קדושת יום טוב (ליפמן) קיט

אורחים דעלמא כמו כן דירת התלמידים ובעליו מרובין והנה ממ"ש הרמב"ם דביהשו"ת מטמא בנגעים נראה דס"ל דלא בעינן מיוחדים ממש וע"כ צריך לחלק בין הך דחלקו לבתי אבות ואין כל א' מכיר את שלו להך דביהשו"ת כמו שכתוב בתוס' ישנים דשאני הכא דלא נתברר חלקם מעולם ולעיל בס"ד כתבתי דע"כ כוונתם משום דבבית השותפין קודם שנשתתפו היה חלקו של כל א' מבורר שזהו שלו בין נשתתפו במעות בין נשתתפו באבנים ושאר צרכי הבנין משא"כ הכא שכולם זכו יחד בשותפות כל הבית כמו שהוא ומעולם לא היה מבורר חלקו של כל א' בפ"ע ומדמי לה הש"ס לביהכ"נ של כפרים דהתם נמי הנך דדיירי באותה העיר שכולם יש להם זכות באותה ביהכ"נ לא היה חלקם מבורר מעולם שיהא מבורר חלקו של כל א' בפ"ע דמי לא עסקינן שהם לא בנו בעצמם ביהכ"נ זו אלא שזכרו בה מאותן הראשונים שבנו אותה הראשונים בין היו אבותיהם של אלו או אחרים מ"מ בעלים דהשתא לא נתברר חלקם של כל א' בפ"ע והרבה בנים לאב אחד מיהו מ"מ הך דדירת התלמידים עדיין לא נתיישב בזה דאפילו נימא דמשום דדיירי ביה שם בעלים עליהם והם בעלים דהאי ביהמ"ד מ"מ כיון שהם מרובים ודומין ממש להך דחלקום לבתי אבות ואין כל א' מכיר את שלו דהכא נמי לא נתברר חלקם מעולם דהם ודאי לא בנו אותה משל עצמן בשיתוף דלאו בכה"ג דווקא מיירי אלא שזכו בה כמו שהיא בנויה ולמסקנא בכה"ג לענין נגעים לא מטמא דמה"ט אידחי האי שינויא דכפרים והשתא אפילו תימא לחלק בין דירת אורחים לדירת תלמידים דדירת תלמידים כיון דקביעי שם מיקרי בעלים דהאי בית משא"כ דירת אורחים דלא קביעי לא מיקרי בעלים בשביל דירת ארעי מ"מ הרי בני אותה העיר הם בעלים והם ניכרים ומה"ט לא הוי כבית השותפים דמה לי שותפים עשרה או מאה או אלף דבשל כרכים הוי טעמא דעשויה לכל דאתי מעלמא ואין כאן בעלים ניכרים כלל משא"כ בשל כפרים וכמו שפירש"י ואיתא כן להדיא במגילה פרק בני העיר דף כ"ה לענין מכירת ביהכ"נ דשל כפרים יכולים בני העיר למוכרה מפני שהיא כולה של בני אותה העיר יע"ש וע"כ צ"ל משום דלא ני חלקם מעולם דומיא להך דחלקו לבתי אבות וכו' וה"נ הנך תלמידים דדיירי בה השתא לא היה חלקם מבורר מעולם והיה נראה לחלק בין דירת תלמידים לדירת אורחים דדירת תלמידים מיירי בתלמידים של אותה העיר והרי הם בעלים ניכרים אבל דירת אורחים כיון דמעלמא קאתו והרי היא עומדת לדירת כל אורחים דאתו מעלמא מקרי אין בעליו ניכרין ולענין זה הא דדיירי בה אורחין מיגרעי דגרעי לה דאי לאו דדיירי בה אורחין היו בעליה ניכרים דהיינו בני אותה העיר אבל השתא דדיירי בה אורחים אין בעליה ניכרים דעשויה לכל אורחים דאתו מעלמא מיהו אי לאו דירת אורחין מטעמא אחרינא לא היה מטמא בנגעים משום דהוי של קודש והיינו טעמא דאי אית ביה בית דיר' לתלמידי' מטמא דבתלמידי' דאותה העיר מיירי דבעלים ניכרים הוי וגם אינו של קדש כיון דאית ביה בית דירה ואמנם הסוגיא עדיין לא מתיישב בזה דהא דאידחי הך שינויא דכפרים לאו מהאי טעמא הוא דאידחייה דהא בברייתא דלאחוזה ממעטינן חלקו לבתי אבות ואין כל א' מכיר את שלו והרי התם בעלים ניכרים ובביהכ"נ ש"כ ס"ל דאי הוי בעלים ניכרים הוי א"ש דמטמא בנגעים ובדוחק אפשר ליישב דהא דחלקו לבתי אבות וכו' דאינו מטמא בנגעים היינו משום דמעולם לא היה לבית זה בעלים מיוחדים דקודם שזכה בו בית אב זה היה של כל ישראל וקודם שזכו בו כל ישראל היה של כותי דאין בו דין טומאת נגעים והשתא נמי דזכה בו בית אב זה אינם נקראים בעלים מיוחדים דהרי לא נתברר חלקם מעולם משא"כ ביהכ"נ של כפרים דהיה לבית זה בעלים מיוחדים בתחלתו דהיינו בשעת בנין אותן שהיו דרים באותה העיר ובנו אותה משלהן והרי היה חלקם של אלו מבורר ואי לאו דדיירי ביה אורחים דאתו מעלמא הוי אתיא ליה שפיר דמטמא בנגעים דאע"ג דבני העיר דהשתא לא נתברר חלקו של כל א' מעולם מ"מ כיון דבשעת בנינה היו לה בעלים מיוחדים שנתברר חלקו של כל א' הרי היה כבית השותפים והנך דהשתא שזכו בה נכנסו תחת הראשונים ולא פקע דין טומאת נגעים מאותה ביהכ"נ וה"ה אם נפל בית בירושה להרבה אחין ועדיין לא חלקו אותה הוי נמי כביהשו"ת ומטמא בנגעים ודלא כמש"ל לדעת תוס' ישנים מיהו כיון דדיירי בה אורחים דאתו מעלמא הוא דא"מ בנגעים משום דאין בעליה ניכרים כלל דלכולי עלמא הוא דעבידי והא דפריך הש"ס אהך דכפרים מברייתא דלאחוזה אע"ג דהא טעמא לחוד והא טעמא לחוד דבהך דחלקו לבתי אבית היו בעליה ניכרים אלא דאין נקראים בעלים מיוחדים משום דמעולם לא נתברר חלקו של כל א' וקודם שזכו בה לא היה לבית זה דין טו"נ כלל משא"כ בהך דכפרים דהוי טעמא משום דאין בעליה ניכרים יש לומר דמ"מ פריך מהך ברייתא דלאחוזה דמוכח מינה דלענין טומאת נגעים בעלים מיוחדים בעינן ובלאו הך ברייתא הוי ס"ד דלא בעינן בעלים מיוחדים לענין טומאת נגעים כמו לענין מזוזה ומשום קדש לחוד הוא דממעטינן ביהכ"נ והוי אתיא לי' שפיר דבשל כפרים דדיירי ביה אורחים ולא הוי קודש גמור מטמא בנגעים אבל השתא פריך מברייתא דלאחוזה דדרשינן נמי דבעינן בעלים מיוחדים והרי ביהכ"נ של כפרים אין בעלים מיוחדים כיון דעבידי לדירת אורחים דאתו מעלמא ומה"ט הוצרך למיהדר מהאי שינויא כן אפשר ליישב הסוגיא לדעת הרמב"ם אי מפרש להך דכפרים כטעמיה דהרי"ף משום דדיירי בי' אורחים וכנראה מדבריו בהלכות מזוזה דכתב טעמא לפי שהם קודש והש"ס מדמי נגעים למזוזה אלמא דבנגעים נמי של קודש אינו מטמא בנגעים וע"כ הא דבעי למימר דשל כפרים מטמא בנגעים היינו משום דדיירי ביה אורחים ואינו קודש גמור דלדידיה ליכא לפרושי כפירש"י דכיון דטעמא משום קודש ולאו קודש אין לחלק בין כרכים לכפרים אלא בענין זה:

ואמנם עדיין צריך ישוב לפי מ"ש לשיטת הרמב"ם דהיינו טעמא דלמסקנא ביהכ"נ של כפרים אינו מטמא בנגעי' משו' דעבידי לאורחי' דאתו מעלמ' לדור בה והו"ל אין לה בעלי' א"כ קשיא הך דמגילה פ' בני העיר דלענין מכירה הגהה *)מחלקינן בין של כפרים דיכולין *) יע"ש דבגמרא מדמי למוכרה מפני שהיא של אותה העיר לה אהדדי טומאת נגעים דלא אתו בה מעלמא ושל כרכים ומכירה דפריך מנגעים אין יכולים למוכרה משום דאתו בה אמכירה יע"ש ואפילו לפמ"ש התוס' דהמקשה מעלמא ולצורכם נמי עבידא מעיקרא טעה בזה דמדמי להו הא של כפרים נמי עבידי לאורחים אהדדי היינו דבאמת דאתו מעלמא למידר בה ולענין נגעים אע"ג דמטמא בנגעים מיקרי הנך אורחים בעלים ואמאי אפ"ה אין יכולין למוכרו יכולין בני העיר למוכרה ומיהו אבל איפכא ודאי לא לדברי הרי"ף ל"ק דיש לומר דבשביל מסתבר כיון דא"מ בנגעים דדיירי בה דרך ארעי בעלמא אין להם משום הנך בעלים דאתו זכות לעכב מכירת הביהכ"נ ואין מעלמא האיך יכולין הביהכ"נ נקרא על שמם אבל לדעת למוכרו:

הרמב"ם דע"כ צ"ל דלענין טומאת נגעים הו"ל אינהו בעלים כמו