קדושת יום טוב (ליפמן) קיג

שיהא שמע רואה את פני הפתח דהיינו שתהא שיטת שמע לצד אויר וכו' והנראה בעיני בפשיטות בדברי הרא"ש דלא ניחא ליה לפרש כלל רואה את פני הפתח דהיינו האויר שבין מזוזה למזוזה דאין זה נקרא פני הפתח ופשטא דלישנא בפני הפתח משמע טפי דקאי אאויר הפתוח לצד רה"ר שזהו פני הפתח ואוירו הפתוח וזהו מ"ש לפירש"י מכוין שיהא שמע לצד אויר הפתח ולא לצד פנים והיינו שתהא תחלת פתיחת הגלילה ששם כתוב שמע לצד ר"ה שזה נקרא אויר הפתח ולא לצד פנים והיינו צד הפתוח לבית דזה נקרא צד פנים דהבית מקרי פנים והטעם הוא כמש"ל בס"ד דבכך הוי דרך קריאתו לבא אל הבית וזה ניחא לפירש"י דהמזוזה מעומד ואורכה לאורך המשקוף ורוחבה לרוחב חלל הפתח וכריכתה בגלילה היא הרוחב של המזוזה וכשכורכה מאחד כלפי שמע נמצא שמצד א' של רוחבה היא התחלת שמע דהיינו מקום סיום הגלילה ותחלת הפתיחה ויהא מכוין שצד זה מן הרוחב יהיה לצד ר"ה דהרי נתונה ברוחבה צד א' של הרוחב לצד ר"ה וצד א' לצד פנים דהיינו לצד הבית משא"כ לפיר"ת דאורכה לרוחב המשקוף ונמצא שרוחבה בין המשקוף ובין האויר שבין ב' המזוזות ואורכה בין אויר של צד ר"ה לאויר של צד הבית וא"כ א"א לפרש כלל דברי הירושלמי דשמע דקאמר היינו מקום סיום הגלילה ותחלת הפתיחה ששם מתחיל שמע דאין צד זה נוטה כלל לשום אויר הפתח לפיר"ת לזה הוצרך לפרש דשמע דקאמר היינו שיטת שמע כלומר שיטה ראשונה והיא צד אחד של אורך המזוזה ואורך המזוזה היא בין צד ר"ה לצד הבית ומצי קאי שפיר שצד זה של אורך המזוזה שהיה רואה את פני הפתח והוצרך נמי לפרש בפני הפתח היפך מלפירוש רש"י דלפירש"י מקרי פני הפתח אויר של צד ר"ה ולפיר"ת א"א לומר כן דא"כ שתהא שיטת שמע לצד חוץ אין זה כדרך קריאתה לבא אל הבית וע"כ הוצרך לפרש דאויר הפתח של צד פנים דהיינו של הבית מקרי פני הפתח וצריך שתהא שיטת שמע לצד אויר של פתח לפנים דהשתא הוי שפיר דרך קריאתה לבא אל הבית וכמש"ל בס"ד ואפשר שלשון פני הפתח יש לפרשו פנימית של פתח דהיינו האויר של צד פנים וזה נכון לפי הלשון שהעתיק הרא"ש מהירושלמי צריך שיהא שמערואה את פני הפתח. כן נראה ברור בדברי הרא"ש:

ובכה"ג יתפרשו דברי הטור שכתב בסי' רפ"ט לפירש"י צריך שיכוין שיהא שמע שהיא סוף הגלילה לצד חוץ לאויר הפתח וכוונתו שיהא סוף הגלילה דהיינו מקום התחלת הכתיבה שיהא שמע לצד ר"ה שהוא נקרא אויר הפתח והיינו כמ"ש ולדברי ר"ת כתב ויכוין שיהא שיטה אחרונה שבה על הארץ לצד ר"ה ושיטה ראשונה שבה שמע לצד הבית לפנים וזהו ממש כדברי הרא"ש ופי' הירושלמי לדעת ר"ת צ"ל דפני הפתח מקרי אויר של צד פנים ושמע אכולה שיטה ראשונה קאי והוי השתא שפיר דרך קריאתה לבא אל הבית וכמש"ל. והנה לפ"ז לדעת הרא"ש לפיר"ת ליכא קפידא כלל בסוף הגלילה דהיינו שמע שהיא תחלת הפתיחה להיכן תהא נוטה אם לצד האויר שבין מזוזה למזוזה אם לצד המשקוף ולא הוזכר ענין זה בירושלמי כלל. אבל מדברי התוס' נראה במ"ש והופך שמע לצד אויר הפתח משמע להדיא דהקפידא הוי בזה שיהא שמע שהיא סוף הגלילה לצד האויר שבין מזוזה למזוזה ולא לצד המשקוף וזהו עיקר פי' הירושלמי לפיר"ת דצריך שיהא שמע שלה רואה את הפתח. והשתא לפיר"ת הוי נמי שמע סוף הגלילה כמו לפירש"י ואין צריך לדחוק דאכולה שיטה קאי ואין חילוק בין פירש"י לפיר"ת אלא דלפירש"י רואה את הפתח דקאמר בירושלמי היינו האויר שהוא לצד ר"ה ולפיר"ת היינו האויר שבין מזוזה למזוזה. והנראה בעיני דטעם מחלוקת התוס' והרא"ש בזה תלוי בגירסא בירושלמי דהרא"ש העתיק לשון הירושלמי צריך וכו' שיהא רואה את פני הפתח ולשון פני הפתח מתפרש טפי אאויר של צד פנים וכמש"ל ממה שמתפרש אאויר שבין מזוזה למזוזה דאין נופל עליו כלל לשון פני הפתח אבל לפי מה שהביאו התו' ל' הירושלמי שיהא רואה את הפתח ולשון זה מתפרש טפי אאויר שבין מזוזה למזוזה שזה נקרא אויר הפתח נגד צד המשקוף משא"כ אם נפרש אצד פנים לא א"ש דאמאי נקרא צד זה טפי אויר הפתח מצד ר"ה אדרבא איפכא הוא. כנלע"ד והוא נכון:

ועתה נבוא לבאר דברי המרדכי וז"ל בהלק"ט פרק הקומץ וה"ר אלחנן הביא ראיה לפירש"י מירושלמי דפ' הקורא את המגילה. מזוזה צריך שמע שלה להיות רואה פני הפתח ובשלמא לפירש"י דהוי מעומד ניחא דאתי למימר שאותו צד שיש בו שמע יהיה כלפי הפתח ולא צד כלפי סופה על הארץ מ"מ מאי איריא שמע כל שיטה ראשונה נמי ושמא נקט שמע לסימנא ור"ל כל הצד ודוחק ועוד דהא לא הוי דרך קריאתה כדרך שהיה מונח בארון עכ"ל והנה דברים אלו כמו שהם בספרי המרדכי שלפנינו הם תמוהים מאד דלפירש"י דהוי מעומד אין כאן לא שיטה ראשונה כלפי הפתח ולא שיטה אחרונה דכשמעמידה כסדר העמדת ס"ת שיטה ראשונה למעלה לצד המשקוף העליון ושיטה האחרונה למטה לצד האסקופה ואין כאן שום צד מאלו הצדדים שיהא הוא כלפי הפתח טפי מצד האחר ואדרבא האי ניחותא הוי לפיר"ת טפי מלפירש"י דלפיר"ת שיהא מושכב לרוחב תחלתה וסופה הוי בין אויר ר"ה לאויר הבית ושפיר יש לפרש כלפי הפתח היינו לצד ר"ה או לצד הבית וזהו פני הפתח וכמ"ש לדעת הרא"ש ותו מ"ש ועוד דלא הוי דרך קריאתה כדרך שהיה מונח בארון ומה ענין מונח בארון לפירש"י כיון דהוי מעומד לא הוי כדרך שהיה מונח בארון דבארון לכו"ע היה הס"ת מושכב ולא מעומד כדאיתא בב"ב ומזה מביא ר"ת ראיה לפירושו וכמ"ש המרדכי גופיה שם לעיל מינה ותו דעיקר קושיא דלא הוי דרך קריאתה אין לה ביאור כלל לפירש"י על דברי הירושלמי ולפי ניחותא דידיה וע"כ בעיני בפשיטות דיש כאן חסרון בדברי המרדכי וכן בשלמא לפירש"י ניחא דאתי למימר שיהא שמע דהיינו סוף הגלילה רואה את הפתח היינו שיהא לצד ר"ה שהוא אויר הפתח אבל לפיר"ת דהוי מושכב לא א"ש מיהו לפיר"ת יש ליישב דאתי למימר שאותו צד שיש בו שמע יהיה כלפי הפתח וכו' כן נראה בעיני ועפ"ז היה נראה לי לפרש דהא דקאמר שאותו צד שיש בו שמע יהיה כלפי הפתח הגהה *היינו שיהא לצד ר"ה שזה נקרא פני ומ"ש שם לעיל במרדכי הפתח טפי מצד הבית מפני שהוא שהיה קודח חור במשקוף פתוח לאויר ר"ה וגם הוא תחלה החור בעובי המשקוף מצד הכניסה לפתח והשתא א"ש מ"ש ועוד ר"ה לצד הבית והמזוזה דלא הוי דרך קריאתה כדרך שהיה מונחת לאורכה בתוך החור מונח בארון משום דבארון היה הס"ת וצדה הא' לצד ר"ה והשני מונח בדרך זה שראשה לצד פנים לצד הבית ואה"נ דקדיחת החור לאו דוקא דה"ה אם וסופה לצד חוץ במקום עמידת האדם מניחה על המשקוף בענין כנגד הארון וזהו דרך קריאתה לאדם זה אורכה לעובי המשקוף העומד שם שראש הספר לצד הרחוק בתוך חלל הפתח וקובעה ממנו וסוף הספר סמוך לו לצד שהוא שם ומה שהניחה בחור עומד וכן היא דרך הקריאה לאדם בענין זה היינו כדי שתהא בספר שהוא מושכב כנגדו והכא משתמרת יפה טפי:

במזוזה הויא להיפך דודאי לאדם הבא אל הבית הויא עיקר דדרך ביאתך בעינן במזוזה וכשמניחה