קדושת יום טוב (ליפמן) קכז

קשיא וע"כ צ"ל דלא שייך כלל לאסור תפילין בחצר אפילו למ"ד שבת לז"ת דליכא למיחש בהו שמא ישכח ויצא דאי כמי יצא בהם לרשות הרבים אין כאן חיוב חטאת כלל דהוי דרך מלבוש וכדאמרינן בפרק במה אשה והא דלא יצא בתפילין לר"ה היינו משום גזירה דילמא מיפסק ואתי לאתויי ארבע אמות ברה"ר ואפי' למ"ד שבת לז"ת וכמו שפסקו כל הפוסקים והא דאמר שמואל יוצא אדם בתפילין ע"ת והוצרך לומר הטעם משום דחייב אדם למשמש בתפילין היינו ביוצא בהם והם בידו וכמ"ש הרב"ו בהל' שבת סי' רנ"ב יע"ש אבל כשהם בראשו בלאו"ה שרי דלא חיישינן שמא ישכח ויצא דאי נמי יצא אין כאן חיוב חטאת וקיי"ל כרבא דלא גזרינן גזירה לגזירה יע"ש ולפ"ז איכא למימר דה"ה דבחצר נמי מותר דלא חיישינן שמא ישכח ויצא מה"ט מיהו באמת זה אינו דהא כל תכשיטין נמי אם יצא בהם לר"ה ליכא חיוב חטאת ואפ"ה ס"ל לרב דאסורין אפילו בחצר וה"ה תפילין ואמנם אפ"ל דדוקא בתכשיטין הוא דאסרו גם בחצר וכמ"ש הר"ן בפ' במה אשה דאין דרך לפשוט תכשיטין בחצר או כשיוצאין לר"ה וכ"כ הרשב"א והרמב"ן יע"ש אבל בתפילין י"ל דדרך לחלצן כשיוצא לר"ה משום דאסור לצאת בהן במבואות המטונפות וכ"ש בשבת למ"ד שבת לז"ת הוי דאין דרך לצאת בהם לר"ה ועוד הך סברא גופא שכ' השאג"א דלמ"ד שבת לז"ת הוי חיישינן בהו שמא ישכח ויצא משום דאין בהם חיוב משמוש אינה מכרחת דאפ"ה כיון דדרך הוא למשמש בתפילין כל זמן שהן עליו ממשמש בהו ואפילו שלא בזמן חיוב תדע דהא הך דשמואל דאמר יוצא אדם בתפילין ע"כ צ"ל בשהם בידו וכמ"ש הרב"י סי' רנ"ב ובכה"ג ודאי אין בהם חיוב משמוש כלל דחיוב משמוש דידהו לא הוי אלא כשהן מונחין בראשו ובזרוע ולא כשהן בידו וע"כ צ"ל כיון דאיכא בהו חיוב משמוש כל שעה כשהן בראשו לא שייך בתפילין שכחה כלל משו"ה אפילו הם בידו או צרורים בסדינו נמי לא חיישינן שמא ישכח ויצא וא"כ כ"ש כשהן עליו אפילו שלא בזמן תפילין נמי לא חיישינן בהו לשכחה כיון דדרך הוא למשמש בהן כל זמן שהם עליו בימי החול גם בשבת כשהן עליו ממשמש בהן ואינו שוכחן ולא חיישינן שמא יצא בהם לר"ה:

ואמנם לדעת הרמב"ם בלא"ה לא קשה מידי דאיהו ס"ל דהא דאסר רב כל תכשיטין לצאת בהם לחצר דוקא בחצר שאינה מעורבת אבל בחצר המעורבת מותר וכ"ש בבית והביאו הר"ן בפ' במה אשה ויישב שם מה שהקשו התוס' כאן מהך דשירים ונזמים יע"ש ולפ"ז א"ש בפשיטות דליכא למימר הא דאמר רבה בר רב הונא ודאי חשיכה חולץ משום איסור הוצאה בשבת הוי דבבית מותר וכן בחצר המעורבת ואפשר דגם רש"י הכי ס"ל ועכ"פ הא ודאי דלשיטתם צ"ל דליכא לפרושי הך דרבה בר ר"ה משום איסור הוצאה אלא משום דלז"ת הוי וס"ל דהיכא דלאו ז"ת חייב לחלצן אפילו הניחן בזמנן וכת"ק דברייתא והשתא ע"כ הא דמצלי בהו באורתא משום דס"ל לילה ז"ת הוי ואתי הסוגיא שפיר ולפ"ז מוכח ע"כ דלמ"ד שבת לז"ת איכא חיסור להניחן וכמו בלילה למ"ד לילה לז"ת הוי דאיכא איסורא לאו או עשה ה"נ בשבת הוי לאו הבא מכלל עשה או משום איסור בל תוסיף וכמו שיתבאר אי"ה וא"כ קשיא הך דביצה שפירש"י דאין איסור להניח תפילין בשבת ויו"ט אפי' למ"ד שבת ויו"ט לז"ת הוי והסוגיא שם מוכחת כן מדקא שרי התם לשדורי תפילין ביו"ט ול"ח שמא יבוא להניחם כדחיישינן התם בסנדל המסומר והשתא קשה דהכא מוכח ע"כ דלרבה בר ר"ה איכא איסורא להניח תפילין בשבת ויו"ט אפי' אליבא דר"ע דיליף מוהיו לאות על ידך וגו' ואמנם בלאו הך דהכא נמי יש לעיין בסוגיא דביצה שם דנהי דמקרא דוהיו לך נאות דדרשינן יצאו שבתות ויו"ט ליכא למילף איסורא להניח תפילין בשבת ויו"ט מ"מ הא איכא איסורא משום בל תוסיף דע"כ ל"פ ר"מ ור"ג בעירובין דף צ"ו אלא אי בעי כוונה בלעבור שלא בזמנו לענין בל תוסיף ולמסקנא לכ"ע בעי כוונה אבל אי מכוין לשם מצות תפילין ודאי עבר אבל תוסיף כשמניח תפילין בשבת ויו"ט וה"נ מסקינן בר"ה דשלא בזמנו נמי איכא בל תוסיף היכא דמכוין למצוה יע"ש בס"פ ראוהו ב"ד יע"ש וא"כ היכי שרינן לשדורי תפילין ביו"ט ולא חיישינן דילמא אתי למימר מדשרו רבנן לשדורי ש"מ דזמן תפילין הוי ואתי לאנחינהו וקעב' אבל תוסיף כמו דחיישינן בסנדל המסומ' אי שרינן לשדורי אתי למימר דמדשרו רבנן לשדורי מותר לנעלו ואמנם נראה לומר דלהא ודאי ליכא למיחש דאתי למטעי למימר דיו"ט זמן תפילין הוי דהא קחזי דכו"ע לא מנחי תפילין ביו"ט וידעי כו"ע דיו"ט לאו ז"ת הוי ולא חיישינן דילמא אתי לאנוחי לשם מצוה וליכא למיחש אלא דילמא אתי לאנחינהו לשם מלבוש ותכשיט דבכה"ג ליכא בל תוסיף ומדרשא דקרא דוהיו לך לאות ליכא למילף איסורא דממצוה לחוד הוא דמיעט רחמנא לשויו"ט אבל איסורא ליכא כשמניחן לשם מלבוש ותכשיט:

ולפ"ז היה נראה הא דאמר רבה בר"ה דבע"ש בודאי חשיכה חולץ היינו משום דמעיקרא כשהניחן מבע"י לשם מצוה הניחן ואי לא חליץ משחשיכה איכא בל תוסיף כיון דמשום מצוה הניחן מעיקרא מסתמא לשם מצוה השתא נמי קאזיל בהו אלא דלפ"ז נצטרך לומר דת"ק ור"י בהא פליגי לשיטת רש"י דמפרש דכו"ע ס"ל לילה לז"ת דת"ק סבר דאיכא בל תוסיף כשאינו חולץ בלילה דנהי דאיסורא דילפינן מושמרת אינו אלא במניחן בתחלה מ"מ בל תוסיף איכא נמי בשאינו חולץ כיון דמעיקרא לשם מצוה הניחן והשתא קאזיל בהו סתמא אדעתא דתחלת הנחה הוי ואיכא בל תוסיף ור"י סבר דבכה"ג ליכא בל תוסיף כיון דהשתא לא מכוין בהו בהדיא לשם מצוה ורבה בר"ה כרבנן דהיינו ת"ק ר"י ס"ל דבלאו"ה נמי צ"ל כן לשיטת רש"י וכמש"ל ומשו"ה קאמר דודאי חשיכה חולץ ובספק חשיכה לא חולץ ולא מניח כלומר לא מניח לשם מצות תפילין כיון דהוי ספק חשיכה איכא חשש בל תוסיף ואע"ג דאיהו ס"ל דכשאינו חולץ נמי איכא בל תוסיף מ"מ היכא דאיכא ספיקא אי חייב בדבר או לא ליכא משום בל תוסיף אי עביד לה וכמ"ש הרא"ש בסוף סוכה דמה"ט יתבינן בשמיני ספק שביעי בסוכה יע"ש וכן בטור או"ח סימן תרס"ו יע"ש מיהו להניח לכתחילה ודאי לא מניח דכיון דאין כאן שהות כל כך איכא משום בל תוסיף כשמניח סמוך לחשיכה כן נראה בעיני ובזה יתיישב לי מה שלא הביאו הפוסקי' הך דרבה בר"ה משום דבפלוגתייהו דת"ק ור"י וחכמים כר"י וחכמים קיי"ל וי"ל דהרי"ף נמי מפרש דכו"ע לילה נז"ת הוי וכפירש"י ולר"י וחכמים אפי' ודאי חשיכה אינו חולץ דליכא בכה"ג בל תוסיף ואע"ג דהרי"ף פוסק כרב אשי ומפרש דס"ל לילה ז"ת מ"מ איכא נפ"מ בהא דהלכה כר"י וחכמים לענין שבת דלז"ת הוי דאפילו ודאי חשיכה אינו חולץ דבאינו חולץ ליכא בל תוסיף ובהכי ניחא לי הא דהביא הרי"ף בהלכותיו הך פלוגתא דת"ק ור"י ומאי דאיתמר עלה בגמ' בתרי לישני אי הלכה כר"י או לא ולאיזה צורך הביא כל זה כיון דבסמוך הביא הך דרב אשי דס"ל דהלכה שאין צריך לחלצן בלילה וכתב דכרב אשי קיי"ל