קדושת יום טוב (ליפמן) קיד

בענין זה שהצד שיש בו שמע יהי' לצד ר"ה אין זה דרך קריאתה לאדם הבא אל הבית שהרי ראשה ותחלתה סמוך לו וסופה בצד הרחוק ממנו והויא להיפך מדרך הס"ת שהיה מונח בארון והא לא ניחא ליה לפרש שיהא שיטת שמע לצד הבית וכמו שפירש הרא"ש משום דלשון פני הפתח לא משתמע כלל על זה הצד ואיפכא הוא דמשתמע טפי דצד ר"ה הוא הנקרא פני הפתח כנגד צד הבית וכמ"ש. כן היה נראה לי לפרש דברי המרדכי עפ"י הגהתי:

ואמנם עוד כתוב שם אח"ז וז"ל ועוד דאמרינן בבה"ג שהיו עושין שדי כנגד אויר פרשה והיה חלון בקנה כדי שיהא חלון כנגד חלון ואז יכולין לראות שדי מבחוץ אם יקוב חור בדלתו וזה אינו לפיר"ת עכ"ל ואי ס"ל דלפיר"ת יכול להניח המזוזה כולה מבחוץ אלא שמניחה אורכה לרוחב המשקוף וכמ"ש א"כ מ"ט זה אינו לפיר"ת דכך יכול דבר זה להיות לפיר"ת כמו לפירש"י כיון דגם לפיר"ת כל המזוזה מבחוץ קבוע על המשקוף וע"כ דס"ל דלפיר"ת אין המזוזה קבועה מבחוץ אלא שנוקב חור במשקוף ונותנה לתוך החור מושכבת וכדרך שפירש"י בכמין נגר וכמש"ל בדברי הפרישה ולפ"ז מ"ש שאותו צד שיש בו שמע יהיה כלפי הפתח היינו שיניחנה בתוך החור שיהא ראשה ותחלתה דהיינו שיטת שמע כלפי חוץ דהוי כלפי הפתח שהוא האויר והחלל של פתח וסופה לצד הכותל והשתא א"ש בפשיטות דלא הוי דרך קריאתה וכו' דהיינו לעומד בתוך חלל המשקוף והופך פניו לצד המשקוף שהמזוזה מונחת בו אין זה לו כדרך קריאתה כיון דמשמע סמוך לפניו וסופה לצד הרחוק ממנו והויא בהיפך ממש מדרך הס"ת שהיה מונח בארון וכמש"ל אבל אם היתה מונחת בהיפך שמע לצד הכותל וסופה לצד אויר החלל הו"ל שפיר דרך קריאתה לאדם העומד בחלל הפתח והופך פניו לצד המשקוף שהמזוזה בו דומיא ממש דס"ת שהיתה מונחת בארון בדרך זה אבל השתא דאמרינן בירושלמי דצריך שיהא שמע רואה את פני הפתח וע"כ לפי' ר"ת אי אפשר אלא בענין זה שיניחנה בחור וראשה כלפי אויר החלל וזה לא הוי דרך קריאתה:

והשתא א"ש נמי מ"ש דהך דאמר בה"ג אינו לפיר"ת היינו כיון דלפירוש ר"ת כל המזוזה בתוך חור המשקוף אפילו יעשה חלון בקנה שהמזוזה מונחת בתוכו אין יכולין לראות שדי מבחוץ כלל כיון שכל המזוזה בתוך החור ושדי כתוב באמצעה כנגד אויר הפרשה דהיינו אחר פ' שמע ואפילו ראש המזוזה נראה מבחוץ שדי ודאי אין נראה מבחוץ ואמנם קושיא זו אין לה שייכות להך דירושלמי לפי דברי ר"ת דבלאו הך דירושלמי כ"ש דקשיא כיון שראשה כלפי הכותל ושדי סמוך לראשה טפי מלסופה ובאמת פשט לשון המרדכי משמע כן דלאו לפי הירושלמי הוא דקאמר דלפירוש רבינו תם *) זה אינו. כן נראה לי ברור הגהה בדברי המרדכי דס"ל דלפיר"ת מניח *)ועי' בתוס' ב"מ דף המזוזה בחור שבמשקוף וכמ"ש וכן בגובתא וכו' דשם נמי נראה מדבריו שאח"ז שכתב וז"ל ועוד משמע דלפיר"ת מניחה דהא כתיב על מזוזות ביתך ובשעריך בחור שבמשקוף כדרך משמע שתהא כולה על המזוזה והשער שפי' בדברי המרדכי מיהו ואם יתחוב אותה בנקב במזוזה כדפי' אפשר לכוין דבריהם דשם ר"ת הרי שסוף המזוזה אינו על מזוזות כדבריהם כאן וכוונתם דיחוק במזוזה וישים אותם השער ומקצתה סמוך ומקצתה מופלג לרוחב הסף בחקיקה זו וכו' עכ"ל והא דלא ניחא ליה לפרש דאז אין צריך גובתא דקניא דברי ר"ת שמניחה כולה מבחוץ כמו דכיון שמניחה מושכב לפירש"י אלא דלפירש"י אורכה לאורך בחקיקה לא תפול יע"ש המשקוף דהיינו מעומד ולפיר"ת היטב:

אורכה לרוחב המשקוף דהו"ל מושכב ולא הוי קשיא מידי כל מה שדקדק לפיר"ת היינו מטעם שכתב לבסוף וז"ל ואם יחוק במזוזה וישים אותה לרוחב הסף א"כ אינה נקראת לאותו שעומד בחלל הפתח כדמשמע ובשעריך עכ"ל ודברים אלו מראים להדיא לפי זה שפירשתי בדברי המרדכי דס"ל דלפיר"ת מניחה בחור שבמשקוף כדרך שפירש"י בכמין נגר וכל דבריו ודקדוקיו על פיר"ת הם על דרך הפי' הזה אבל התו' והרא"ש ס"ל לפרש דברי ר"ת בפשיטות דמניחה כולה מבחוץ על המשקוף ואורכה לרוחב הסף וכמבואר בדבריהם להדיא וכמו שהארכתי לעיל בס"ד ומאי דקשיא ליה להמרדכי על זה נראה דאינהו לא קשיא להו משום דבפשיטות יש לומר דהרי הוי דרך קריאתה לבא אל הבית מר"ה דרך ביאתו ופניו אל פני הבית דאז המזוזה מונחת כנגדו לפניו כדרך קריאתה כיון דראשה לצד פנים ובמזוזה דרך הביאה היא העיקר וזה פשוט וברור בדעת התוס' והרא"ש לפיר"ת ואין חילוק ביניהם אלא דלדעת התו' צריך לכוין ג"כ שיהא שמע דהיינו סוף הגלילה לצד אויר הפתח דהיינו לצד אויר החלל שבין מזוזה למזוזה ולא לצד המשקוף וזהו פי' דברי הירושלמי שאמר שיהא שמע רואה את הפתח ולדברי הרא"ש אין צורך לכוין בזה כלל. ומה שאמר בירושלמי היינו שתהא שיטת שמע לצד אויר של פנים וזה נקרא פני הפתח וטעם מחלוקתן בארתי לעיל שתלוי בגירסתם בירושלמי:

ומכאן תראה שהפרישה ערבב הג' פירושים הנ"ל ורוצה לבאר בזה דברי הטור ובאמת אין זה כוונתו כלל אלא כוונתו כדברי הרא"ש אביו וכמו שבארתי לעיל בס"ד וגם תראה שמ"ש בפרישה דלר"ת שהוא מושכב א"א לקרות מושכב אינו נכון לשום אחד מהפירושים דאפי' לפי' המרדכי בדברי ר"ת ס"ל דכה"ג הוי דרך קריאתו ואדרבא הוא נכון יותר מפני שהוא דרך קריאתו לעומד בחלל הפתח ואם מפני שהיה מושכב הרי הס"ת בארון נמי מושכב היה אלא דלפי דברי הירושלמי לא הוי דרך קריאת' מפני שמונחת בהיפך וכמו שביארתי ולאו משום מושכב וגם מ"ש בסוף דבריו אדברי הטור ואין הטעם משום שיקראנה ג"כ אינו נכון כלל דזהו עיקר הטע' שיהא שיטת שמע לצד אויר שלפני' דאז הוי דרך קריאה לבא אל הבי' וכל זה ברור וא"צ להאריך ועיין בשו"ע בהגהה סוף סי' רפ"ט ולא הוזכר בדבריו שיכוין שיהא שמע שהיא סוף הגלילה לצד אויר הפתח והוא נמשך אחר דעת הטור והרא"ש שלא הזכירו דבר זה מטעם שכתבתי ולא חש לדברי התוס'. ואמנם הנכון לחוש גם לדברי התוס' דלפי' עולה לשון הירושלמי מדוקדק לפיר"ת כמו לפירש"י וא"צ לדחוק דאשיטת שמע קאי וגם יש בדבר טעם נכון שיהא תחלת הפתיחה מבחוץ גלוי לפניו לקריאה. וגם נראה לענ"ד שיש לכוין לפיר"ת שיהא סוף הגלילה לצד משקוף העליון וזהו דרך קריאה לבא אל הבית ופניו אל הבית וכשיפשטנה יהא שמע לצד ימינו ואחד לצד שמאלו דכן הוא דרך קריאה ישראלית וזהו נמי הטעם לפירש"י שיהא סוף הגלילה לצד ר"ה כן נראה לע"ד אע"פ שלא הוזכר בפוסקים מזה מ"מ כיון דשייך האי טעמא דדרך קריאה גם בענין זה הנכון לכוין לעשות כן וכן למנהגנו שמניחין באלכסון ובשיפוע יש לכוין גם כן שתהא סוף הגלילה לצד מעלה שהיא גם כן לצד רשות הרבים קצת טפי מלצד הבית וגם יהא לצד אויר הפתח ולא לצד משקוף כדי לחוש לכל הפירושים וגם היא דרך הקריאה הנכונה ואין צורך להאריך בזה. ועיין במעד"מ מ"ש בזה בשם הרמ"י ומ"ש עליו והנראה מדבריהם שבקצת דברים דרכו דרך הפרישה ואני כתבתי לפי ענ"ד ע"פ דקדוק דברי הראשונים לעמוד על כוונת אמיתת דבריהם והנם מבוררים וגלויים לפני מביני מדע והשומע ישמע והחדל יחדל ואמנם לא בדברי רוח