קדושת יום טוב (ליפמן) קטו

ולא בהפחת ידים כי אם בזכות הדעת והתישבות היטב:

סימן כט פלפול בדין בהכ"נ ובהמ"ד אם חייבין במזוזה:

(שם שם בתוס'):

ד"ה והא ההוא פתחא וכו' ומתוך הלשון משמע דוקא ההוא פתח הבית שהיה יוצא ממנו וכו' ובפ"ק דיומא איכא פלוגתא וכו' ומסיק הא ר"מ הא רבנן דפליגי לענין מזוזה לביהכ"נ שאין בה דירה לחזן ובמסכת ברכות נמי משמע דהלכה כמאן דפטר וכו' משמע דפתח ביהכ"נ פטור עכ"ל הא דהוצרכו לכל זה להך פלוגתא דנגעים ולהך דמוקי לה בפלוגתא דר"מ ורבנן לענין מזוזה לביהכ"נ ולהך דברכות. הנראה בעיני משום דיש לחלק בין ביהכ"נ לביהמ"ד. דאע"ג דביהכ"נ פטורה כדמוכח ההיא דברכות אפ"ה ביהמ"ד יש לחייבו וה"ט דביהכ"נ דפטירא משום שאינו מקום דירה כלל שאינה עשויה אלא להתפלל שם אבל ביהמ"ד דהוי מקום דירה קצת לאותן שלומדים שם וכדאמרינן בעלמא מאי בי רבנן ביתא דרבנן דאכלי שם וכו' איכא למימר דחייבת וכן הוא דעת המרדכי באמת לחלק בין ביהכ"נ לביהמ"ד דביהכ"נ פטורה וביהמ"ד חייבת יע"ש ולהכי מייתי הא דיומא דתניא יכול יהו בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאין בנגעים ת"ל ובא אשר לו הבית וכו' והתם רמינן לה אהא דתניא לעיל שם דביהכ"נ מטמאה בנגעי' ומשני הא ר"מ הא רבנן דתניא ביהכ"נ שיש בה בית דירה לחזן חייבת במזוזה ושאין בה בית דירה ר"מ מחייב וחכמים פוטרים והשתא מוקי הך דקתני יכול יהו בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאין בנגעים וכו' כרבנן דפטרי הכא ביהכ"נ ממזוזה ומדמינן מזוזה להך דנגעים דכמו דפטרי ממזוזה משום דביתך כתיב והני לאו ביתך נינהו ה"נ אינן מטמאין בנגעים משום דאשר לו הבית כתיב ובהך דנגעים קתני בתי כנסיות ובתי מדרשות דתרוייהו אינן מטמאין בנגעים א"כ ע"כ צ"ל דלענין מזוזה ביהמ"ד פטור כמו ביהכ"נ דהא השתא מדמי מזוזה לנגעים. ואמנם לדעת המרדכי דס"ל לחלק בין ביהכ"נ לביהמ"ד לענין מזוזה יש לומר דס"ל דלענין זה לא דמי מזוזה לנגעים דאע"ג דביהמ"ד חייב במזוזה משום דהוי בית דירה לרבנן דגרסי שם אפ"ה לענין נגעים אינן מטמאין בנגעים דלענין נגעים לאו בדירה תליא מילתא אלא בעינן שיהא הבית מיוחד לאיש או לשנים אבל ביהמ"ד אינו מיוחד דהרי הוא עשוי לכל מי שירצה ללמוד שם ואין לו בעלים מיוחדים ובנגעים בעלים מיוחדים בעינן ולאו בדירה תליא אבל לענין מזוזה בדירה תליא משו"ה ביהמ"ד חייב במזוזה דהוי בית דירה וכל שהיא בית דירה אע"ג דאינה מיוחדת חייב במזוזה תדע דהא מסיק שם דף י' ע"ב דלשכת פרהדרין חייבת במזוזה לרבנן דר"י מדאורייתא דס"ל דירה בע"כ שמה דירה אע"ג דלענין נגעים ודאי אינו מטמא בנגעים לכו"ע כדאי' שם דף י"ב וכן למ"ד התם ירושלים לא נתחלקה לשבעים וס"ל דאין משכירין בתים בירושלים לפי שאינן שלהם ומה"ט אינן מטמאין בנגעים מפני שאין הבתים מיוחדים להם וכי בשביל זה לא הי' מזוזה בכל בתי ירושלים אלא ודאי דלענין זה לא דמי מזוזה לנגעים דהיכא דהוי בית דירה חייב במזוזה אעפ"י שאין הבית מיוחד לבעלים מיוחדים דמזוזה בדירה תליא אבל בנגעים דלאו בדירה תליא אפילו היכא דהוי בית דירה כל שאין לבית זה בעלים מיוחדים אינו מטמא בנגעים והא דמדמינן מזוזה לנגעים היינו לענין זה דמאן דדריש במזוזה ביתך המיוחד לך גבי מזוזה דריש נמי לענין נגעים ומאן דלא דריש לענין מזוזה לא דריש לענין נגעים ור"מ דמחייב ביהכ"נ במזוזה אע"ג דאינו בית דירה לשום אדם מיוחד ע"כ ס"ל דלא דרשינן כלל ביתך המיוחד לך דהא ביהכ"נ לאו משום בית דירה הוא דמחייב וא"כ ה"נ בנגעים מטמא בנגעים דלא דרשינן ביתך המיוחד ולא בעינן בעלים מיוחדים כלל דלגבי ביהכ"נ כיון דלאו בית דירה הוי אין לחלק בין מזוזה לנגעים וברייתא דקתני יכול יהו בתי כנסיות וכו' אתי כרבנן דס"ל דדרשינן לענין מזוזה ביתך המיוחד ופטרי ביהכ"נ ממזוזה מפני שאין להם בעלים מיוחדים וה"ה דאינו מטמא בנגעים משום דגבי נגעים נמי דרשינן אשר לו הבית שיהא לבית בעלים מיוחדים וה"ה לביהמ"ד אינו מטמא בנגעים דה"נ אין לו בעלים מיוחדים ואע"ג דלענין מזוזה חייב היינו משום דהוי בית דירה לרבנן דגרסי שם ומזוזה חובת הדר היא ואע"ג דאין לבית בעלים מיוחדים:

ומיהו נראה דליכא למימר דר"מ ס"ל דלא בעינן בעלים מיוחדים כלל לענין נגעי' דמשמע שם דר"מ ס"ל דאין ירושלים מטמא בנגעים דת"ק דהתם ר"מ היא וכמ"ש התוס' שם דף י"ב ד"ה הא דכרכים ולמסקנא הוי טעמא משום דס"ל ירושלים לא נתחלקה לשבטים ואין לבתי ירושלים בעלים מיוחדי' וע"כ צ"ל דר"מ מחלק וס"ל דווקא היכא שאין הבעלים מיוחדים כלל דהיינו שהוא לכל ישראל בכלל אבל ביהכ"נ דהוי לבני העיר מיקרי בעלים מיוחדים בין לענין נגעים בין לענין מזוזה ולרבנן ביהכ"נ נמי לאו בעלים מיוחדים הוי בין לענין נגעים בין לענין מזוזה ופטורה ממזוזה אבל ביהמ"ד ודאי לכו"ע חייב במזוזה ואפי' לרבנן דס"ל דאינו מטמא בנגעים וכמ"ש ומיהו לפי מ"ש דמזוזה לא דמי לנגעים דהיכא דהוי בית דירה חייב במזוזה אע"ג דאין לבית בעלים מיוחדים ובנגעים אינו מטמא צריך ליישב הא דמשני התם ואב"א הא והא רבנן הא דאית ביה דירה לחזן הא דלית ביה כלומר הא דקתני ביהכ"נ מטמא בנגעים דאית ביה דירה לחזן דבכה"ג מודו רבנן דחייב במזוזה וכדקתני שם ברישא דברייתא ולפי מ"ש היכי מדמי נגעים למזוזה לענין זה דהא דחייב במזוזה היינו משום דירת החזן דהוי השתא בית דירה ואע"ג דאין לו בעלים מיוחדים דמזוזה חובת הדר הויא וכמש"ל אבל לענין נגעים מה מועיל דירת החזן דמ"מ הרי אין לבית זה בעלים מיוחדים ונגעים לאו בדירה תליא ומיהו בלאו"ה צריך ישוב וכי עדיפא דירת החזן בביהכ"נ מדירת הבעה"ב דירושלים למ"ד ירושלים לא נתחלקה לשבטים דאין הבתים שבה מטמאין בנגעים אע"ג דיש בהם דירה קבועה להבעלים הדרים שם וע"כ משום דנגעים לאו בדירה תליא וכיון שאין לבית זה בעלים מיוחדים אינו מטמא בנגעים א"כ ה"ה ביהכ"נ לרבנן דס"ל דאין להם בעלים מיוחדים מיקרי לענין נגעים מה מועיל דירת החזן שם וע"כ צריך לחלק דירושלים דאינו נקרא אחוזתכם כלל לא מהני דירת הבעה"ב מידי אבל ביהכ"נ דמיקרי אחוזתכם אלא משום דבעינן אשר לו הבית וכל שיש בו דירה לחזן אשר לו הבית קרינן ביה דהוי ליה איהו בעלים מיוחדים דהאי בית. ויותר היה נראה לי לומר דמיירי שיש בית דירה לחזן דהיינו בית מיוחד בביהכ"נ לדירתו של חזן ואותה הבית היא שמטמאה בנגעים ולא כולה ביהכ"נ והא דקתני ביהכ"נ וכו' מטמא בנגעים אבית דירה שבביהכ"נ קאי מיהו לשון הרמב"ם בפ' י"ד דטומאת צרעת לא משמע כן יע"ש דמשמע דכולה ביהכ"נ מטמאה בנגעים משום הדירה של חזן וע"כ צריך לחלק כמ"ש כיון דיש בה דירה לחזן הוי ליה איהו בעלים דהאי ביהכ"נ ובא אשר לו הבית