קדושת יום טוב (ליפמן) קכא

בקדושתיה ואע"ג דקתני ביהמ"ד אינו מטמא בנגעים אפ"ה הוי ניחא ליה דשל כפרים מטמא בנגעים אלמא דצריך לחלק כדכתיבנא:

ואמנם יש לעיין בעיקר דברי הנמוקי יוסף במ"ש דאין מקדשין אותו הקדש גמור וכו' דאמרינן במגילה דף כ"ח ע"ב בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויות ופי' התוס' שם דע"כ אין לפרש דמהני תנאי אפילו בישובן דהא מוכח בשמעתין דכל הני דהוי בבבל ולא רצו להשתמש בו דבר שאין עושין בו ביהכ"נ ופי' דע"כ דבחורבנן קאמר דאז מהני תנאי אבל בישובן לא מהני תנאי יע"ש והשתא לשיטת התוס' ודאי דא"א לפרש כדבריו דהא לאו בדידהו תליא להקדישו הקדש שאינו גמור דהא לא מהני תנאי בישובן ואפילו אתני מעיקרא לגרע מקדושתיה לא הופקע קדושתיה וא"כ בדברי הרא"ש שכתב בהלק"ט ג"כ כדברי הרי"ף בהך כפרים ע"כ א"א לפרש דמטעם הפקעת קדושה הוא דהוי דהא איהו ס"ל במגילה כדעת התוס' דתנאי לא מהני אלא בחורבנן וכן הטור פסק באו"ח סימן קנ"א דלא מהני תנאי בישובן יע"ש וביו"ד סי' רפ"ו כתב הך דשל כפרים סתם חייבין במזוזה וע"כ אין לפרש הטעם משום הפקעת הקדושה מעיקרא בשעת בנין ומיהו אפילו לפי מ"ש הר"ן במגילה שם בשם הרמב"ן דהא דאמרינן בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויין היינו שהן עשויין על תנאי זה שאם יצטרכו להאכיל שם עניים ולהשכיבן שם יהיו מותרים והיינו אורחים עניים ועיין בר"ן בפסחים בפ' ע"פ מ"ש אהא דלאפוקי אורחים י"ח דאכלו ושתו בבי כנישתא יע"ש וכן פי' בשלטי הגבורים שם דהתנאי לא מהני אלא לענין דירת האורחים יע"ש ולפ"ז נמי א"א לפרש דהא דשל כפרים חייב במזוזה הוא משום דמעיקרא לא הוקדש הקדש גמור משום דירת האורחים דא"כ מאי איריא של כפרים אפילו של כרכים נמי דהא בתי כנסיות של בבל כולם על תנאי זה הן עשויות שידורו בהן אורחים ואין חילוק בין כפרים לכרכים דסתמא קאמר בת"כ של בבל ע"ת הן עשויין וכן מוכח ממה שדקדק הר"ן להוכיח שם הך דפי' הרמב"ן יע"ש. דאל"כ הו"ל לפרש דהני דכרכים הוי אלא ודאי משום דסתמא קאמר ב"כ של בבל משמע דכולהו ב"כ של בבל הן עשויות ע"ת וכיון שכן הרי כולן אין מקדשין אותן הקדש גמור כה"ג שמתנין מעיקרא שיהו אורחים דרים ואוכלים שם לכשיצטרכו ומה לי של כפרים דשכיחי דדיירי ביה אורחים מה לי של כרכים דלא שכיחי כיון דעיקר מלתא בתחלת הקדשן תליא דלא הוקדשו הקדש גמור הרי כולן לא הוקדשו הקדש גמור ואפילו אם נדחוק לפרש דהא דמחלק בין כפרים לכרכים בא"י קאי דהתם אין עשויין כולן ע"ת הגהה מ"מ אכתי קשה דהו"ל לפרושי דשל *ועוד דלפ"ז לא הוי בבל כולן חייבין במזוזה משום זה א"ש הא דקאמר בברכות דף מ"ז יש בו מזוזה ס"ד דע"ח הן עשויות ולא הוקדשו הקדש וכו' והיינו משום דאמרינן גמור ועוד דמשמע דדוקא של בבל כי מטא לבי כנישתא אמר מהני תנאי אבל של א"י לא מהני ליה ליעול מר וכמש"ל תנאי להפקיע קדושתן ועיין בתוס' בס"ד ומאי קושיא הא במגילה שם שכתבו טעם בזה יע"ש הני אמוראי בבבל הוו:

וכיון שכן ע"כ הך דשל כפרים חייבין אבבל קאי. וא"כ מאי איריא כפרים אפילו כולהו נמי ועוד דלפ"ז תיקשי הסוגיא דמשני אנגעים הא דכפרים וכו' הא טומאת נגעים לא משכחת לה אלא בא"י דבבית ארץ אחוזתכם כתיב וכדתנן להדיא בפי"ב דנגעים ומיהו בזה אפ"ל דהרי"ף לא ס"ל כדברי התוס' אלא דבא"י נמי מהני תנאי אלא דמעיקרא אינן עשויות על תנאי אבל של בבל נזהרים לעשותו ע"ת ועושין כולן על תנאי אבל של א"י של כפרים הוא דעבדי ע"ת ולא של כרכים:

ומ"מ הא ודאי קשיא על הרי"ף דהו"ל לפרושי דשל בבל כולן חייבין במזוזה ועל דברי הרא"ש והטור קשיא טפי וכמש"ל ועל כן נראה לי דהא דשל כפרים חייב במזוזה משום דדיירי ביה אורחים לאו מטעם גרעון הקדושה הוא דהוי דמה לי קדש גמור או קדש שאינו גמור כיון דמ"מ קדוש הוא לכל מילי כדין כל ביהכ"נ לבד מדבר זה אלא דהטעם הוא כיון דדיירי ביה אורחים הו"ל עשויה לדירה הגהה וחייבת במזוזה דקרינן ביה ביתך *ועיו ברבינו יונה בברכו' דמזוזה בדירה תליא ואפילו קדש מ"ש שם אהך דאין גמור כל שיש בו דירה חייב במזוזה מכבדין אלא בפתח הראוי תדע דהא לשכת פרהדרין דבקדש למזוזה ושם נראה להדיא גמור היתה בעזרה דקדיש טפי מהר כמ"ש דהטעם דביהכ"נ הבי' דממעטינן שם דף י"א ע"ב מחיוב פטורה ממזוזה משום מזוזה מפני שהם קדש יע"ש ולשכת דאינה בית דירה יע"ש פרהדרין דודאי קדיש טפי אע"ג דהכה"ג דרשם ואפ"ה אמרינן שם דף יו"ד ע"ב דחייבת במזוזה לרבנן ומשמע דמדאורייתא חייבת ואפי' ר' יהודה לא פליג אלא משום דס"ל דירה בע"כ לא שמה דירה יע"ש אלמא דאפילו קדש גמור כל שהיא עשויה לדירה חייבת במזוזה ואם אינה עשויה לדירה אפילו אינו קדש כל כך אינה חייבת והיינו טעמא דמשום דמביתך הוא דילפינן וכל שהיא עשויה לדירה קרינן ביה ביתך אע"ג דקדש הוא וכל שאינה עשויה לדירה ממעטינן אם קדש היה אפילו במקצת קדושה דמ"מ ל"ד לבית וכיון שכן א"ש דמחלקינן בין כפרים לכרכים דבכפרים שכיחי דדיירי ביה אורחים והו"ל עשויה לדירה וחייבת במזוזה דבין בבבל בין בא"י כיון שהיא עשויה לדירה אין חילוק בין קדיש טפי בין לא קדיש כל כך ושל כרכים פטורין משום דלא שכיחי דדיירי ביה לא מקרי עשויה לדירה אפילו של בבל דעשויות על תנאי זה אפ"ה כיון דלא שכיח לא מקרי עשויה לדירה דאינה אנא כדירת ארעי והוי דומיא דסוכת החג בחג דפטור למ"ד דירת ארעי בעינן כדאיתא ביומא שם ומעיקרא הוצרכה לתנאי אפילו משום פעם א' שיהא הצורך והדוחק מ"מ בשביל זה לא מקרי עשויה לדירה ובין בבבל בין בא"י דכרכים פטורים ולשיטת הרמב"ן א"ש בפשיטות דדיירי ביה אורחים דלהא מלתא מהני תנאי מיהו לשיטת הרא"ש והטור שהיא כשיטת התוס' דבישובן לא מהני תנאי ומשמע דאפילו להך דדירת האורחים לא מהני תנאי וכן מוכח להדיא ממ"ש התוס' בפסחים דף ק"א ד"ה דאכלו ושתו בבי כנישתא יע"ש וע"כ צריך לפרש שהיו חדרים מיוחדים בביהכ"נ ששם היו דרים האורחים ואוכלים וישנים שם וכמ"ש התוס' בפסחים שם וכניסה ויציאה שלהם לחוץ לר"ה דרך פתח ביהכ"נ וחייבת במזוזה דהו"ל עשויה לדירה בשביל האורחים הדרים שם ויוצאים ונכנסים דרך פתח ביהכ"נ וכן נראה לפרש הך דיש בה בית דירה לחזן דלא מסתבר לפרש דהביהכ"נ עצמה היא הבית דירה לחזן אלא כמ"ש וכן משמע לישנא דיש בה בית דירה ועיין במ"ש הרב"י בי"ד סי' רפ"ו בשם רבינו ירוחם יע"ש וא"כ הכל לפי מ"ש דעיקר מלתא לאו בגרעון הקדושה תליא אלא בעשויה לדירה ואינה עשויה לדירה הוא דתליא וכל שאינה עשויה לדירה אפילו היא קדושה קלה פטורה ממזוזה ושעשויה לדירה אפילו קדושה חמורה חייבת והשתא א"ש הכל בין לשיטת הרמב"ן בין לשיטת הרא"ש והטור דבין בבבל בין בא"י דכפרים חייבת משום דשכיחי דדיירי ביה אורחים והו"ל עשויה לדירה ודכרכים פטורה