קדושת יום טוב (ליפמן) קכח

ולפי מ"ש ניחא דהא דפסק כרב אשי היינו דלילה ז"ת הוי ופלוגתייהו דת"ק ור"י מילתא אחריתא הוי בזימני דלז"ת הוי אי חייב לחלצן או לא ונפ"מ בהא לענין שויו"ט דלדידן נמי קיי"ל דלז"ת הוי וס"ל דהלכה כר"י וכלישנא קמא דאיתמר משמי' דר"נ וה"ט משום דחכמים נמי כוותי' ס"ל בהא והו"ל ת"ק יחיד לגבי רבים ומה"ט לא הביא הך דרבה בר"ה משום דכיון דהלכה כר"י אפילו ודאי חשיכה אינו חולץ דליכא בכה"ג משום בל תוסיף ומשום שמא, יצא בהם לר"ה נמי לא חיישינן אע"ג דאיהו פסיק כרב דאפילו במצר אסר מ"מ בתפילין ליכא למיחש ואע"ג דשבת לז"ת אפ"ה כיון דרגיל למשמש בהו כ"ש ל"ח וכמש"ל דהכי מוכח הסוגיא ולפ"ז בפשיטות נראה דס"ל הרי"ף ז"ל דלילה לז"ת *הוי ומפרש הגהה דהא דקסבר רב אשי הלכה ואין *)ועיין במלחמת מורין כן היינו דהלכה כמ"ד לילה ספ"ק דביצה דמשמע שם ז"ת וכפירש"י ודלא כמ"ש בשאג"א להדיא דס"ל אליבא להוכיח מהא דלא הביא הרי"ף להך דהרי"ף דלילה ז"ת הוי דרבה בר ר"ה דס"ל לילה לז"ת יע"ש:

ולפי מ"ש אדרבא יש להוכיח דס"ל לפרש הלכה דלילה ז"ת וכפירש"י דאי מפרש הלכה דא"צ לחלוץ בלילה והיינו כר"י א"כ לאיזה צורך הביא הנך תרי לישני דר"נ אבל אי מפרש דהלכה לילה ז"ת א"ש דהביא תרי לישני דר"נ דההיא מילתא אחריתא היא ונפ"מ לענין שבת ש ויו"ט וכמ"ש:

ואמנם בענין שכתבתי לחלק בין לא חולץ ולא מניח לענין בל תוסיף הוא קצת דוחק דיותר נראה לי לחלק בענין אחר דהכא הוי שב ואל תעשה ואינו עושה מעשה בידים אבל כשמניח עושה מעשה בידים ויש להביא ראיה לזה מהא דתנן בזבחים דף פ' הנתנין במתנה אחד שנתערבו במתן ד' ר"א אומר ינתנו במתן ד' ור"י אומר ינתנו במתן א' א"ל ר"א הרי הוא עובר על בל תגרע א"ל ר"י הרי הוא עובר על בל תוסיף א"ל ר"א וכו' א"ל ר"י לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו ועוד אמר ר"י כשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידיך וכשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידיך ואמרינן שם בזבחים דפליגי נמי בתערובת כוסות והרי התם איכא בכל כוס וכוס ספיקא דילמא איהו דבעי מתן ארבע וס"ל לר"י דאע"ג דהמותר מתנות שהוא נותן הוי משום ספק מ"מ איכא בל תוסיף מפני שעושה מעשה בידים ומוטב שיעבור על בל תגרע משום דאינו עושה מעשה בידים וכר"י קיי"ל לגבי ר"א וכן פסק הרמב"ם שם והשתא ה"נ בין השמשות דהוי ספיקא לא חולץ משום דבזה אינו עושה מעשה בידים וכיון דמשום ספק הוא דאינו חולץ אינו עובר על ב"ת דומיא דהתם דלא הוי בל תגרע בכה"ג וכדאמר ר"י לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו אבל לא מניח משום דבזה עושה מעשה בידים ובכה"ג איכא בל תוסיף אפילו אי עביד כן מספיקא דלמה ליה לעשות כן כיון דהשתא פטור הוא דאין כאן בל תגרע כיון דמספק הוא נמנע מהנחה דומיא דהתם דנמנע מן המתנות מספק. ואיברא דמכאן קשה על מ"ש הרא"ש בסוף סוכה דבשמיני ספק שביעי לא שייך בל תוסיף וכמ"ש הטור כיון דמשום ספק קאכיל שם והא הכא בהך דר' יהושע בתערובת כוס בכוס נמי אי יהיב ד' מתנות [הוא משום ספק] ואפ"ה אמר ר"י דעובר על בל תוסיף. ומיהו אי בעינן ביו"ט אכילת פת מדאורייתא הוי א"ש דלא דמי להך דר"י דהתם כשעובר על בל תגרע אינו עושה מעשה בידים אבל הכא כיון דע"כ בעי למיכל פת אי אכיל חוץ לסוכה הרי עושה מעשה בידים וכיון דבין כך ובין כך עושה מעשה בידים מודה ר"י דטוב שלא יגרע המצוה והיינו טעמא דר"א וכמ"ש התוס' בר"ה סוף פרק ראוהו ב"ד וע"כ לא פליג ר"י אלא היכא דבבל תגרע אינו עושה מעשה בידים. ואמנם אכתי לא ניחא דהא שמיני ספק שביעי הוי ספק אם הוא יו"ט או לא וא"כ לא ליכול כלל ואין כאן אלא ספק בל תגר' ואין עושין מעשה בידים והוי שפיר דומיא דהך דר"י מיהו אי נימא דגם בחש"מ חייב לאכול פת מדאורייתא הוי א"ש אלא דאכתי לא ניחא דאי נמי חייב לאכול פת מדאורייתא בכזית ודאי סגי ובסוכה אינו חייב אלא בכביצה וא"כ שפיר מצי אכיל כזית פת הגהה חוץ לסוכה ולא עבר על בל תגרע ואי"ה לקמן בסמוך יתבאר ועיין בר"ן בסוכה בפרק הישן ישוב נכון לדברי הרא"ש והטור:

בסוגיא די"ד סעודות חייב אדם לאכול וכו' ואין כאן מקומו להאריך ובמקום אחר יש להאריך בזה טובא:

ונחזור לעניננו דהכא בהך דלא חולץ ולא מניח א"ש על הדרך הזה. ולפ"ז נראה נכון דקאמר ת"ק דמניחן עד שתשקע החמה והיינו צאת הכוכבים וכמ"ש התוס' לעיל דף כ' ע"ב ד"ה דם נפסל דהאי לישנא דשתשקע היינו סוף שקיעה דהוא צאת הכוכבים יע"ש והרי ע"כ לת"ק כיון דלינה לז"ת וס"ל דאי לא חליץ נמי אסור מדאורייתא א"כ אמאי אינו חייב לחלוץ בין השמשות כיון דהוי ספק איסור דאורייתא ולפי מ"ש דהא דס"ל לת"ק דחייב לחלוץ בלילה לאו משום איסור דושמרת דמושמרת לא ילפינן מיניה אלא איסור הנחה בתחלה וכדאמר ר"א כל המניח תפילין וכו' אלא משום דעבר על בל תוסיף א"ש דבין השמשות אינו חייב לחלוץ כיון דספק הוא ואינו עושה מעשה בידים אין כאן בל תוסיף. מיהו אכתי לא ניחא הא דאמרינן ומודים ר"י וחכמים שאם חלצן וכו' ושקעה עליו חמה שאינו חוזר ומניחן לפי מה שפירש"י דס"ל לילה לז"ת הוי ולהכי אינו מניחן ובפשיטות משמע דאזמן דקאמר ת"ק שצריך לחלוץ קאי האי ומודים דפירושו אע"ג דפליגי את"ק דא"צ לחלוץ בזמן זה מודים שאינו מניחן בזה הזמן והא הנחה מקרא דושמרת הוא דילפינן איסורא וא"כ אמאי אינו אסור להניח קודם שקיעת החמה ובדר"א דקאמר המניח תפילין לאחר שקיעת החמה לא קשיא אפילו נפרש דסוף שקיעה קאמר משום דבעי למימר דעובר בעשה הוצרך לומר שקיעת החמה. דבין השמשות דלא הוי אלא ספק לא שייך לומר עובר בעשה ואפי' לשיטת הסוברים דהא דספק דאורייתא לחומרא הוי מדאורייתא מ"מ אין כאן עשה וכ"ש לשיטת הסוברים דלא הוי אלא מדרבנן אבל בהך דמודים קשה מאי איריא שקעה חמה אפי' בין השמשות נמי כיון דאסור מדאורייתא הו"ל ספיקא דאורייתא ואפילו בל תוסיף איכא בכה"ג כיון דעושה מעשה בידים וכמ"ש לעיל ונראה דע"כ צ"ל לשיטת רש"י דהאי שקעה חמה דבומודים לאו סוף שקיעה קאמר אלא תחלת שקיעה דהיינו בין השמשות ומ"מ שפיר קאמרינן ומודים לענין עיקר הדין אע"ג דבלחלוץ פליגי וס"ל דבלילה א"צ לחלוץ מ"מ מודים דאין מניחן בלילה וממילא דגם ביה"ש אסור להניח משום ספק איסור דאורייתא ומשו"ה אם חלצן וכו' ושקעה עליו חמה דהיינו בין השמשות שוב אינו מניחן אמנם לפי מאי דמשמע מדברי התוס' לקמן ד"ה ושמרת וכו' דלמ"ד לילה לז"ת אם אינו מסלקן עובר בעשה ושמרת או בלאו לר' יוחנן א"כ קשיא דהא ת"ק ס"ל לילה לז"ת אמאי קאמר עד שתשקע החמה דהיינו סוף שקיעה שהוא צאת הכוכבים הא בין השמשות נמי חייב