קדושת יום טוב (ליפמן) קלח

דבשבת מותר ללובשו בלא ציצית ואפי' איסור דרבנן אין בו ואע"ג דכשילבשנו יחול עליו עשה דהטל בו ציצית אפ"ה כיון דשבת הוא וא"א להטיל בו ציצית ולא יעבור בעשה דהטל בו ציצית מותר ללובשו מעיקרא וקשיא לי מ"ש משחיטה דחי' או עוף ביו"ט היכא דלית ליה אפר מוכן או דקר נעוץ מבע"י דאסור לשחוט לכתחילה והרי התם אין שום צד איסור בשחיטה בלא כסוי דלא אמר רחמנא לא תשחט בלא כסוי עפר אלא דאחר ששחט חל עליו מצות כסוי בעפר וא"כ בי"ט דאי אפשר לכסות בעפר היכא דלית ליה דקר נעוץ משום איסור חרישה בי"ט אמאי לא ישחוט לכתחילה ישחוט ולא יכסה והרי אינו עובר בעשה במאי דאינו מכסה כיון דמשום איסור י"ט הוא דאינו מכס' דומיא דהכא דמותר ללובשו בשב' אע"ג דכשילבשנו יחול עליו עשה דציצית אפ"ה כיון דמשום איסור שבת הוא דא"א להטיל בו ציצית מותר ללובשו לכתחילה ולהדיא אמרינן בביצה דף ח' אהא דאר"י מכניס אדם מלא קופתו עפר וכו' ואותבינן עליו מהא דכוי אין שוחטין אותו בי"ט וכו' ומשני דלטעמיך ולכסייה באפר כירה או בדקר נעוץ אלא דלית לי' ה"נ דל"ל א"ה מאי איריא ספק אפי' ודאי נמי לא מיבעי קאמר לא מיבעי ודאי דלא לשחוט אבל ספק אימא משום שמחת יו"ט לשחוט ולא לכסייה קמ"ל עכ"ל הרי להדיא היכא דאי אפשר לו לכסות כשישחטנו משום איסור י"ט אסור לו לשחוט לכתחלה אע"ג דלא יעבור בעשה כשלא יכסה דהא משום איסור יו"ט הוא דאינו מכסה דומיא דהכא דאינו עובר בעשה כשאינו מטיל בו ציצית כיון דמשום איסור שבת הוא דאינו מטיל ואפ"ה אסרינן שם לשחוט וע"כ ה"ט דמ"מ למה יכניס עצמו להתחייב בעשה שלא יוכל לקיימו היום לא ישחוט ולא תחול עליו העשה כלל והרי הדברים ק"ו ומה התם דשייך ביה שמחת יו"ט בשחיטה זו ואפ"ה אסרינן לשחוט היכא דודאי תדחה מצות כסוי משום איסור יו"ט כ"ש הכא בלבישה דטלית מ"ט לא נאסור לו הלבישה כיון דע"כ תדחה מצות הטלת ציצות שתחול עליו אחר הלבישה מפני איסור שבת ונימא דלא ילבש ולא תחול עליו מצות הטלת ציצית. וראיתי בשאג"א סי' ל"ב שהביא ראיה לסברא זו דאין איסור בלבישת טלית בלא ציצית אלא שחל עליו העשה דהטלה בלבד מהא דהאידנא דאין לנו תכלת ומטילין לבן לחוד ולובשין ונהי דאין התכלת מעכבת את הלבן מ"מ הרי מחסר מצוה דתכלת וא"א דיש איסור בלבישה בחסרון המצוה א"כ אמאי האידנא לובשין בלא תכלת א"ו דאין שום צד איסור בלבישה אלא דחל עליו מצוה וכגון דלית ליה תכלת לא עבר מידי יע"ש שהאריך קצת בזה ואמנם זה מספיק להוכיח דאין שום איסור דאורייתא בלבישה בלא ציצית דאי הוי ביה איסור דאורייתא לא היינו מותרין ללבוש אע"ג דלית לן תכלת מיהו איסור דרבנן אכתי איכא למימר דאיכא ואפי' היכא דא"א להטיל כגון בשבת או היכא דלית ליה דומיא דשחיטה ביו"ט וכמ"ש והא דהאידנא לובשין בלא תכלת י"ל דבזה לא אחמור רבנן כיון דיתבטל מצות ציצית לגמרי אם נאסור בלא תכלת דהרי אין לנו תכלת כלל ומפני זה יתבטל ג"כ מצות עשה דלבן דאפשר לקיימו אמרי רבנן מוטב שילבוש ויקיים מיהא מצות לבן ומה"ט אפי' בזמן דהוי תכלת אם לא מצא תכלת אלא לבן לא אסרו רבנן ללובשו בלא תכלת כי היכי שלא יבטל מצות לבן שיכול לקיים והוי דומיא קצת להא דאמרינן לקמן אטו מי שאין לו ב' מצות וכו' ומיהו בזה יש מקום לעיין קצת מהך דלעיל דאמרינן מאי בינייהו ויתבאר אי"ה לקמן בס"ד:

מיהו לענין זה ודאי א"ש דהאידנא דל"ל תכלת לא אחמור רבנן כדי שלא יתבטל מצות ציצית לגמרי אבל היכא שאין שם ביטול מצוה כלל כגון בשבת או היכא דאין לו ציצית דבלבישה אין כאן שום קיום מצוה נראה בפשיטות דאסור מדרבנן ללובשו כיון דע"כ תדחה מצות ציצית שתחול עליו בלבישה והדברים ק"ו משחיטה דחיה או עוף ביו"ט היכא דלית ליה עפר לכסות בלא דחיית יו"ט ואע"ג דאיתא משום שמחת יו"ט ובדוחק אפשר לפרש דברי הר"י דע"כ לא פליג אהר"ש אלא במ"ש דעובר בעשה כשלובשו בשבת בלא ציצית ולדבריו ע"כ צ"ל דאסור מדאורייתא ללבוש טלית בלא ציצית משום דמצות ציצית חל קודם לבישה אם רוצה ללובשו חייב להטיל בו ציצית דלפ"ז חל איסור עשה על הלבישה בלא ציצית וכמה שכתבתי לעיל בס"ד ולהכי איכא למימר שפיר אפילו בשבת עובר בעשה זו במה שלובשו בלא ציצית ובזה פליג הר"י וסבירא ליה דאין העשה אלא אחר הלבישה שיטיל בו ציצית ואין בלבישה בלא ציצית איסור דאורייתא כלל דלפי דעתו בשבת אינו עובר בעשה אם לובשו בלא ציצית כיון דבלבישה גופא ליכא איסור עשה ואחר הלבישה דחל עליו עשה דהטלת ציצית נדחית עשה זו מפני איסור שבת ולא משכחת לה דעובר בשבת אעשה אבל בהא מודה דמדרבנן אסור ללובשו אפי' בשבת כיון דבלבישה זו ע"כ תדחה מצות עשה דציצית כן אפשר לפרש דברי הר"י עצמן אמנם ראיתי בשאג"א סי' הנ"ל שכתב דלסברת הר"י דאין צד איסור בלבישה אלא דחלה עליו חיוב הטלת ציצית אם אין לו ציצית וא"א לו לקיים מצות הטלתן בטלית מותר ללובשו כן בלא ציצית ושם נראה להדיא מדבריו דאפי' איסור דרבנן אין בו ומותר לגמרי קאמר יע"ש והנראה דמפרש דברי ר"י כפשטן דבשבת מותר לגמרי ללובשו בלא ציצית וממילא דה"ה אם אין לו וא"א לקיים מצות הטלתן וא"כ צ"ע מ"ש משחיטת חי' ועוף ביו"ט דאסור היכא דאין לו עפר תחוח ודקר נעוץ ותו קשיא לי לפ"ז מאי קבעי לעיל אפלוגתא דר"י ורבנן מאי בינייהו והוצרכו לאשכוחי מילתא אחריתא מ"ט לא ניחא ליה בפשיטות לענין אם אין לו כל ד' ציציות אלא מקצתן אי מקיים מצוה או לא ונפ"מ לענין ברכה וגם אי חייב להטיל אותן שיש לו דומיא דהך דתפילין של יד אינה מעכבת את של ראש וכו' כיון דאין שום איסור ללבוש בלא ציצית היכא דלית ליה וצ"ע ואין להאריך עוד ודוק:

סימן לה פלפול בדין ציצית אם יצא בתכלת לחוד או בלבן לחוד או לא:

שם שם פרק התכלת רש"י ד"ה התכלת אינה מעכבת וכו' ואע"ג דמצוה לתת תכלת ב' חוטין וכו' אפ"ה אין זה מעכב את זה ואי עביד ארבעתן תכלת או ארבעתן לבן יצא עכ"ל. לכאורה אין דברי רש"י מובנים דפתח בחד וסיים בתרי ואפשר דכוונתו דמצוה לתת ב' חוטין תכלת ולא יותר והשאר יהיה לבן והיינו שכתב ב' חוטין בציצית כלומר שכבר יהיו ציצית בלא התכלת ואח"כ יתן ב' חוטין תכלת בתוכה והציצית הם הלבן דהכנף מין כנף היינו לבן וכמו שפירש"י לקמן ובזה ניחא מ"ש רש"י כדמפרש לקמן ולכאורה תיפוק ליה דכתיב בהדיא פתיל תכלת אלא אב' חוטין ותו לא קאמר כדמפרש לקמן והנה מלשון רש"י שכתב ואי עביד וכו' יצא משמע בפשיטות דלגמרי יצא ידי מצות ציצית בא' מהן ולא חיסר כלום והא דאמר רחמנא למיעבד ב' חוטין תכלת וב' חוטין לבן אינו אלא מצוה מן המובחר דומיא דהך דהקדמה דלקמן דלא הוי אלא למצוה מן המובחר ואי עביד איפכא יצא כמו כן לרבנן בתכלת ולבן