קדושת יום טוב (ליפמן) קכו

ריבה את עובי הפצים המבדיל ולפי' שני האי שטלא עליה מלבן מלתא אחריתא קאמר או טלא עליה בפתח גופא טלא מלבן ועשה אצלו פתח קטן וכן נראה מלשון רש"י להדיא ממ"ש והכי קאמר או שטלא עליה מלבן וכו' ובזה מתיישב לי דלא תיקשי לפי' שני אמאי קרי לה הכא פתח שאחורי הדלת הלא בכה"ג פתח בתוך פתח הוא דהוי ואחורי איזו דלת איכא כאן פתח ולפי מ"ש א"ש דאה"נ דהא דמפרש כיצד כגון פתח שאחורי הדלת אהניחה בפצים קאי לפרושי באיזו פצים מיירי וכמש"ל ומיהו בלאו"ה ניחא קצת אי קרי נמי פתח שאחורי הדלת מפני שדרך לעשות כן בשער הגדול בסופו סמוך לסביבות הציר דידיה ומפני זה נקרא אחורי הדלת והכי משמע מלשון הרא"ש והטור דפי' השני נמי אפתח שאחורי הדלת קאי יע"ש מיהו הא ודאי נראה דלא קאי אהניחה בפצים דההיא ודאי בעינן לפרושי כפי' ראשון וכמ"ש והשתא לפ"ז קשיא לדעת המרדכי בפיר"ת בהך דמזוזה מושכב האיך יפרש הך דהניחה בפצים ומה חילוק בין יש בו טפח לאין בו טפח כיון שע"כ צריך לפרש דבפצים המבדיל בין פתח לפתח קאי וכפי' ראשון של רש"י ואי אפשר לפרש בע"א וכמ"ש וצריך עיון ואין להאריך בזה ונחזור לעניננו לדברי רש"י דלפי מ"ש לפנינו השתא תמוה הוא כיון דבפצים המבדיל מיירי א"כ לפתח הדרומי הו"ל מצד שמאל וזה תימא כיון דמקום עיקר קביעותה הוי בפסול האיך נפיק ידי מזוזה בפתח הדרומי גופיה דאין כאן איידי כיון דעיקר קביעותה בחללו והוי לצד שמאל לגביה ועכ"פ ודאי דטפי הוי ניחא לפרושי איפכא דקבע המזוזה בפצים בחלל פתח המערבי דהו"ל לימין במקום עיקר קביעותה וע"כ נראה בעיני דאין כוונתו לפרש דבמזוזה זו נפטרת גם פתח הדרומי דודאי פתח הדרומי אין נפטר כלל במזוזה זו וע"כ מיירי שיש לפתח הדרומי מזוזה במקומה הראוי לה דהיינו לימין כניסתה לצד מזרח ואמזוזה של פתח המערבי קאי דודאי לעולם היא צריכה מזוזה בפ"ע בין שיש בפצים טפח בין אין בו כיון דשני פתחים גמורים הם וכל אחד מהם משתמש בפ"ע לצד אחר לגמרי ומקום קביעות מזוזה של פתח המערבי הוי בפצים המבדיל דזהו ימין כניסה לגבה אלא דהוא קבע למזוזה זו לצד חלל פתח הדרומי ולא לצד חלל שלהם דזהו עיקר מקומה לכתחלה ומשום זה מחלק בין יש שם טפח לאין שם טפח דכשיש בפצים טפח לא הוי כמונח בחללה וצריך מזוזה אחרת לצד חללה וההיא פסולה לגמרי ולאו כלום הוי דומיא דהוה בעי לפרושי מעיקרא דבעי לאתויי מינה סייעתא לרבא דמשום דהעמיק לה טפח מיפסלא ובפתח אחד מיירי דלפ"ז הא דקאמר צריך להביא מזוזה אחרת היינו דההיא לאו כלום הוי ה"נ למאי דדחי דבפתח שאחורי הדלת מיירי נמי נפרש כפשטה דמזוזה דפתח זה קבעה בפצים מצד אחר ואם יש בו טפח צריך אחרת וההיא לאו כלום הוי ומ"מ ליכא מינה סייעתא לרבא דהכא לאו משום דהעמיק לה טפח מיפסלא אלא משום דהוי מזוזה זו אחורי הדלת לגבי פתח זה דכשהדלת הדרומי סתום הו"ל ממש אחורי הדלת דפי' אחורי הדלת היינו לצד אחר של משקוף לצד כותל הבית [וכמו שפירש הנמוקי, יוסף] ולא לצד חלל הפתח וה"נ כשהדלת סתום כן הוא דהוי הך דלת כמו כותל הבית לפתח זה והו"ל מזוזה זו לגבה אחורי הדלת אבל כשהעמיק טפח במזוזה עצמה ואינה בצד אחר של משקוף דלא מקרי אחורי הדלת אה"נ דכשירה והכא משום אחורי הדלת מיפסלא אבל כשאין בפצים טפח שפיר נפיק בה י"ח בפתח המערבי דהו"ל כמונח בחללה ולא מיירי הכא כלל לענין לצאת ידי שני הפתחים במזוזה אחת כלל ובפי' שני הוא דמיירי בהכי דהתם החילוק הוי כשיש טפח במלבן המבדיל חשוב הפתח קטן לפתח בפ"ע וצריך מזוזה אחרת ולא יצא במזוזה שבשער הגדול וכשאין בו טפח שניהם חשובים כפתח אחד ובמזוזה אחת לשניהם סגי אבל בהך דהניחה בפצים לאו בענין זה מיירי בין לפי' ראשון בין לפי' שני אלא דלפי' שני צ"ל אע"ג דאין שני הענינים שוין מ"מ כיון דבשניהם יש חילוק בין טפח לפחות מטפח נקט להו כחדא כן נראה בעיני והוא נכון בדברי רש"י וגם בסוגיא דשמעתין ועל הדרך הזה נראה שפירשו הרי"ף והרמב"ם ומה"ט לא הביאוה להלכה משום דלמסקנא דקיי"ל כרבא ע"כ פליגא הך ברייתא אדלעיל ופסקו כהך דלעיל להחמיר וכמש"ל בס"ד באריכות קצת וניחא נמי השתא לדעת המרדכי לפיר"ת דמיירי בעין אחורי הדלת דלעיל ממש אלא דברייתא דהכא ס"ל דבאחורי הדלת יש חילוק בין יש בסוף טפח או לא ודוק היטב:

סימן לט פלפול בדין איסור הנחת תפילין בשבת ויו"ט:

שם דף ל"ו ע"ב גמרא אמר רבה בר רב הונא כו' ומי אמר רבה בר"ה הכי והא אמר וכו' הא ודאי חשיכה חולץ התם בערב שבת איתמר וכו' נראה דיש להוכיח מכאן דאסור להניח תפילין בשבת מדאמר דבודאי חשיכה צריך לחלוץ ומכאן קשה אהך דכתב רש"י ספ"ק דביצה דאע"ג דבשבת ויו"ט לאו ז"ת מ"מ אין איסור בדבר אם מניחן וכ"כ התוס' שם וכן הר"ן יע"ש ואין לומר דהא דאמר הכא ודאי חשיכה חולץ לאו, משום איסור הנחת תפילין קאמר אלא משום איסור הוצאה דילמא מיפסק ואתי לאתויי ד' אמות ברה"ר כדאמרינן בשבת דף ס"א ולא יצא אדם בתפילין ולהכי א"ש התם דביו"ט מיירי דאין איסור הוצאה ביו"ט דא"כ מאי פריך מאי קסבר אי קסבר לילה ז"ת שבת נמי ז"ת וכו' ומאי קושיא דילמא אה"נ דשבת ז"ת ס"ל והא דחוצץ משום איסור הוצאה וכמו שהקשו התוס' וע"כ צ"ל כמ"ש התוס' דבתפילין לכו"ע שרי לצאת בחצר משום דחייב למשמש בהו כ"ש להכי לא חיישינן שמא ישכח ויצא וא"כ ע"כ הא דאמר חולץ משום איסור הנחת תפילין בשבת קאמר וראיתי בתשובת שאגת אריה סי' מ"א שכ' דלמאי דמסקינן דס"ל שבת לז"ת שפיר איכא למימר דהא דודאי חשיכה חולץ היינו משום איסור הוצאה דהשתא אין חילוק בין תפילין לשאר דברים דלא שייך לומר משום דחייב למשמש בתפילין דהא לז"ת הוי ואין כאן חיוב משמוש כלל ומעיקרא שפיר פריך אי קסבר לילה ז"ת שבת נמי ז"ת וכיון דז"ת הוי איכא נמי חיוב משמוש וליכא למגזר שמא ישכח ויצא יע"ש מה שהאריך בזה ואמנם עדיין קשיא לי לפי מה שפירש"י לעיל דר' יעקב וחכמים נמי ס"ל לילה לז"ת והא דקאמרי עד שתכלה או עד זמן שינה ע"כ צ"ל דס"ל דדוקא להניח שלא בזמנו הוא דאסור אבל אם הניחן כבר מבעוד יום א"צ לחלוץ וכמש"ל בס"ד שזוהי ג"כ דעת הרמב"ם א"כ למה לן למסקנא למימר דרבה בר ר"ה ס"ל דלילה ז"ת ושבת ויו"ט לאו ז"ת בפשיטות איכא למימר דס"ל דלילה לז"ת ושבת לז"ת והא דמצלי בהו באורתא היינו משו' דס"ל כר' יעקב וכדבעי למימר מעיקרא ודקאמר הכא ודאי חשיכה חולץ בע"ש איתמר ומשום איסור הוצאה כיון דלז"ת הוי שפיר חיישינן שמא ישכח ויצא שלמא לשיטת התוס' דס"ל דר' יעקב וחכמים ס"ל דא"צ לחלוץ בשקיעת החמה ע"כ ס"ל לילה ז"ת דלמ"ד לילה לז"ת חייב לחולצן בשקיעה"ח וכמש"ל א"ש דע"כ צ"ל דרבה בר ר"ה ס"ל לילה ז"ת מדמצלי בהו באורתא אבל לשיטת רש"י והרמב"ם