קדושת יום טוב (ליפמן) קטז

קרינן ביה ולא דמי לביהמ"ד אע"ג דבית דירה מקרי להנך דגרסי שם וחייב במזוזה וכמ"ש מ"מ הני לאו בעלים מיוחדים דהאי ביהמ"ד הוי דהרי עשוי' לדירה זו לכל מי שירצה ואינה מיוחדת להם דוקא לדירה זו ומשו"ה אינה מטמאה בנגעים ולא דמי למזוזה דחובת הדר הוי וכל שדר שם חייב במזוזה כן נראה לי בסוגיא דיומא לדעת המרדכי:

ודע דהרי"ף כתב בסוף הל' מזוזה הך דתניא ביומא ביהכ"נ וכו' חייבים במזוזה ואח"כ כתב והא דביהכ"נ חייב במזוזה דוקא שיש בה בית דירה אי נמי דכפרים דדיירי ביה אורחים אבל דכרכים לא עכ"ל. ומ"ש דוקא שיש בה בית דירה היינו משום דפסק כרבנן דיומא דדוקא שיש בה בית דירה לחזן חייבת מיהו מ"ש לחלק בין כפרים לכרכים היה נראה דהיינו כשינויא בתרא דיומא שם דמשני ואב"א הא והא דלית בה בית דירה והא דכפרים והא דכרכים ואמנם לפ"ז צ"ע טובא בדברי הרי"ף דהא בסוף הסוגיא דשם פריך ודכפרים מי מטמא בנגעים והתניא לאחוזה וכו' ת"ל ובא אשר לו הבית מי שביתו מיוחדת לו וכו' ומסיק אלא מחורתא כדשנינן מעיקרא וע"ש בפירש"י אלמא דלמסקנא אידחי ליה האי שינויא ולא מחלקינן בין כפרים לכרכים וא"כ האיך פסק הרי"ף כהאי שינויא לחלק בין כפרים לכרכים. ותו קשיא מה שפירש הרי"ף דכפרים משום דדיירי ביה אורחים אי נימא דמפרש הך דמשני בגמרא הא דכפרים וכו' נמי מה"ט משום דדיירי ביה אורחים ונימא הא דדיירי ביה אורחים הוי דומיא דיש בה בית דירה לחזן דמשום זה מקרי בעלים מיוחדים וכמש"ל וה"נ כיון דדיירי ביה אורחים מקרי בעלים מיוחדים דהיינו אותן אורחים הדרים שם הם מקרי בעליהם של ביהכ"נ א"כ מאי פריך עלה ודכפרים מי מטמא והתניא וכו' חלקו לבתי אבות ואין כל א' מכיר את שלו מנין ת"ל ובא אשר לו הבית וכו' והיכי מדמי לה להך דכפרים דהכא שאני דהרי אין להם בעלים מיוחדים כיון דעדיין לא חלקו אחוזת המשפחה לגברים אבל הכא בכפרים הרי יש לה בעלים מיוחדים הנך אורחים דדיירי ביה ואי משום דלא ניחא ליה דמשום דדיירי ביה יקראו הם בעלים אלא בני העיר הם עיקר הבעלים ומקרי אין לה בעלים מיוחדים א"כ אהך דיש בה בית דירה לחזן נמי תיקשי ליה מה"ט מיהו בזה יש לומר דהא ניחא ליה דהדר שם הוא מקרי בעלים כיון דמעיקרא נעשה אדעתא דהכי שידור זה שם אלא דהכא בדכפרים קשיא ליה כיון דדיירי ביה אורחים ודאי דלאו אדעתא דהנך אורחים לחוד דדיירי ביה השתא בשעת הנגע הוא דנעשה אלא לכל אורחים דאתו מעלמא דלדיירי ביה בזימנא דאתו להכא הוא דנעשה א"כ הדר הו"ל אין בעליהם מיוחדים אבל אכתי קשיא למה ליה למפרך מהך ברייתא דלאחוזה בלאו הך ברייתא נמי הו"מ למפרך כן דהא בהך ברייתא גופא דקתני יכול יהו בתי כנסיות וכו' נמי דריש ובא אשר לו הבית מי שביתו מיוחדת לו ובפשיטות הו"ל למפרך כיון דבעלים מיוחדים בעינן הא הכא אין הבעלים מיוחדים כיון דעבידא לכל אורחין דאתו מעלמא ואי משום דאיכא למימר דאע"ג דמעיקרא עבידא לכל אורחים דאתו מעלמא מ"מ כל שעתא דדיירי ביה אורחים אינהו מקרי בעלים בזמן שהם דרים בה והנך אורחים דדיירי ביה בשעה שנראה הנגע אינהו הוי בעלים דהשתא וקרינן בהו ובא אשר לו הבית דא"כ גם מהך ברייתא דלאחוזה לא פריך מידי דמהיכי מסתייע ליה מהך ברייתא למיסתר הך סברא דהנך דדיירי ביה בשעת הנגע אינהו מקרי בעלים דהאי ביהכ"נ כיון דמעיקרא אדעתא דלדיירי ביה אינהו נמי עבידי ובהך ברייתא לא מיירי בכה"ג כלל ובאמת מסתברא כהך סברא דכתיבנא דאע"ג דמעיקרא עבידא לכל אורחין דאתו מעלמא מ"מ הנך דדיירי ביה השתא אינהו מקרי בעלים דומיא דיש בה בית דירה לחזן דודאי מעיקרא לאו אדעתא דהאי חזן לחוד הוא דעבידא דאפילו תימא דהאי חזן הוא דהוי הכא בשעת בנין בית הכנסת מ"מ ודאי לאו אדעתא דידיה לחוד שידור בו איהו הוא דעבידא דלא לעולם חוסן דאפשר שיעבירו אותו וממנין אחר תחתיו וגם הוא עצמו אפשר לא ירצה להיות להם חזן הכנסת וגם ימי שנות האדם כלים ולא לעולם יחיה ומי שיהיה חזן הכנסת תחתיו הוא ידור בו וכ"ש דסתמא קתני שיש בה בית דירה לחזן ומיירי אפילו מעיקרא בשעת בנין לאו האי חזן הוא, דהוי אלא ודאי אע"ג דמעיקרא לאו אדעתא דהאי לחוד עבידא מ"מ כיון דהשתא איהו דייר ביה הו"ל איהו בעלים כיון דאדעתא דידיה נמי עבידא ודומיא דהכי לגבי אורחים דדיירי ביה השתא דמה לי דירה לשנה או שנתים או דירה ליום או יומים ואפי' תימא דיש שום סברא לחלק בין דירת האורחים לדירת החזן מ"מ מהך ברייתא לא מסתייע מידי להך סברא דהך ברייתא דלאחוזה לאו בכה"ג כלל מיירי דבשלמא לפירש"י דמפרש הא דכפרים והא דכרכים דכפרים כיון דלא אתו ליה מעלמא ואינה אלא לבני אותה העיר וכל בעליה ניכרים ודכרכים כיון דהוא מקום שווקים ומעלמא אתו להכא והיא עשוי' להתפלל לכל הבא לשם אין לה בעלים מיוחדים א"ש דפריך מברייתא דלאחוזה דקתני נתחלקה לבתי אבות ואין כל א' מכיר את שלו מנין ת"ל וכו' אלמא אע"ג דכל בעליה ניכרים דהיינו כל אותו בית אב דהא חלק זה כבר ניתן לאותו בית אב וכולם שותפים בו אפ"ה כיון דאין כל א' מכיר, את שלו לא קרינן בי' ובא אשר לו הבית ה"נ בדכפרים דאע"ג דכל בעליה ניכרים דהיינו בני אותה העיר מ"מ כיון שאין כל א' מהם מכיר בו את שלו לא קרינן בה ובא אשר לו הבית והיינו דאיצטריך לאתויי הך ברייתא דמברייתא קמייתא לא משתמע מידי דאיכא לפרושי משום דלכולי עלמא עבידא הוא דלא קרינן ובא אשר לו הבית וכדמוקמינן בשל כרכים אבל לפי' הרי"ף קשיא אי מסתבר לי' דמשום דדיירי ביה אורחים לא מקרי אינהו בעלים בלאו הך ברייתא הו"ל למיפרך ואי בלאו הך ברייתא לא מסתבר ליה מסברא בעלמא א"כ גם מהך ברייתא לא מסתייע להך סברא מידי:

וכעין קושיא זו קשיא לי על דברי התוס' ישנים דיומא שכתבו שם וז"ל יצאו אלה שאינן מיוחדים לו ופליג אברייתא דלעיל דמחייבה בית השותפים במזוזה א"נ שאני הכא דלא נתברר חלקם מעולם עכ"ל יע"ש דדבור זה קאי אהך ברייתא דאחוזה והנה לפי מ"ש דפליג אברייתא דלעיל דמחייבה בית השותפים במזוזה ע"כ דה"ה וכ"ש דפליג נמי אברייתא דקתני בית השותפים מטמא בנגעים דהיינו הך ממש דאיירי בי' מטומאת נגעים וא"כ קשיא טובא מאי פריך אהאי שינויא דהא בכפרים וכו' מהך ברייתא והוצרך לומר מחורתא כדשנינן מעיקרא הא הך ברייתא דמוקמינן לה בשל כפרים היינו ההיא דקתני ביהכ"נ ובית השותפים ובית האשה מטמאין בנגעים ומאי פריך עלה מהך ברייתא כיון דע"כ פליגי אהדדי בהך סברא דבית השותפים דברייתא קמייתא ס"ל דמיקרי בעלים מיוחדים והך ברייתא ס"ל כיון דאין כל אחד מכיר את שלו לא קרינן ובא אשר לו הבית וה"ה דבביהכ"נ של כפרים פליגי בהך סברא גופא ולמה ליה למיהדר מהאי שינויא כלל ואפילו נימא דהתוספות לא הוו גרסי בהך בריית' דטומאת נגעים בית השותפי' מדכתבו ופליג אברייתא דמזוזה ולא כתבו בפשיטות אהך דטומאת