קדושת יום טוב (ליפמן) קכב

דלא שכיחי ולא מקרי עשויה לדירה ולא קרינן ביה ביתך. ולפ"ז יש לומר דביהמ"ד חייב במזוזה ואע"ג דקדושתו חמורה מקדושת ביהכ"נ מ"מ כיון דחכמים ותלמידים מותרים לאכול ולשתות שם וכן לישן ואפילו שלא מדוחק הו"ל עשויה לדירה טפי מביהכ"נ של כפרים דאינה עשויה אלא לדירת אורחים ולצורך דוקא וכמ"ש הר"ן במגילה שם מיהו לפ"ז צריך ליישב בסוגיא למאי דס"ד דנגעים שוה למזוזה מאי משני הא דכפרים הא דכרכים מ"מ אכתי תיקשי מבתי מדרשות דקתני נמי בהך ברייתא דאינה מטמאה בנגעים ואע"ג דעשויה לבית דירה טפי מביהכ"נ של כפרים:

והנראה בעיני דאפי' למאי דס"ד הוי ס"ל דנגעים בעינן נמי שיהא שם בעלים על הבית שיהו יכולים למוכרה דהא בברייתא דבתי כנסיות ובתי מדרשות קתני יצאו אלו שאינן מיוחדים לו ומשו"ה ביהכ"נ של כפרים מטמא בנגעים מפני שיכולין למוכרה בני העיר זו והו"ל שפיר מיוחדין להם שהרי הם בעליהם למוכרה אבל ביהמ"ד של כרכים אינן יכולים למוכרה ולא קרינן בהם מייחדין להם ומיהו מ"מ אכתי צ"ל דסתם ביהכ"נ של כפרים עשויה נמי לדירת אורחים דאל"כ אכתי תיקשי הך ברייתא דקתני שם לעיל ביהכ"נ וכו' חייבת במזוזה והשתא נמי בעינן לאוקמי כרבנן כמו דמוקמינן הך דקתני ביהכ"נ וכולהו אינך דמטמא בנגעים כרבנן וה"ה דהך דמזוזה נמי בעינן לאוקמי כרבנן ולענין מזוזה לא מהני הך סברא דמכירה מידי דעיקר מילתייהו בדירה תליא דכל שהיא קדושה ואינה עשויה לדירה פטורה ממזוזה וכדקתני שם לעיל גבי מזוזה מה בית שהוא חול וכו' יצאו אלו שהן קדש ולהכי צריך לפרש נמי ביהכ"נ של הגהה כפרים סתמא עשויה לדירת אורחים א"נ השתא לא נחית אכתי להך סברא דשל ואתיא נמי הך בכפרים דקתני ביהכ"נ כרכים אינן יכולין למוכרה סתם חייבת במזוזה כרבנן ובשל והוי ס"ל דיכולין למוכרה כפרים ואתיין הנך תרוייהו ברייתות וכדהוי ס"ד במגילה למאי דקתני בהו ביהכ"ע וכל אינך דחייבת דפריך מהך ברייתא דבית במזוזה ומטמאין בלגעים כרבנן ובחד ארץ אחוזתכם וכו' יע"ש גוונא ולפירושו צ"ל הא דמשני לעיל דף כ"ו וזה וזה נכון טפי לפי מה שיתבאר בסמוך:

שם הא דאית ביה בי"ד וכו' תרוייהו בדכפרים מתוקמא דשל כרכים לא מהני בית דירה כיון דאין יכולין למוכרה אין זו מיוחדת להם ולפ"ז הא דמשני ואב"א הא והא דלית ביה בי"ד וכו' ה"ה דהומ"ל הא והא דאית ביה בית דירה והא דכפרים והא דכרכים דבכרכים אפי' אית ביה בית דירה לא מטמא בנגעים וכמ"ש אלא משום דבעי לאשמעינן דבשל כפרים לא בעינן בית דירה דסתמא עשויה לדירה ונפקא מינה לענין מזוזה נמי דשל כפרים אפילו לית ביה בית דירה חייבין ובשל כרכים הוא דמחלקי רבנן בין אית ביה בית דירה וכו' ולענין נגעים של כפרים אפילו סתמא מטמא ושל כרכים אפילו אית בהו בית דירה אינו מטמא מטעם דאין מיוחדת להם שאין יכולין למוכרה ומתיישב לי בזה מה שהקשה בס' טורי אבן במגילה דף כ"ו אהך דיומא דפריך ודכרכים מי מטמא בנגעים והתניא וכו' אמר ר' יהודה אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד הא בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאין בנגעים והקשה שם דהא בסוגיא מוכח דהיכא דיש ביה בית דירה אפילו דכרכים לא מטמא בנגעים א"כ איכא למימר דר"י בשיש בהן בית דירה מיירי והך אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד דאפילו יש שם בית דירה אינו מטמא בנגעים וכדאמר ר"י שם לעיל והלא כמה לשכות היו שהיה בהם. בית דירה הא כל שאר ירושלים כל שיש בהם בית דירה מטמא אפילו ביהכ"נ וביהמ"ד יע"ש * שהניח בקושיא אבל לפי מ"ש לק"מ דלמאי דמשני השתא הא דכפרים הא דכרכים ע"כ צריך לומר דכרכים אינו מטמא בנגעים אפילו יש בהם בית דירה כיון דס"ל השתא ביהכ"נ של כפרים מיקרי עשויה לדירה משום דירת אורחים א"כ תיקשי הא קתני ביהמ"ד אינו מטמא בנגעים אע"ג דעשויה לדירה טפי מדירת אורחים אלא ודאי ע"כ צ"ל דהשתא ס"ל דכרכים לא מהני בית דירה כלל והיינו משום דס"ל דכרכים אינן יכולין למכור ולא הוי מיוחדת להם ולא מהני בית דירה ולא מידי ולהכי פריך שפיר ודכרכים מי מטמא בנגעים ואהאי שינויא דוקא הוא דפריך דאשינויא דהא דאית ביה בית דירה לא מצי פריך דאיכא למימר דלא מחלק כלל בין כפרים לכרכים וס"ל דתרוייהו יכולים למכור וכמש"ל בדרך הא"נ והוא נכון והוי השתא פירכא דהכא דומיא דהך דמגילה דפריך מיניה למ"ד התם דשל כרכים אינן יכולין למכור דהא ודאי מילתא דפשיטא הוי דבהא תליא טומאת נגעים דכיון שאינן יכולין למוכרה ודאי לא קרינן ביה אשר לו הבית שאין כאן בעלים כלל שיהו יכולין למוכרה:

ועיין בתוס' במגילה שם ד"ה ואמאי הא דכרכים וכו' במאי שדחקו שם לפרש דהמקשה טעה בתרתי יע"ש ותראה דלפי מ"ש כאן לשיטת הרי"ף והרא"ש לא טעה כלל והאי המקשה עצמו שהקשה בסוגיא דיומא שם אהא דמשני הא דכפרי' הא דכרכים ואין כאן מקומו להאריך והיוצא ממה שכתבנו דלדעת הרי"ף והרא"ש נראה טפי דביהמ"ד חייב במזוזה ולשון הרא"ש בהל' מזוזה במ"ש אהך דסוגיין משמע נמי דנראה לו טפי דביהמ"ד חייב במזוזה יע"ש וסוגיא דיומא מתיישבת שפיר לפי דרכם בזה וכמ"ש והשתא יש לומר דגם דעת המרדכי בפי' הסוגיא דיומא כדעת הרי"ף ומתיישב עפ"י הדרך שכתבו לדעתם וא"צ לישוב שכתבתי לעיל בדעת המרדכי ואמנם מלשון רש"י דכאן משמע בפשיטות דמפרש להא דפתחא דעייל ביה ר' וכן דעייל ביה רב הונא בפתח ביהמ"ד גופיה מיירי וע"כ ס"ל דביהמ"ד חייב במזוזה וע"כ צריך ליישב הסוגיא דיומא כמ"ש לעיל לדעת המרדכי והוא עפ"י פירושו ביומא שם דהך דכרכים וכפרים וכן במסקנא דמחוורתא כדשנינן מעיקרא ואין צריך להאריך עוד וראיתי בב"י ביו"ד סי' רפ"ו שכ' וכן משמע מדברי הרי"ף שכתב דביהכ"נ דכרכים שאין בה בי"ד פטור ממזוזה ומשמע דדין ביהמ"ד שוה לדין ביהכ"נ יע"ש ולא ידענא מהיכא משמע ליה כן וטפי איכא משמעותא להיפך וכמ"ש מיהו הרמב"ם אע"ג דבפי' הסוגיא אפשר דמפרש כדרך שכתבתי בדברי הרי"ף וס"ל נמי בהדיא דשל כפרים סתם חייבת אפ"ה כתב דביהמ"ד שאין בו בי"ד היינו משום דאיהו אזיל לטעמיה דס"ל דהא דחכמים ותלמידים מותרים לאכול ולשתות ולישן בביהמ"ד היינו דווקא מדוחק וכמש"ל וא"צ עוד להאריך ועיין בתוס' במגילה דף כ"ו ד"ה הגהה * וביותר קשה קושיא זו שהקשה בטורי אבן לפי שיטת רי"ף דמפרש להא דביהכ"נ של כפרים משום דדיירי ביה אורחים ולפירוש הנמוקי יוסף שפירש משום דמעיקרא לא הוקדשו קדש גמור וע"ש בנמוקי מה שפירש בדכרכים משום דאין להם צורך לזה יע"ש א"כ מאי פריך מירושלים הא אע"ג דכרכים היא מ"מ כיון דהוי בה עולי רגלים טובא יש לומר דהוצרכו להתנות אבתי כנסיות ובתי מדרשות שלהן שידורו בהן אורחים ואע"ג דשאר כרכים אין להם צורך בזה אבל ירושלים יש להם צורך בזה ואי משום דתנן ולא אמר אדם מעולם צר לי המקום וכו' הא בהדי נסים הוא דקחשיב לה ומעיקרא לא סמכינן אניסא וכדאמר רבא בפסחים דף ס"ד ע"ב יע"ש ודוחק לומר דלאביי פי' דס"ל התם סמכינן אניסא אמנם לפי מ"ש א"ש ודוק: