קדושת יום טוב (ליפמן) קלז

הר"ש דאסור ללובשו אמאי מקרי שב וא"ת ומ"ש מכלאים דאם אינו פושטו לא מקרי שוא"ת ואמנם באמת ראיתי שהתוס' ביבמות שם הקשו אהך דסדין בציצית דקרינן שם שב וא"ת מהך דכלאים דפושטו ואפי' בשוק ולא מקרי שב וא"ת ותי' דהכא גבי ציצית אין החיוב חל אלא לאחר שנתעטף ובשעת עיטוף עדיין לא נתחייב דכסותך משמע שאתה מכוסה כבר אבל בכלאים האיסור הוא בתחלת הלבישה ובשעת לבישה הוא האיסור ולהכי לא מקרי בכלאים שב וא"ת אבל בציצית שהחיוב חל לאחר שכבר נתעטף ולא בשעת עיטוף שפיר מקרי שב וא"ת יע"ש היטב ואם כדבריהם דשם גם מהך דהכא לא קשה מידי דאפי' אם הי' החיוב בשעת עיטוף מ"מ הכא בשעה שנתעטף בהיתר נתעטף שהרי היו בו ציציות כדינן והשתא הוא דאיפסק וכיון דבהיתר נתעטף הו"ל שפיר שב וא"ת אפי' לסברת הר"ש וכ"ש לפי מ"ש שם דאין החיוב עד לאחר שנתעטף דלפ"ז אפילו הי' לובשו מעיקרא בלא ציצית נמי מקרי שב וא"ת דומיא דסדין בציצית וכ"ש הכא דכשלבש היו בו ציצית:

והנראה מדברי הר"י שבמרדכי בכאן דלא ס"ל כהך סברת התוס' דיבמות אלא ס"ל דאע"ג דתחלת הלבישה היתה בהיתר גמור אפ"ה אח"כ שנתחייב בציצית או כמו בכאן שנפסקו אח"כ ציציותיו אם הי' צד איסור בלבישה עצמה בלא ציצית לא הוי חשבינן לי' לשב וא"ת וכבר ראיתי שהאריך בענין זה בתשובת שאג"א סי' ל"ב לדחות סברת התוס' דיבמות והביא ראיות להיפך דאפי' היכא דתחלת המעשה היה בהיתר ואחר כך בא האיסור ממילא מכל מקום כיון דתחלת הענין היה ע"י מעשה לא מקרי שב וא"ת וה"נ בסדין בציצית אם היה שום צד איסור בלבישה עצמה טלית בלא ציצית לא הוי קרינן לה שוא"ת אלא הא דקרינן לה ביבמות שב וא"ת היינו משום דאין האיסור בלבישה כלל ואין כאן אלא מצות עשה דהטל בו ציצית וכסברת הר"י שבמרדכי דכאן להכי מקרי שב וא"ת יע"ש שהאריך בזה וגם כתב שם דהר"י שבמרדכי פליג אסברת התוס' דשם יע"ש היטב אבל באמת הוא מן התימא דדברי התוס' דשם הם ג"כ דברי ר"י שלהדיא כתבו שם כן בשם ר"י וא"כ יהיו דברי ר"י סותרין זא"ז והשאג"א בעצמו תמה על זה יע"ש ואמנם מה שנראה בעיני בזה שסברת התוס' דשם הם בעצמם דברי ר"י שבמרדכי והיינו דאי הוי עשה דציצית חל בשעת עיטוף וכפשטי' דקרא דאשר תכסה בה דהוי משמעות דאם תרצה לכסות בכסות שיש בה ארבע כנפות עשה לו ציצית דלפי"ז היה חל חיוב עשיית הציצית קודם העיטוף דהרי אמר רחמנא דבכסותך אשר תרצה להתכסות בה גדילים תעשה לך ולפי"ז היה צד איסור בלבישה עצמה בלא ציצית דהרי בלבישה בלא ציצית עובר על מצות עשה דרחמנא אמר עשה לו ציצית קודם שתלבשנו כדי שבשעת לבישה כבר יהיו בו ציציותיו ואם לובשו כן בלא ציצית הרי עושה איסור בלבישה זו דעבר על מצות עשה ולפי"ז לא הוי מקרי כלל שב וא"ת ואפי' בגוונא דהלבישה היתה בהיתר כמו כאן דבשעת לבישה היו בו ציציות ואח"כ נפסקו אפ"ה לא היה מיקרי שב וא"ת כיון דיש צד איסור שייך בלבישה עצמה בלא ציצית אלא אשר תכסה בה דרשינן לקמן בשמעתין בפ' התכלת לדרשא אחריתא ולענין עיקר מצות ציצית דרשינן מכסותך דמשמע שאתה מכוסה כבר דלפ"ז חיוב עשיית הציצית אחר הלבישה וא"כ אין כאן שום צד איסור בלבישה עצמה בלא ציצית אלא דחל עליו חיוב עשה דהטל בו ציצית בטלית זה שאתה מכוסה בה אבל בעיקר הלבישה עצמה אין בה שום צד איסור ואין הלבישה נקרא לבישה של איסור ומה"ט מיקרי שפיר שב ואל תעשה כשאינו עושה בו ציצית ול"ד כלל לכלאים דהתם הלבישה עצמה היא האיסור דרחמנא אמר לא תלבש וגו' ומקרי הלבישה לבישה של איסור ולא מיקרי שב וא"ת אפילו לבשו כבר בהיתר או בשוגג ולהכי פושטו אפילו בשוק כן נראה לי בכוונת דבריהם דשם והא בהא תליא דאי הוי דרשינן אשר תכסה בה כפשטא דקודם שמתכסה בה חייב להטיל בה ציצית אם רוצה להתכסות בטלית זה היה צד איסור בלבישה עצמה בלא ציצית דהוי מיקרי לבישת איסור דעובר על מצות עשה בלבישה זו דרחמנא אמר שקודם שתלבשנו הטל בו ציצית ויש כאן שם איסור חל על הלבישה עצמה אם לובשו בלא ציצית אבל אי אמרינן דדרשינן כסותך שאתה מכוסה בה כבר אין כאן שם איסור חל על הלבישה ואין כאן אלא מצות עשה דהטל בו ציצית וזהו ממש סברת הר"י שבמרדכי דס"ל דאין שם איסור חל על הלבישה ואין כאן אלא מצות עשה דהטל בו ציצית והיינו משום דס"ל דדרשינן כסותך שאתה מכוסה בה כבר והיינו דמדמי לה למזוזה ומעקה דהתם נמי אין החיוב עליו אלא לאחר שכבר דר בבית דהכי אמר רחמנא על מזוזת ביתך דהיינו לאחר שכבר דר בו דאז מקרי ביתך ומזוזה חובת הדר היא וכן במעקה כתיב ועשית מעקה לגגך דמשמע נמי לאחר שנקרא גגך שהוא דר בו ואין שם איסור חל על הדירה בלא מזוזה או בלא מעקה דאין עליו אלא חיוב עשייתן ודומיא דהכא בציצית כיון דאין החיוב חל אלא אחר שנקרא כסותך דהיינו אחר הלבישה כן נראה בעיני נכון ולפ"ז נסתרה סברת השאג"א שכתב דלפי דברי הר"י שבמרדכי חל חיוב הציצית בשעת העיטוף ודלא כמ"ש התוס' ביבמות יע"ש דאדרבא זו היא סברת הר"י שבמרדכי ממש דאין החיוב חל אלא לאחר שנתעטף ומה"ט אין שם איסור חל על הלבישה וכמ"ש ואין כאן מקומו להאריך בשאר דבריו ונחזור לעניננו דלפ"ז בהך סברא גופא מחולקים הר"ש מדרויי"ש והר"י דהר"ש ס"ל דלענין חיוב ציצית דרשינן אשר תכסה בה כמשמעותי' וחל החיוב קודם בשעה שהוא רוצה להתכסות בה צריך שכבר יהיו בו ציצית וחל שם איסור על הלבישה והרי ס"ל דאין החיוב חל אלא לאחר שנתעטף ולהכי אין כאן שם איסור חל על הלבישה ולפ"ז בפשיטות הו"מ הר"י לאתויי ראיה מהך דיבמות דקרינן לסדין בציצית שב וא"ת ש"מ דאין שם איסור חל על הלבישה עצמה אלא ניחא ליה לאתויי מהך דהכא דהר"ש אסר למילתיה לענין איסו' לבישה בשב' והכא בסוגיין בשב' איירי ולסברת הר"ש דיש איסור בלביש' בין בחול בין בשבת אמאי לא שדייא הכא מיד כשא"ל שנפסקו חוטי ציצית דלפי סברתו אין זה שב וא"ת ואין כבוד הבריות דוחה אותה אבל לפי סברת הר"י דאין שום צד איסור בלבישה הו"ל שב וא"ת וכבוד הבריות דוחה אותה ואפי' בחול דחל עליו חובת עשייה וכ"ש בשבת דאין חל עליו חובת עשייה משום איסור שבת ובזה נתיישבו היטב דברי המרדכי אמנם דברי הרמ"א בד"מ עדיין לא נתיישבו בזה:

והנה בעיקר דברי הר"י שכתב דבשבת כיון דא"א לו להטיל בו ציצית מותר לו ללבוש בלא ציצית ובפשיטות משמע מדבריו דבלא שום כבוד הבריות קאמ' דמותר תדע דהרי הר"ש לא מיירי מענין שיהא שם כבוד הבריו' ואסו' ללבוש סתם קאמ' וע"ז פליג הר"י וקאמר דמשום דלא עבר בעשה בשבת דא"א להטיל משום איסור שבת אינו אסור ללבוש ודלא כמשמע במ"א דמפרש דברי המרדכי דלא התיר ר"י בשבת אלא משום כה"ב יע"ש והוא העתיק לשון המרדכי דלא כמו שהוא במרדכי לפנינו ולא ידעתי מאין העתקתו כי הב"י הביאו בלשון שהוא לפנינו ואין להאריך בזה ואמנם יש לעיין בדברי ר"י במאי דס"ל