קדושת יום טוב (ליפמן) קלג

בפשיטות שם דאביי נמי ס"ל כרב ששת ועוד אי רב ששת כמ"ד לילה ז"ת הוא דס"ל מאי אקשי ליה אביי מהא דתנן זה הכלל כל שנאותין ממנו ביו"ט וכו' דילמא מתני' אתיא כמ"ד לילה לז"ת דתנאי פליגי בהא ושפיר קתני כלל זה דתפילין נמי אין משלחין ורב ששת דשרי לשדורי ע"כ כמ"ד לילה ז"ת ס"ל ועוד דמ"מ תיקשי לדברי הרמב"ם דס"ל לילה לז"ת א"כ האיך פסק דמשלחין תפילין ביו"ט הא הו"ל מוקצה ואסור לטלטלם וכמ"ש אבל לפי מ"ש דהא דאסור להניח תפילין בלילה היינו דוקא בלילות דחול דאיכא חיובא בימים אבל בלילה דשויו"ט ליכא איסורא והו"ל כיום דשויו"ט דפטור הוא ממצות תפילין אבל איסורא ליכא והשתא א"ש בפשיטות דפריך לאביי אי דלא מינטרן מאי איריא בראשו אפי' מחתן בארעא נמי כלומר דהו"ל לאביי למימר רבותא טפי דאם קדש עליו היום ותפילין בידו מותר להניחן בתחלה וכדרך שפירש"י שם יע"ש דבשבת אין אסור מדאורייתא להניח תפילין בלילה וכמ"ש כן נראה לענ"ד ודוק היטב:

סימן לג פלפול כדין היסת הדעת בתפילין שם שם גמרא אמר רבה בר רב הונא חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה ק"ו מציץ וכו'. בתשובת שאגת אריה סי' ל"ט הקשה מכאן על מ"ש הרא"ש בשם ר"י דהיסח הדעת לא מקרי אלא קלות ראש דא"כ לי למשמש בהו בכל שעה ותי' דהמשמוש הוא לזכרון שלא יבוא לידי קלות ראש ומשו"ה חייב למשמש בהן בכל שעה כדי שלא ישכח מהם ויבוא לידי קלות ראש שזה אסור בתפילין ע"ש שהאריך בענין זה. ולי קשיא עוד בלאו"ה אהא דקאמ' רבה בר ר"ה חייב אדם למשמש וכו' ק"ו מציץ וכו' הא בציץ גופיה לא מצינו חיוב משמוש בכל שעה דנילף מיני' ק"ו לתפילין והא גבי ציץ דרשינן שלא יסיח דעתו ממנו והיינו שתהא דעתו ומחשבתו תמיד על הציץ שהוא עליו וזהו דדרשינן מעל מצחו תמיד אבל חיוב משמוש לא מצינו בציץ גופיה והיה נראה לפרש דחיוב משמוש לא הוי אלא תקנתא דרבנן ומשום דבק"ו ילפינן לה שאסור להסיח דעתו מן התפילין תיקנו שימשמש בהן בכל שעה כדי שלא יבוא לידי היסח הדעת ואפשר דגם בציץ תיקנו כן ואפי' אי לא תיקנו התם יש לומר משום דכה"ג זריז הוא ובלאו משמוש נמי יכול להזהר שלא יסיח דעתו מן הציץ ועוד דבשעת עבודה אי אפשר שימשמש בהם דכל עבודה טעונה ימין ומשמוש נמי אי אפשר אלא בימין דקא בעי למשמש בתפילין של יד שהן בשמאל ועיקר חיובא דציץ אינו אלא בשעת עבודה משו"ה לא תיקנו שם משמוש בכל שע' משא"כ בתפילין דחיובן לכל אדם וחיובן כל היום ומיהו זה ניחא אי הוי ק"ו גמור והיסח הדעת אסור בתפילין מדאוריי' אבל כבר כתבו התו' ביומא דהאי ק"ו פריכ' הוא דמה לציץ שכן אינו מחופה תאמר בתפילין שכן מחופים עור ואין האזכרות שבהם בגלוי כמו בציץ וכתבו שם דאה"נ דלא הוי אלא מדרבנן יע"ש וכיון דאסור היסה"ד גופיה לא הוי אלא מדרבנן למה תיקנו עוד משמוש יתירא כדי שלא יבוא לידי היסח הדעת ואמנם אכתי יש לומר דהוצרכו לתקן משמוש דבלאו"ה אי אפשר כלל שלא יסיח דעתו מהם כל היום ולזה תיקנו משמוש שלא ישכח מהם ואמנם זה ניחא אי נימא דכל היסח הדעת אסור מיהת מדרבנן ודבר זה ודאי א"א לכל אדם כל היום בלא הזכרה דמשמוש אבל לדעת הרא"ש והר"י דאינו אסור אלא קלות ראש ודבר זה ודאי אפשר לכל אדם לעמוד בו וכיון דאינו אלא מדרבנן למה תיקנו עוד משמוש ועוד צריך לי עיון בהא דקאמר חייב אדם למשמש וכו' ק"ו מציץ מ"ט לא קאמר לעיקר איסורא דהיסח הדעת והכי הו"ל למימר אסור לאדם שיסיח דעתו מן התפילין ק"ו מציץ וכו' וחייב למשמש בהם בכל שעה דהא עיקר ק"ו לא הוי אלא לענין היסה"ד דחיוב משמוש ליתא בציץ כלל ומעיקרא הו"ל למימר עיקר מילתא דאיסורא דילפינן ליה בק"ו דהיינו איסור היסח הדעת והדר הו"ל למימר חיוב משמוש דמשום הך מילתא תיקנו משמוש וע"כ נראה לי לומר דודאי היסח הדעת האסור בציץ היינו היסה"ד ממש וכדאמרינן שלא יסיח דעתו ממנו מיהו רבנן דבעו לתקן בתפילין ואסמכוה אק"ו דציץ לא היה אפשר לתקן דומיא דציץ ממש שלא יסיח דעתו מן התפילין כלל דזה דבר שא"א לכל אדם כיון דחיובן כל היום בין עוסק בתפלה ואפי' בשעה שעוסק בתורה איכא למ"ד דחייב בתפילין וכן בשאר עסקי האדם אי אפשר כלל שלא יסיח דעתו מהם משום זה לא אסרו חכמים היסח הדעת בתפילין ולא תיקנו אלא משמוש בלבד בכל שעה להזכרה בשעתו שהתפילין עליו ודבר זה אסמכוה אק"ו דציץ וכן נראה מלשון התוס' דיומא שכתבו וז"ל ונ"ל דאינו ק"ו גמור וכו' מ"מ סברא הוא שמן הדין יש לחכמים לתקן למשמש בהם כל שעה עכ"ל. מלשון זה משמע דעיקר תקנת חכמים בתפילין לא היתה אלא הך דמשמוש בכל שעה להזכרה ולא נאסר היסח הדעת בתפילין דומיא דציץ כלל שלא רצו חכמים לאסור דבר זה שא"א לכל אדם לעמוד בו והיינו דאמר רבה בר ר"ה חייב אדם למשמש וכו' ק"ו מציץ וכו' כלומר כיון דמצינו בציץ שאסור בו היסח הדעת ובתפילין יש בהם צד חשיבות שיש בהן אזכרות הרבה א"כ הדין נותן שיתקנו חכמים שיהא חייב למשמש בהם עכ"פ כן נראה לפי דברי התוס' דיומא הנ"ל:

והנראה דחיוב משמוש בכל שעה דקאמר לאו תמיד בלי הפסק קאמר דזה דבר שאי אפשר כלל דאיך ימשמש בידים בדברים אחרים ואיך יעסוק במלאכתו דהא חיובן כל היום וע"כ יש המשך זמן בין משמוש למשמוש וזהו מ"ש הר"ן בפ"ד דסוכה אהא דרבנן דבי רב אשי כל אימת דממשמשי בהו מברכי הא דאנן לא מברכי אמשמוש היינו משום דאינהו ידעי בשיעורא מתי חייב במשמוש אבל אנן לא ידעינן האי שיעורא ואולי נמשמש בהו שלא בזמנו והוי ברכה לבטלה יע"ש והיינו משום דמילתא דפשיטא הוא דאיכא איזו זמן למשמוש ומ"מ לא קשיא הא דאמרינן בשבת פ"ק יוצא אדם בתפילין וכו' מ"ט כיון דאמר רבה בר ר"ה חייב אדם למשמש וכו' אע"ג דיש המשך זמן בין משמוש למשמוש מ"מ לא חיישינן בהו שמא ישכח בתוך המשך הזמן דע"כ כיון דתקנת משמוש הוי לזכרון שהן עליו כעין היסח הדעת ציץ טמא תיקנו בתוך הזמן שאין דרך לשכוח מהם באמצע הזמן כזה ומשו"ה לענין שבת נמי לא חיישינן שמא ישכח שהן עליו ויצא בהם לר"ה ולפ"ז לא קשיא מידי מהך דיישן אדם בתפילין שינת ארעי אע"ג דשינה הוי היסח הדעת מ"מ לא מצינו דאסרו חכמים היסח הדעת בתפילין כלל ואי משום דתיקנו שיהא ממשמש בהן כל שעה מ"מ שיעור שינת ארעי יכול הוא לישן דהשיעור הזה הוי פחות מזמן שבין משמוש למשמוש. אמנם אכתי קשיא אהא דאמרינן שלא יישן בהם שינת קבע ואמרינן טעמא שלא יפיח בהם ול"ל האי טעמא תיפוק לי' דהא חייב למשמש בהן בכל שעה ושינת קבע הוי ודאי יותר משיעור זה וקושיא זו ראיתי שהקשה השאג"א סי' מ' ואח"ז ראיתי ג"כ שהתו"י ביומא