצטרפי ואתלתא לא סמכינן:

ואמנם באמת אין ללמוד משם כלל להקל אפי' בארבעה סימנים בעלמא שאינן מובהקים לגמרי דלצטרפי ולהחמיר הוא דאיכא למילף דתלתא וודאי לא מהני לאצטרופי מדרב אשי. וכמ"ש. אבל להקל בארבעה לא משום דסימני השמות עדיפי משאר סימנים. תדע דלחד תירוץ כתבו התוס' בב"מ דף כ' ע"ב ד"ה איסור' מממונא וכו' דמדאורייתא לא חיישינן לשני יוסף בן שמעון יע"ש. אלמא דסי' השם הוי סי' מובהק גמור להאי תירוצא וא"כ אפי' לאידך תירוץ דאיכא למימר דמדאורייתא לא מהני. מ"מ ליכא למילף מסי' השם לשאר סימנים בעלמא. ותו דאיכא הכא ארבעה סימני השם בארבעה גברי ומשו"ה הוא דלא חיישינן דילמא איתרמי כה"ג. תדע שהרי לא חלקנו בין הוזכר שם אבי האיש ואבי האשה בגט בין לא הוזכר. דאפי' לא הוזכרו נמי כשר וכדאיתא בטור באהע"ז סי' קכ"ט ועיין בב"י שם שהביא דברי תשובת הרשב"א דמשמע להדיא דאפי' לכתחלה א"צ לכתוב שם אביהם בגט. ואלו היכא דלא הוזכר שם אביהם בגט וכן העדי' לא חתמו אלא שמם בלבד בלא שם אביהם דבכה"ג כשר הוא ולדעת רש"י והרשב"א ורוב הראשונים אפי' לכתחלה א"צ העדים לחתום בשם אביהם אלא איש פלוני עד בלבד. וכמ"ש בב"י סי' ק"ל. ואין כאן סי' אלא מארבעה שמות ואפ"ה וודאי אפי' בגט כזה מחזירין אפי' לאחר זמן מרובה דהא לא חילקו כלל בגמ' ולא בשום פוסק מענין זה ואלו הוזכר בגט שם אביהם של האיש והאשה הרי יש כאן ארבעה שמות לסי' בלא העדים. ואפ"ה וודאי אפי' בכה"ג אם לא אמרו עדים מעולם לא חתמנו וכו' וודאי דלא מחזירין דאל"כ הו"ל לשנויי בפשיטות. הא דקתני דנותנים אפי' לזמן מרובה מיירי בשהוזכר שם אביהם של האיש והאשה בגט. והא דקתני דאין נותנים. מיירי בשלא הוזכר שם אביהם ואידי ואידי בשלא הוחזקו ושכיחי שיירות. דהשתא נמי דמוקי באמרו עדים מעולם לא חתמנו וכו' ע"כ מיירי נמי בשלא הוחזקו אחרים בשם העדים וכמ"ש הטור בשם הרמ"ה וכ' הב"י שהוא פשוט ומוסכם אלא וודאי דאפי' הוזכר שם אבי האיש ואבי האשה בגט לא מהדרינן. וכן נראה בפשיטות מלשון הגמרא כגון דקאמרי עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יוסף בן שמעון אלמא דאפי' בהוזכר שם אביהם נמי בעינן דווקא דקאמרי עדים וע"כ צריך לחלק דהכא הוי ארבעה סימני השמות מארבעה גברי חלוקים בעניני הגט. דהיינו שם הבעל. ושם האשה. ושם שני העדים. ובכה"ג הוא דלא חיישינן דלמא איתרמי שמא כשמא ועדים כעדים. דהיינו שיתרמו כל הנך גברי דבעניני הגט שיהיו שוים כולם בשמם לגט האיש הזה הידוע. אבל באיש ואשה לחוד. אפי' בהוזכר שמם ושם אביהם חיישינן דלמא איתרמי שם האיש כשמו. ושם אביו כשם אביו וכן באשה. וזה דבר ברור והחילוק בזה פשוט:

וכיון שכן וודאי דליכא למילף מהכא לארבעה סימנים בעלמא באיש אחד דמהני דלא לחוש לאחר. וכן בארבעה סימנים בינונים בגט או בשאר איסורים דליהני ואדרבא איכא למילף מהכא דלא מהני. דהא כבר הוכחנו דאפי' הוזכר שם אביהם נמי לא מהדרינן היכא דלא אמרו עדים מעולם לא חתמנו וכו'. וליכא נמי סי' מובהק גמור והא וודאי דסי' השם וודאי עדיף טפי משאר סי' בינוני תדע דלשיטת הרא"ש בידעינן שמו ושם אביו ע"י שהזכירו העד או העו"ג מסל"ת סגי להתיר את אשתו אפי' בלא הזכרת שם העיר. ולא חיישינן לאיש אחר ששמו כשמו ושם אביו כשם אביו וכמ"ש הב"י בסי' י"ז. וכתב שם שכן דעת מהרי"ק בתשובה אחת. וכן דעת הרבה מן האחרונים. וכמ"ש בקו"ע. ואלו בהזכרת שמו לבד. ועוד סי' אחר בגופו שאינו מובהק גמור הא ליכא למ"ד דמהני. הרי ודאי דסי' השם עדיף מסימן אחר שאינו מובהק גמור. וכיון דהוכחנו דאפי' סי' דארבעה שמות לא מהני ואע"ג דסי' מובהק גמור מהני אפי' בלא סי' השם כלל כגון שהוחזקו שנים או יותר בשם זה. אפ"ה וודאי מחזירין בסי' מובהק גמור וכשנויא דרב אשי. אלמא דארבעה סימני שמות לא הוי כסי' א' מובהק גמור. וכ"ש שאר סימנים בינונים דאפי' ארבעה מינייהו