קדושת יום טוב (ליפמן) קלב

דומיא דמצותן בימים דהיינו במתכוין לשם מצוה דא"כ תיפוק ליה דעבר על בל תוסיף וזה דוחק לומר דאתי לעבור עליו בעשה ול"ת דהיכא דאיכא למידרש דרשינן וכ"ש לר' יוחנן דקיי"ל כוותיה דהשמר דעשה נמי לאו הוא ונצטרך לומר דאיצטריך לעבור עליו בשני לאוין וכל היכא דאיכא למידרש, לא מוקמינן ליה בלאוי יתירי וע"כ צריך לומר דאיצטריך הך דושמרת להיכא דלא עבר על בל תוסיף כגון דלא מכוין לשם מצוה וא"כ לא הוי מיעוטא דלילות לאיסורא דומיא דחיובא דימים כיון דמצות צריכות כוונה ובלילה ע"כ דרשינן לאיסורא אפילו היכא דלא מכוין וכיון שכן מנא תיתי לן לחלק בין מתכוין לשם מלבוש ותכשיט בין כדי לשומרן כיון דלאו דומיא דחיובא דימים ממעטינן לאיסורא ובכל גווני אסר רחמנא לילות ואפי' כדי לשומרן נמי דמנא תיתי לן לחלק בהא ובהכי ניחא לי נמי הא דלא הביא הרמב"ם הך דברייתא דלעיל דהיה משכים וכו' ועיין בב"י שם מה שדחק גם בזה ולפי מ"ש א"ש דההיא ברייתא ס"ל דכדי לשומרן מותר וע"כ אתיא כמ"ד מצות א"צ כוונה דפלוגתא דתנאי הוי וכדאיתא בס"פ ראוהו ב"ד ולהאי מ"ד שפיר איכא למימר דכדי לשומרן מותר וכדכתיבנא אבל איהו דפסיק כמ"ד מצות צריכות כוונה ע"כ כדי לשומרן נמי אסור וכמ"ש להכי לא פסק כהך ברייתא דהיה משכים ובדבר זה נוח לי הדרך שכתבתי מן הדרך שכתב הגאון בשאג"א שם דלפי דרכיו שם הך דכדי לשומרן תליא בפלוגתא דר"א ור"י דלר"א דס"ל עובר בעשה שפיר איכא למימר דכדי לשומרן מותר אבל לר"י דס"ל עובר בלאו ע"כ כדי לשומרן נמי אסור וע"פ זה יישב שם ג"כ דברי הרמב"ם הנ"ל יע"ש באריכות ולפי דרכו תיקשי ברייתא דלעיל דהיה משכים דקתני בהדיא דכדי לשומרן מותר להניח בלילה וע"כ נצטרך לומר דר' יוחנן מפרש לברייתא דהיה משכים וכו' דלאו במשכים בלילה מיירי אלא משעלה ע"ה דהוי עדיין קודם זמן הנחת תפילין דכאחרים קיי"ל ובכה"ג נמי קרי ליה משכים וכמש"ל בס"ד וכן כתב הגאון הנ"ל בריש התשובה שם יע"ש וא"כ קשיא מ"ט לא הביא הרמב"ם דין זה בהלכותיו כיון דהאי דינא דברייתא אתי שפיר אליבא דהלכתא אבל לפי מ"ש א"ש דלא תיקשי מהך ברייתא לר' יוחנן אפילו אי ס"ל כדי לשומרן נמי אסור והיינו דק"ל מצות צריכות כוונה וכמש"ל דמוקי לברייתא כהאי תנא דס"ל מצות א"צ כוונה דפלוגתא דתנאי הוי ומיהו באמת ליכא למשמע מדר' יוחנן מידי האיך ס"ל בכדי לשומרן דאפילו לדידיה דס"ל עובר בלאו שפיר מצי סבר דכדי לשומרן מותר אי ס"ל כמ"ד מצות א"צ כוונה ולא קשה עליה מידי תיפוק ליה משום בל תוסיף וכמש"ל בס"ד ואמנם הרמב"ם שלא הביא בהלכותיו הך דהיה משכים שפיר עביד לשיטתו דס"ל דהלכה כמ"ד מצות צריכות כוונה הוי הך דינא דברייתא דלא כהלכתא דע"כ אתיא כהאי תנא דס"ל מצות א"צ כוונה וכמ"ש אבל למ"ד מצות צריכות כוונה אסור להניחן בלילה אפי' כדי לשומרן:

ומה שהקשה שם בתשובה לדברי הרמב"ם דס"ל דאסור להניחן בלילה כדי לשומרן מהא דספ"ק דביצה דמותבינן שם אדאביי מהא דתניא היה בא בדרך ותפילין בראשו וקדש עליהן היום מניח ידו עליהם עד שמגיע לבית הסמוך לחומה וכו' ומשני לא קשיא הא דמינטרן הא דלא מינטרן ופריך אי דלא מינטרן מאי איריא בראשו אפי' מחתן בארעא נמי דתנן המוצא תפילין מכניסן זוג זוג וכו' ולשיטת הרמב"ם מאי פריך אדאביי לא מיבעי לפי מ"ש התוס' שם דע"כ ס"ל לאביי לילה לז"ת אלא אפילו לשיטת רש"י מ"מ מאי קושיא דילמא ס"ל לאביי לילה לז"ת ומשו"ה דוקא כשהן בראשו הוא דמותר דלחלוץ א"ח מדאורייתא לשיטת הרמב"ם אבל מחתן בארעא ודאי אסור להניחן כיון דאפי' כדי לשומרן אסור להניחן מדאורייתא והך דהמוצא תפילין מכניסן זוג זוג ע"כ ביום מיירי אי בעינן לאוקמי כמ"ד לילה לאו ז"ת או דאתיא כמ"ד לילה ז"ת מ"מ אדאביי דמיירי בלילה לא קשיא מידי יע"ש מה שתירץ בזה ותירוצו דחוק דלפי זה לא הו"ל למפרך מאי איריא בראשו וכו' אלא הו"ל למפרך מאי קמ"ל תנינא המוצא תפילין וכו' והאי לישנא דמאי איריא בראשו אפי' מחתן בארעא נמי משמע דאדאביי פריך מאי איריא דקאמר בראשו אפילו מחתן בארעא נמי הו"ל למימר דמותר להניחן וכדפירש"י ואמנם יש לפרש דה"פ מאי איריא דנקט אביי בלילה והוצרך לומר בראשו לימא ביום ואפילו מחתן בארעא דהוי רבותא טפי מיהו הלשון לא משמע כן ועוד דילמא לילה אתי לאשמעינן דאיכא תרתי איסור הנחת תפילין בלילה ואע"ג דא"ח לחלצן בלילה מ"מ אסור לצאת בהם לר"ה בפני רבים דלא ליחשדוהו שהניחן בלילה דמה"ט מניח ידו עליהן ומכסן ואיכא נעי איסור שבת דמדרבנן אסור לצאת בהם לר"ה ואפ"ה משום שמירתן מותר:

וע"כ נראה דלשיטת הרמב"ם יש לומר אע"ג דאיכא איסור להניח תפילין בלילה אפילו כדי לשומרן ה"מ כל לילי השבוע דביום חייב בתפילין בלילה איכא איסורא דהא דרשינן לה מקרא דושמרת וגו' מימים למעוטי לילות ומיעוטא דלילות לאיסורא לא הוי אלא דומיא דימים לחיובא והנך ימים דמיחייבי בתפילין איכא בהו איסורא בלילה לאפוקי שויו"ט דבימים לוכא חיובא ליכא איסורא בלילות דידהו ובזה ניחא לי הא דאמרינן שם רב ששת שרי להו לרבנן לשדורי תפילין ביומא טבא ואי אמרת דבלילה אסור להניחן הרי הן מוקצין מחמת איסור וכמ"ש הרב"י באו"ח ברס"י ש"ח בשם ס' הנ"ק מקדש למאי דהוי ס"ל דאיכא איסורא בהנחת תפילין בשויו"ט וע"כ לא דחה הרב"י דבריו אלא משום דקיי"ל דאין איסור בהנחת תפילין בשויו"ט והשתא אי נימא דמילי שויו"ט מיהת אסורים בהנחה אכתי אסור לטלטלם דאיתקצאי מאתמול דבין השמשות נמי ודאי אסורים דהוי ספק דאורייתא ומגו דאיתקצאי בין השמשו' איתקצאי לכולי יומא וא"כ היאך שרי רב ששת לשדורי תפילין ביו"ט הא אפי' בטלטול אסורים ומ"ש בזה הרב"י בשם ס' הנ"ל לתרץ שלא התירו אלא משום שהוא נהנה בשילוחן יע"ש תמיהני בזה דלעיל שם אמר אביי סנדל המסומ' אסור לנעלו ומותר לטלטלו מדקתני אין משלחין ואי ס"ד אסור לטלטלו השתא לטלטולי לא משלחין מיבעי ואי נימא דאע"ג דאסור לטלטלו מיהת משום שנהנה בשילוחו מותר לטלטלו א"כ היכי דייק אביי דסנדל המסומר מותר לטלטלו מדקתני אין משלחין דילמא לעולם אסור לטלטלו ואפ"ה אצטריך למיתני אין משלחין דלא נימא דמשלחין ומשום שנהנה בשילוחו הוא דמותר לטלטלו אבל בעלמא אסור לטלטלו ובשבת דלא משלחין אסור לטלטלו וביו"ט משלחין ומשום שנהנה בשילוחו מותר לטלטלו להכי איצטריך למיתני דאין משלחין ולעולם אסור לטלטלו אלא ודאי אי אסור לטלטלו משום שבעצמו אינו ראוי לכלום אפי' אי נהנה בשילוחו נמי אסור לטלטלו ולהכי דייק שפיר אי אסור לטלטלו לא הוי צריך למיתני אין משלחין כיון דאסור לטלטלו לא אפשר שישלחנו כלל והשתא תפילין דקשרי רב ששת לשלחן ש"מ דמותר לטלטלן ואי נימא דבלילי שויו"ט אסור להניחן כמו בלילות דחול א"כ אמאי מותר לטלטלם הא אתקצאי מאתמול בין השמשות והו"ל מוקצה לכולי יומא ולשיטת הרמב"ם לא מסתבר לומר דרב ששת ואביי ס"ל לילה ז"ת דלא כהלכתא לפי שיטתו וכ"ש לפי מ"ש התוס' שם דאביי ע"כ ס"ל לילה לז"ת הוי יע"ש ומשמע