קדושת יום טוב (ליפמן) קכט

לסלקן דהוי ספק איסור דאורייתא ואי"ה יתבאר מזה בדבריהם בס"ד ודוק היטב:

דהנה בענין שכתבתי אם אסור להניח תפילין בשויו"ט ראיתי בתשובת שאגת אריה שם שכתב דלריה"ג דדריש ושמרת אחוקה דתפילין קאי ויליף מינה למעוטי לילות ושויו"ט אסור להניח תפילין בשויו"ט כי היכי דאסור להניח בלילה כדאר"א ור' יוחנן כיון דתרוייהו מקרא דושמרת ממעטינן להו יע"ש. ובאמת פשט הסוגיא משמע בפשיטות כן. אמנם קשיא לי לפ"ז בסוגיא דביצה שם דאמרינן רב ששת שרי ליה לרבנן לשדורי תפילין ביו"ט א"ל אביי והא אנן תנן כל שנאותין ממנו ביו"ט משלחין אותו ה"ק כל שנאותין ממנו בחול משלחין אותו. אמר אביי תפילין הואיל ואתא לידן נימא בהו מילתא היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו וכו' ופירשו שם רש"י ותוס' דמשו"ה משלחין אותן ביו"ט משום דאי נמי מניחן אין כאן איסור וכמש"ל. ואהך דשקעה עליו חמה כתבו התוס' דהיינו בחול וס"ל לאביי דלילה לז"ת הוי יע"ש והשתא לפ"ז ע"כ ס"ל לאביי כר"י הגלילי דדריש ושמרת לחוקת תפילין וא"כ אכתי האיך קבלה מרב ששת מאי דשני ליה ה"ק כל שנאותין ממנו בחול הא כיון דכריה"ג ס"ל א"כ אסור להניח תפילין בשויו"ט ומאי שנא מסנדל המסומר דאסור לשלחו אעפ"י שנאותין ממנו בחול משום דילמא אתי לנעלו ה"נ בתפילין ניחוש דילמא אתי להניחן ויבא לידי איסורא. ובתפילין הו"ל למיחש טפי מבסנדל המסומר דהא איכא איסור דאורייתא לאביי דס"ל כריה"ג. ודוחק לומר דלאביי אה"נ דאין משלחין תפילין ביו"ט והא דקבלה אביי מרב ששת הא דשני ליה ה"ק כל שנאותין ממנו בחול וכו' משום דרב ששת ס"ל כר"ע דלילה ז"ת הוי ושבת ויו"ט מקרא דוהיו לאות ממעטינן ולדידיה אין איסור להניח תפילין ביו"ט ולא קשיא עליה ולא מידי אבל אביי גופיה אה"נ דס"ל דאסור לשלוח תפילין ביו"ט *דזה הגהה דוחק מדאמר אביי עלה תפילין הואיל, *ועוד אכתי קשה מאי ואתא לידן נימא בהו מילתא ואהך אקשי ליה אביי והא אנן תנן כל שנאותין ממנו דרשא הוא דקאמר הואיל ואתא לידן ביו"ט וכו' דילמא מתניתין דאיירינן מיניה משמע דלא פליג עליה כריה"ג דס"ל דאסור בהא ומודה לו בהאי דינא. ועוד להניח תפילין בשויו"ט ורב דא"כ קשיין דברי הרמב"ם אהדדי ששת ע"כ כר"ע ס"ל:

דפסק כמ"ד לילה לז"ת ובהך דיו"ט פסק דמשלחין תפילין ביו"ט וכר"ש והרי למ"ד לילה לז"ת אסור להניח תפילין בשויו"ט ולדידיה ע"כ אין משלחין דחיישינן דילמא אתי להניחן כמו בסנדל המסומר. וע"כ נראה בעיני דאפילו לריה"ג נמי אין איסור להניח תפילין בשויו"ט והיינו טעמא משום דדרשא דושמרת דילפינן מיניה איסור עשה או לאו לא מוקמינן אלא ללילות לחוד דמפרשי ביה קרא למעוטי דימים משמע להדיא ולא לילות משא"כ דרשא דמימים ולא כל ימים דלא מפרשי בהדיא דשויו"ט הוא דממעט דילמא ימים אחריני הוא דממעט אלא דאנן דרשינן מסברא דשויו"ט הוא דממעט וסמכינן נמי אקרא דוהיו לאות ושבת ויו"ט אינן צריכין אות ומהך סברא הוא דאמרינן דהאי מימים ולא כל ימים למעוטי שבת ויו"ט אתי ומשום דמוהיו לאות אין כאן מיעוט להדיא למעוטי שבת ויו"ט דאין כאן יתור דאי משום יתורא א"כ כל הני לאות דכתיבי בתפילין למה לי אלא ודאי אין כאן יתור דתפילין הם הנקראים אות ואין כאן מיעוט להדיא למעוטי שבת ויו"ט משו"ה סמכינן נמי אקרא דמימים ולא כל ימים לריה"ג ומשום זה לא מוקמינן דרשא דושמרת אלא אלילות דמפרשי בהדיא בקרא ולא אשבת ויו"ט. וכמ"ש נראה מדברי הירושלמי דברכות פרק ב' והביאו השאג"א סי' מ"א וז"ל ר' אבהו בשם ר"א הנותן תפילין בלילה עובר בעשה ומ"ט ושמרת את החוקה הזאת וגו' ימים ולא לילות ימימה פרט לשויו"ט אית דבעי מימר נשמעינה מן הדא והיו לאות על ידך יצאו שויו"ט שכולן אות ולא כן כתיב מימים ימימה לית לך אלא כהדא דא"ר יוחנן כל מילתא דלא מחוורין מסמכין לה מן אתרין סגיאין עכ"ל והיינו כמ"ש משום דכל דרשא בפ"ע לא מחוורא כלומר דלא מפרשא בהדיא דמהך דמימים ימימה לא מפרשי דלמעוטי שויו"ט הוא דאתי וכמ"ש ומדרשא דוהיו לאות אין כאן מיעוט להדיא אבל מתרוייהו מסמכינן להו שפיר דמסתברא דלמעוטי שבת ויו"ט קאתי משום דתפילין ניתנו לאות ושויו"ט הן עצמן אות וא"צ אות ומה"ט נמי לא מוקמינן דרשא דושמרת לעשה או לאו אלא אלילות דמפרשי בהאי קרא להדיא ולא אשבת ויו"ט:

ובהכי ניחא לי הא דאר"א בסמוך המניח תפילין לאחר שקיעת החמה עובר בעשה ולא קאמר נמי בשויו"ט וה"ל למימר המניח תפילין בלילה ובשויו"ט עובר בעשה דהא איהו ע"כ כריה"ג ס"ל דבחוקה דתפילין מיירי קרא וביותר קשה בלשון הירושלמי דמייתי התם לדרשא דושמרת ודרשא דמימים ימימה פרט לשבת ויום טוב וברישא דמילתא לא אמר אלא הנותן תפילין בלילה ומאי טעמא לא אמר נמי בשויו"ט אלא ודאי דאפי' לריה"ג עיקר דרשא דושמרת דדרשינן מיני' איסורא לא מוקמינן לי' אלא אלילות ולא אשבת ויו"ט ומטעמא דכתיבנא. ובזה מתיישבין דברי הרמב"ם בפ"ד מה"ת שכתב זמן הנחת תפילין אינו אלא ביום שנאמר ושמרת את החוקה וכו' ושויו"ט נמי לאו ז"ת הם שנאמר והיו לאות וגו' ועיין בשאג"א מ"ש ליישב דבריו ע"פ דרכו ולפי מ"ש יתיישב בפשיטות טפי ואין צורך להאריך. וע"פ הדרך שכתבתי מתיישב בפשיטות מה שהקשה בשאג"א שם אדברי הרמב"ם דפסק כריה"ג ולפי דבריו ס"ל לריה"ג דאסור להניח תפילין בשויו"ט וגם ס"ל הרמב"ם דאפילו כדי לשומרן נמי אסור ודלא כר"א א"כ היאך פסק בהל' שבת המוצא תפילין בשבת מכניסן זוג זוג כיון דאסור מדאורייתא היכי שרינן איסור דאורייתא משום בזיון דתפילין והו"ל למפסק דמחשיך עליהן ומביאן יע"ש שהאריך בזה ולפי מיש לא קשה מידי דאפי' לריה"ג אין איסור בהנחת תפילין בשויו"ע והא דהביא הרא"ש בהלק"ט בשם הרב הברצלוני שכתב פסק לגאון אסור להניח תפילין בשויו"ט דכתיב ושמרת את החוקה הזאת ואסור להניח תפילין בחוה"מ וכו' נראה דהאי אסור דקאמר לאו משום איסור עשה או לאו דושמרת אלא משום בל תוסיף קאמר והיינו היכא דמניחן לשם מצות תפילין דאיכא בל תוסיף אפילו שלא בזמנו היכא דקא מכוין וכדאמרינן בעירובין שם והכי מסקינן בר"ה כמו שהבאתי לעיל ואיכא נפ"מ טובא כגון היכא דמניחן לתכשיט או מלבוש דמשום בל תוסיף ליכא ומשום עשה דושמרת איכא וכמש"ל בס"ד ויתבאר אי"ה עוד בסמוך בס"ד:

והנה בענין תפילין בחוה"מ כתב הרא"ש דיש שמניחים בחוה"מ בלא ברכה וכן כ' הטור או"ח סימן ל"א וכ"כ המרדכי בשם סמ"ק וס"ה ומביאו הרב"י שם והטעם נראה משום דמספקא להו אי חוה"מ בכלל יו"ט הוי לענין זה שהן עצמן אות וס"ל דאין איסור להניח תפילין בשויו"ט ומשו"ה מניחן בחוה"מ ומיהו ברוכי לא מברכינן משום חשש ברכ' לבטל' והוי דומיא דשמיני ספק שביעי בסוכה דמיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן ואמנם תמיהני נהי דליכא עשה או לאו דושמרת מ"מ הרי איכא משום בל תוסיף כיון שמניחן לצאת ידי מצות