קדושת יום טוב (ליפמן) קיח

החזן ואין להאריך ואי נימא דהא דמשני אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא היינו דאתיא כתנאי והא ר"מ והא רבנן וכמש"ל לשיטת תוס' ישנים לתירוץ קמא גם בזה צ"ע לפי שיטתם דמנ"ל דפליג ר"מ בנגעים כלל אהא דבעינן בעלים מיוחדים דע"כ לא פליג אלא לענין מזוזה דהתם לכו"ע לא בעינן בעלים מיוחדים וכמ"ש לשיטתם אלא דרבנן מטעם דביתך ולא של קדש ואיהו לא ס"ל האי טעמא אבל לענין טומאת נגעים דבעינן נמי בעלים מיוחדין מדרשא דקרא מנ"ל דפליג ר"מ אהך דרשא כלל בשלמא למאי דס"ד מעיקרא דבנגעים נמי בקדש ולא קדש לחוד תליא א"ש דמשני הא ר"מ הא רבנן דבהך סברא גופיה פליגי במזוזה אבל למסקנא דבנגעים דרשינן נמי מקרא דבעינן בעלים מיוחדין אע"ג דבמזוזה לא בעינן בהא מלתא לא מצינו דפליג ר"מ ארבנן כלל. מיהו בזה אפ"ל דס"ל להש"ס דכמו דלא דריש ר"מ לענין מזוזה ביתך למעוטי של קדש וכמו כן ודאי דלא דריש לענין נגעים למעוטי של קדש דלהא מלתא מדמינן לה בפשיטות בתחלת הסוגיא למאי דס"ד וכיון דלא דריש למעוטי קדש ע"כ דלא ס"ל דאשר לו הבית פירושו מי שביתו מיוחדת לו דאי הוי מפרשינן כן בפשיטות הו"ל למעוטי של קדש אלא ודאי ס"ל דאשר לו הבית היינו מי שמייחד ביתו לו שאינו רוצה להשאיל כליו וכדדרשינן שם לעיל א"כ ממילא ה"ה דלא דריש נמי למעוטי שותפים דמהך דרשא גופא הוא דדרשינן לה בהך ברייתא דלאחוזה מאשר לו הבית מי שביתו מיוחדת לו ור"מ הא לא דריש להאי קרא כן כלל אלא למילתא אחריתא דריש ליה מדלא ממעט נמי של קדש:

ואמנם אכתי צריך ישוב כיון דלמסקנא לרבנן לענין נגעים דרשינן נמי אשר לו הבית למעוטי שותפים וביהכ"נ של כפרים ובמזוזה לא ממעטינן להו וכמ"ש לשיטתם א"כ ע"כ צ"ל דלא דמי דרשא דביתך דכתיב במזוזה לדרשא דאשר לו הבית דנגעים דמאשר לו הבית משמע טפי דבעינן מיוחדת לו א"כ קשיא היא גופא לר"מ מנ"ל דלא דריש אשר לו הבית דנגעים למעוטי קדש דאף על גב דביתך דמזוזה לא דריש למעוטי קדש מ"מ אשר לו הבית דריש דמשמע טפי דבעינן מיוחדת לו וכמו לרבנן לענין בעלים מיוחדים לחוד ה"נ נימא לר"מ בין לענין קדש בין לענין בעלים מיוחדים דאע"ג דמביתך דמזוזה לא ממעט להו מאשר לו הבית דנגעים ממעט להו שפיר והנראה לומר דהא דלרבנן יש חילוק בין מזוזה לנגעים לענין בעלים מיוחדים לאו משום משמעותיה דדרשא דקרא דאין חילוק בין משמעותיה דביתך למשמעותיה דאשר לו הבית אלא משום דבמזוזה דחובת הדר הויא ולשימור הוא דעבידא לא מסתבר כלל למדרש למעוטי בית שאין בעליו מיוחדים דלענין שימור אין לחלק כלל דכמו כן בעי שימור בבית זה מי שדר בו כמו בבית זה וה"נ בית השותפים לא מסתבר למעוטי מה"ט וכעין זה כתבו התוס' לקמן דף מ"ד ד"ה טלית שאולה וכו' דמה"ט לא דרשינן במזוזה ביתך למעוטי בית שאולה יע"ש אבל לענין מיעוטא דשל קדש אין לחלק דהיכא דאין בו בית דירה לא בעי שימור ושפיר איכא למעוטי מביתך דגבי מזוזה כמו לענין נגעים ועוד דשל קדש איכא למימר דלא בעי שימור משום קדושתו וממעט ליה קרא שפיר ולא"נ שכתבו התוס' לקמן דהא דבית שאולה חייב במזוזה הוי מדרבנן אבל מדאורייתא פטורה משום דדרשינן ביתך וכן כתבו התוס' בע"א ספ"ק שם לענין שכירות יע"ש יש לומר בפשיטות דלענין משמעותיה דדרשא דקרא אין חילוק בין האי קרא דמזוזה להאי דנגעים ודמחייבינן במזוזה בית שאין בעליו מיוחדין היינו מדרבנן כיון דדיירי ביה אבל של קדש דלא דיירי ביה לא חייבו רבנן במזוזה מיהו מהך דלשכת פרהדרין משמע שם דף יו"ד דכה"ג מדאורייתא נמי מחייב יע"ש בתוס' ואמנם מסוגיא גופא אין הכרע כל כך ואפשר דלשיטת הרי"ף התם נמי דרבנן הוי כמו בשכירות ושאלה לשיטת הא"נ שבתוס' לקמן ודע"א שם ואין להאריך כאן ועכ"פ היאך שיהיה יש לומר דאין חילוק כלל בין משמעותיה דדרשא דקראי למסקנא ודמחלקינן בין מזוזה לנגעים היינו כא' מן הדרכים שכתבתי והשתא א"ש דר"מ דמחייב בהכ"נ במזוזה ע"כ דלא ס"ל למידרש כלל ביתך למעוטי קדש ואע"ג דלא דיירי ביה וכמו כן ודאי דלא דריש לענין נגעים דבשל קדש דלא דיירי ביה אין טעם לחלק וכיון דעל כרחך לא דריש אשר לו הבית למעוטי קדש ע"כ ס"ל דאתי לדרשא שמייחד ביתו לו שאינו רוצה להשאיל כליו וממילא ה"ה דלא דריש למעוטי שאין בעליו מיוחדין דתרוייהו מחד משמעותא דרשינן לה לרבנן וכדאיתא להדיא בלישנא דברייתא והשתא א"ש דגם למסקנא מתוקמא שפיר האי שינויא דהא ר"מ והא רבנן והיינו דאמרינן אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא. ובזה עולה כל הסוגיא כהוגן לשיטת הרי"ף דמעיקרא הוי ס"ד דבנגעים נמי בקדש ולאו קדש לחוד הוא דתליא וכמו במזוזה ואתיין כולהו שינויי שפיר דיש חילוק בין אית בה בי"ד ללית בה ובין ביהכ"נ דכפרים דדיירי ביה אורחים לדכרכים לענין נגעים כמו לענין מזוזה עד לבסוף דמסיק מברייתא דלאחוזה דלענין נגעים בעינן נמי שיהא לבית בעלים מיוחדים ע"כ הדר ביה מכל שינויי דהשתא אין לחלק כלל בין יש בו בית דירה לחזן לאין בו וכן בין דכפרים לדכרכים לענין נגעים כיון דס' אין בית זה בעלים מיוחדים וע"כ לא קיימא אלא האי שינויא דהא ר"מ והא רבנן אבל לענין מזוזה גם למסקנא כל הני חילוקים כדקיימי קיימי דלענין מזוזה למסקנא נמי הכל בקדש ולאו קדש הוא דתליא ולא בעינן במזוזה בעלים מיוחדים אפילו לרבנן מדמחייבי ביהכ"נ שיש בו בית דירה לחזן וממילא דה"ה לשל כפרים כיון דדיירי ביה אורחים וכדאמרן לעיל שם:

וכל זה ניחא לי בישוב דעת הרי"ף. אמנם דעת הרמב"ם עדיין לא מתיישב בזה דלענין הך דמזוזה נראה דכשיטת הרי"ף ס"ל דבקדש ולאו קדש הוא דתליא וכמש"ל ממ"ש דביהכ"נ וביהמ"ד פטורים לפי שהם קדש ואם יש בהם בית דירה חייבים והנראה בפשיטות משום דכשיש בהם בית דירה אינם קדש גמור וכמ"ש הנמוקי יוסף לדעת הרי"ף וכל זה ניחא לפי הסוגיא כדרך שכתבתי לשיטת הרי"ף אבל ראיתי בהלכות טומאת צרעת בפי"ד שכתב שם הרמב"ם וז"ל בהל' י"ד ביהכ"נ וביהמ"ד שיש בהם בית דירה לחזנין או לתלמידים מטמאין בנגעים עכ"ל וכתב הכסף משנה שם על זה דזה נלמד מסוגיא דיומא שם עד אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא הא דאית ביה בית דירה עכ"ל ולפי מ"ש אם הוא מפרש הסוגיא כדרך שכתבתי לשיטת הרי"ף ע"כ אי אפשר לפרש דהאי כדשנינן מעיקרא היינו דאית ביה בית דירה דלמסקנא דלענין נגעים בעינן נמי בעלים מיוחדים לבית הך דיש בו בית דירה לא מעלה ולא מוריד וכמו שהארכנו בזה לעיל בס"ד ויותר מזה תמיה לי אם יפרש הרמב"ם בהך דכפרים כפי' הרי"ף דה"ט משום דדיירי ביה אורחים א"כ למסקנא דאידחי לה האי שינויא וס"ל דדירת האורחים לא מהני משום דמ"מ אין זה בעלים מיוחדים. א"כ האיך כתב דכשיש בו דירה לתלמידים דמטמא בנגעים מה בין דירת אורחים לדירת תלמידים דאפילו אם נדחוק דדירת החזן מהני למיהוי בעלים מיוחדים מפני שמיוחדת לו מ"מ דירת התלמידים ודאי דומה ממש לדירת האורחים שכמו בדירת האורחים עשוי לכל