קדושת יום טוב (ליפמן) קל

תפילין ואי משום דספיקא הוי דילמא ז"ת הוי הא בכה"ג פליגי ר' אליעזר ור' יהושע בנתערב מתן א' במתן ארבע כוס בכוס דהוי ממש דומיא דהכא וס"ל לר' יהושע דינתנו במתן אחד מטעמא דבמה שעובר על בל תגרע אינו עושה מעשה בידים וכשיעבור על בל תוסיף עושה מעשה בידים וה"נ כיון דספיקא הוי אית לן למימר דלא יניח כלל דבזה אינו עושה מעשה בידים ובהך דהתם קיי"ל כר' יהושע לגבי ר' אליעזר. ועוד דר"א נמי לא פליג אלא משום דאית ליה רואין אותן כאלו הם מים כדאיתא התם בסוגיא ובהך דשביעי ספק שמיני לפירש"י דשם בסוגיא דף מ"ח דפירש דלדידן דיתבינן מספיקא בשמיני צריך לעשות היכר שלא יהא כמוסיף על המצוה ודאי ניחא משא"כ הכא דליכא היכרא. ואמנם ראיתי במרדכי בשם ראבי"ה שם בסוכה ומביאו הרב"י סי' תרס"ח שכתב כיון דאינו מברך כמו שעושה כל ז' איכא היכרא ולא הוי כמוסיף וא"כ ה"נ ניחא כיון דלא מברך כמו שעושה בשאר הימים הוי היכרא. מיהו קשיא לי דהא התם דף מ"ז לחד לישנא איכא מ"ד דס"ל נמי דברוכי מברכינן וא"כ לדידיה הרי איכא משום בל תוסיף ותו אי הך דלא מברך הוי היכרא דלא לעבור משום בל תוסיף א"כ תיקשי הא דאמרינן שם דף מ"ח אין לו מקום להוריד כליו מאי דמ"ס פוחת בה ארבעה ומ"ס מדליק בה את הנר ולמה לי כולי האי הא איכא היכרא דאינו מברך ובדוחק יש לפרש דמשום אכילה אה"נ דלא היה צריך היכרא דהך דלא מברך כמו בשאר הימים הוי היכרא ומשום שינה הוא דצריך היכרא אחרינא דאשינה בשאר הימים נמי אינו מברך ומה"ט כתב הרב"י דאין לישן בשמיני ספק שביעי בסוכה אמנם רש"י שם לא פי' כן וגם לשון אין לו מקום להוריד כליו משמע דבאכילה מיירי ותו תמיהני בעיקר מילתא אי איכא בל תוסיף מדאורייתא בכה"ג עדבד משום ספיקא כמו התם במתן דמים מאי מהני היכרא בהכי:

והנראה בעיני בזה דבדבר שדרך לעשות כן אפילו בלאו מצוה לא שייך בל תוסיף היכא דקעביד לה משום ספיקא כיון דשלא בזמנו בעי כוונה לעבור על בל תוסף כשעושה משום ספק הו"ל כמתני אי זמן חיובו ליהוי משום מצוה ואי לאו זמן חיובו הוא ליהוי כמילתא בעלמא ומשו"ה בסוכה דפעמים שסוכתו עריבה עליו ואוכל שם בשאר ימות, השנה וכן בתפילין כיון דקיי"ל דתפילין הוו מלבוש ותכשיט ומה"ט קיי"ל דהיוצא בתפילין בשבת אינו חייב חטאת אפילו למ"ד שבת לז"ת משו"ה שפיר דמי להניח משום ספיקא דה"ל, כמתני אי ז"ת הוי ליהוי משום מצוה ואי לא ליהוי כתכשיט בעלמא וה"נ בסוכה וה"ט דהרא"ש דס"ל דבשמיני ספק שביעי, א"צ שום היכר דהיכרא דבעינן למעבד אינו אלא שלא יהא נראה כמוסיף דבאמת בל תוסיף ליכא לא בשמיני כדכתיבנא וכ"ש בתשיעי דאינו מכוין כלל לשם מצוה ומשום שלא יהא נראה כמוסיף דלאו כולי עלמא ידעי אי מכוין לשם מצוה או לא ואתי למחשדי' ומשו"ה כיון דמשום ספק הוא דעביד אין כאן חשדא דידעו כולי עלמא דספיקא הוי ומדאורייתא ליכא בל תוסיף משום דהוי כמתני התנאי דכתיבנא וה"ט דר"א התם בתערובת כוסות משום דס"ל דאמרינן כאלו הוא מים אין כאן בל תוסיף כלל וכמ"ש התוס' בזבחים דף ע"ט ע"ב ד"ה א"ל ר' אליעזר וכו' והיינו נמי מה"ט דהו"ל כמתני אי האי כוס ממתן ד' הוי ליהוי הנך מתנות משום מצוה ואי ממתן א' הוי ליהוי מתנות יתירות לשם מים בעלמא ור' יהושע דפליג וס"ל דאיכא בל תוסיף היינו משום דל"ל רואין דאין דרך ליתן מתנות במזבח ממים ודם אין נותנין אלא לשם מצוה ואמנם לכאורה קשיא אמ"ש התוס' שם דלר"א דא"ל רואין ליכא בל תוסיף כלל מהא דאמרינן בעירובין דף ק' אהא דהא תני חדא אם עלה מותר לירד ותניא אידך אסור לירד לימא כתנאי הנתנין במתנה א' וכו' ודחינן דילמא ע"כ לא קאמר ר"א התם אלא דקעביד מצוה וכו' ולדברי התוס' הו"ל למימר בפשיטות ע"כ לא קאמר ר"א התם אלא דלא קעביד עבירה כלל דהא אית ליה רואין וליכא משום בל תוסיף כלל אמנם באמת אינו קושיא דהא איהו קמהדר ליה לר' יהושע לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו וע"כ לדבריו דר' יהושע דל"ל רואין קאמר וכמ"ש התוס' בזבחים שם ומהא משמע דאפילו בלא רואין ס"ל דינתנו במתן ד' עדיף ואע"ג דאיכא למידחי דר"א גופיה לא ס"ל כן ואפ"ה מהדר ליה לר' יהושע לדבריו וכמ"ש התוס' בזבחים דף ע"ז ע"ב ד"ה אודי לי מיהת כו' בזה יש לומר דהא עדיפא למידחי דאפילו אי ס"ל לר' אליעזר כדמהדר לי' לר"י אפ"ה ע"כ לא קאמר התם אלא דקעביד מצוה וכו' וכיון דדברי התוס' ברורים הרי להדיא דמשום דס"ל רואין אין כאן בל תוסיף אי עביד משום ספיקא ור"י נמי לא פליג אלא משום דלית ליה רואין וכמ"ש א"כ בהך דתפילין בחוה"מ כיון דבלאו מצוה נמי תכשיט ומלבוש הויין אי מניחן משום ספיקא אין כאן בל תוסיף כלל וכה"ג נמי בסוכה בשביעי ספק שמיני כן נראה בעיני והוא נכון וברור ולפ"ז הא דקאמר רבה בר"ה ספק חשיכה לא מניח לפי מ"ש לעיל דמשום בל תוסיף הוא דחולץ משחשיכה צ"ל דלא מניח לשם מצות תפילין לחוד קאמר אבל אי בעי לאנוחי ע"ת כדכתיבנא אה"נ דמצי לאנוחי ואפ"ה אינו חולץ אע"ג דלביש בהו משום מצות תפילין מ"מ כיון דהוי שב ואל תעשה שפיר דמי משום ספיקא וכמש"ל ואמנם לשיטת רש"י בלא"ה ניחא דס"ל דאפילו אי עביד משום ספיקא בעי היכרא משום חשדא כמו שפי' בסוכה דף מ"ח והכא ליכא היכרא ומדרבנן הוא דאינו מניח ודוק היטב:

. ודע דלפי פשט הסוגיא קשיא טובא בהך דרבה בר"ה לפי מאי דס"ד דבכל הימים קאמר ספק חשיכה לא חולץ ולא מניח משום דס"ל לילה לז"ת הוי ומדקאמר ספק חשיכה הא ודאי חשיכה חולץ ע"כ ס"ל דאין חילוק בין מניחן בתפלה בין מונחין עליו מבעו"י דאסור להניחן עליו בלילה וחייב נחלצן מדאורייתא ולא מבעיא לשיטת התוס' דס"ל דכו"ע אי לילה לז"ת חייב לחלצן מדאורייתא ור' יעקב דס"ל דא"ח לחלצן משום דס"ל לילה ז"ת הוי אלא אפילו לשיטת רש"י דס"ל לר' יעקב לילה לז"ת ואפ"ה א"צ לחלצם מ"מ רבה בר ר"ה דאמר ודאי חשיכה חולץ ע"כ לא ס"ל כר' יעקב למאי דס"ד דבכל הימים קאמר אלא כת"ק והיינו דפריך ומי אמר רבה בר ר"ה הכי וכו' וא"כ תיקשי ליה הך דרבה בר"ה גופיה מ"ש חליצה מהנחה דקאמר ספק חשיכה לא חולץ ולא מניח כיון דבודאי חשיכה שניהם שוין לאיסורא מדאורייתא וכי היכי דלא מניח משום ספק דאורייתא ה"נ הו"ל למימר דחולץ מה"ט גופיה ואמנם לפי מ"ש דהא דלת"ק חולץ בלילה לאו משום ושמרת הוי אלא משום בל תוסיף א"ש ע"פ הדרך שכתבתי לעיל וכ"ש דבשאר הימים ניחא בפשיטות אי לילה לז"ת דמשו"ה לא מניח דבהנחה איכא עשה דושמרת לאיסורא גם בס"ח נמי אסור משום דהוי ספק באיסור דאורייתא משא"כ בחליצה דאינו אלא משום בל תוסיף וכשמניחן בשעה שהוא ספק ליכא בל תוסיף וכמש"ל והכא הוי שב ואל תעשה ועיין בדברי רבינו יהונתן בעירובין בר"פ המוצא תפילין שכתב שם אהך דמייתי הרי"ף הא דאמר אביי בספ"ק דביצה היה בא בדרך ושקעה עליו חמה וכו' משום דסבר לילה לז"ת הוי ומשו"ה צריך לכסותן שלא יחשדהו שעובר על בל תוסיף